שבעה מחזורים מפתיחה העונה והפועל נצרת עילית מרחק נגיעה מעונה חלומית. הפועל נצרת עילית חייבת להפנים שכשנופלת הזדמנות כזו לא לוקחים...חוטפים!

ירון הוכנבוים (צילום: שרון צור)

מהרגע שמונה ירון הוכנבוים למאמן הקבוצה משהו גדול באנרגיות סביב הקבוצה קיבל תפנית/תאוצה. מקבוצה תחתית מובהקת/משעממת, שנלחמת על חייה עד שריקת הסיום, הפכה בתקופתו לקבוצה אטרקטיבית/שמחה ומלהיבה. הדגש העיקרי - קבוצה בעלת אופי חזק. סף השבירה הנמוך שאפיין אותה נעלם.

היום ניתן לראות קבוצה מחוברת/מחויבת ובעיקר מחויכת. במשחק האחרון מול פתח תקווה ניתן היה לראות את המהפך המנטלי הגדול שחולל הוכנבוים בקבוצתו. מרגע שהקבוצה נקלעה לפיגור הסתערה על שערה של פ״ת עם הצטרפות של שישה שבעה שחקנים בכל התקפה, כבשה שלושה שערים והייתה קרובה לכיבושים נוספים.

הוכנבוים ללא ספק המאמן הבכיר והמוביל בליגה, הצליח ליצור מרקם מדהים בין שחקנים צעירים לוותיקים, החופש שמאפשר לשחקני הקו השני, יחד עם מרכז השדה להוות איום מתמיד על שער היריבה, הפך את נצרת עילית לקבוצה מאוזנת יוזמת/תוקפת ופייבוריטית בכל מגרש/משחק אליה היא מגיעה. הראייה לכך ארבעה משחקי חוץ 8 נק׳ ושמונה שערי זכות בהחלט מאזן של מועמדת רצינית לעלייה.

סיבה נוספת שהפכה את שנצרת עילית לקבוצת צמרת היא הגעתו של גיא דיין. היכולת המרשימה שמפגין דיין בתוספת מנהיגות, נחישות והמון השראה/ביטחון לשחקנים הצעירים מורגשת לאורך המשחק כולו. אם נוסיף את המספרים שהוא רושם מאז שהגיע בעונה הקודמת, בהחלט אנו מקבלים בעל בית ששנים הקבוצה יחלה לאחד כזה. אין ספק שנצרת עילית קיבלה אותו בשיא הקריירה שלו.

ירון הוכנבוים (צילום: שרון צור)

בחלק האחורי עדיין חסר חיבור. הוכנבוים חייב למצוא פתרונות ואת הדבק בין שחקני הקו האחורי. אפילו לצרף שחקן נוסף. היריבות של נצרת עילית מגיעות ללא מעט מצבים ולאו דווקא בהתקפות מסודרות.

הדבר היחיד שצורם לי במיוחד ובטוח לאוהדי הקבוצה הם רעשי רקע שמגיעים מחדרי ההלבשה. ירון, רועי כהן (המנהל המקצועי) וגיל (המנכ"ל) שלושה אנשי כדורגל מוערכים בליגה הלאומית חייבים להשאיר את המחלוקות בתחום המועדון בלבד. לדעתי הדבר היחיד שיכול למנוע מנצרת עילית עונה גדולה זו היא עצמה והדינמיקה במועדון.

אחרי הרבה שנים שקבוצות העמק שלנו היוו בעיקר תפאורה בליגה הלאומית, הפעם זה אמיתי...וזה קורה!