כבר כ־24 שנה שרחל גרין בת ה־90 מעפולה מתנדבת בעמותת ויצו בעיר. גרין דואגת לפקוד את המקום בכל יום שני ולסייע. מדובר בחנות יד שנייה הנקראת 'ביגודיות', בה שניתן לרכוש בגדים במחיר סמלי, כאשר כל הכנסות החנות הן קודש להמשך ופיתוח פעילות הסניף למען הקהילה. "אנחנו ממיינים את הבגדים, מסדרים, בודקים מה טוב ומה לא טוב", היא מסבירה.

רחל גרין. "לא לשבת בבית ולחשוב מה יהיה מחר" | צילום: שרון צור

גרין שבעברה היתה מנהלת זכויות לחברים בקופת חולים, יצאה לפנסיה בשנת 88' ובזמן הזה טיפלה בבעלה החולה. לאחר פטירתו החלה להתנדב לראשונה בויצו. "אחרי שבעלי נפטר לפני כ־24 שנה, הציעו לי לבוא ולהתנדב, החלטתי לנסות ונשארתי עד היום", היא מספרת, "אני לבד, אין לי אף אחד פה. חוץ מכמה קרובים מנהריה מצד בעלי והבן שלי שגר בארצות הברית אני לבד וויצו זה הבית השני שלי, כמו המשפחה השנייה. אני בין חברים וחברות, אנחנו אוכלים יחד ארוחת בוקר, מפטפטים קצת ומעבירים את הזמן. אם חסר לי משהו או לא טוב לי, אני פונה אליהם", מסבירה גרין עד כמה ההתנדבות בויצו תורמת לה.

העובדה שהיא עוזרת לאחרים נותנת לה את התחושה שהיא עדיין חיונית. "אני מרגישה שאני תורמת משהו. אני לא יכולה לעזור לאנשים מבוגרים יותר, אבל בביגוד ובקיפולים כן", היא אומרת.

לדבריה, היא מקבלת תגובות חיוביות מהסביבה שגורמות לה תחושת סיפוק. "מזהים אותי ברחוב, אומרים לי שלום. אני מקבלת תגובות טובות על ההתנדבות וזה עושה לי ממש טוב על הלב".

בעקבות תחושת הסיפוק שההתנדבות מביאה עמה, גרין יוצאת במסר לשאר האנשים בגילה וגם לצעירים יותר ומנסה להדביק אותם ברוח ההתנדבות שלה. "לא לשבת בבית ולחשוב מה יהיה מחר. לצאת מהבית כמה שאפשר, זה הדבר הכי חשוב", היא אומרת.

לדבריה, אמנם מדובר בחנות יד שנייה, אך איכות הבגדים היא טובה מאוד. "יש בגדים מאוד יפים, חלקם אף חדשים. יש אנשים שמחפשים משהו יוצא מן הכלל ומוצאים את זה אצלנו והכל בזיל הזול. אני מזמינה את כולם שיבואו לראות".

גרין אומרת כי היא מגיעה רק פעם בשבוע להתנדב, רק מפאת חוסר הזמן. "אני הולכת לקאנטרי קלאב לפחות שלוש פעמים בשבוע כי אני צריכה את המים שעושים לי טוב. אני גם מטיילת בחוץ וגם עושה כמה דברים בבית כי אין לי עזרה", היא אומרת בחיוך.