ביום ראשון תיפתח שנת הלימודים החדשה - הזדמנות מצוינת להכיר את יפעת זילברמן, מנהלת אגף החינוך החדשה שמונתה לתפקיד במאי האחרון לאחר שעבר כמה וכמה טלטלות בתחלופת מנהלים. כזכור, בדצמבר 2017 מונה סא"ל במיל' שרון מאיו לתפקיד לאחר עזיבתו של ג'קי ונונו הוותיק. באפריל 2018 כבר הודיע מאיו על התפטרותו, מה שאילץ את ראש העיר למצוא מחליפה ראויה בטווח קצר. בסופו של דבר הוחלט לתת את המושכות למנהלת כפר הנוער ויצו ניר העמק, יפעת זילבמן, שבאמתחתה רזומה מרשים.

זילברמן (50) המתגוררת ביקנעם, נשואה ואם לשלושה ילדים, היא בוגרת האוניברסיטה העברית לסוציולוגיה וחינוך, בעלת תעודת הוראה ובעלת תואר שני לניהול מדיניות חינוך. היא עוסקת בחינוך כבר כ־25 שנה ואת תחילת הקריירה עשתה במקיף נשר. "התחלתי כמורה מחליפה למישהי בחופשת לידה. באתי לשלושה חודשים ונשארתי 18 שנה", היא מספרת בחיוך כיצד התחילה, "בנשר עשיתי מגוון תפקידים החל ממחנכת ורכזת שכבה עד שלבסוף ניהלתי את החטיבה העליונה". 

זילברמן. רוצה לשמר את הקרבה עם הילדים * צילום: שרון צור

לאחר 18 שנה בנשר הרגישה מיצוי וחיפשה אתגר חדש. "ניר העמק היה משהו אחר - החינוך ההתיישבותי, כפר נוער, בית ספר חקלאי שהביא איתו את החידושים". במשך שש שנים היא שימשה כמנהלת ניר העמק עד שמונתה למנהלת אגף החינוך בעפולה. "היתרון הוא שיכולת ההשפעה שלך על תהליכים ועל ההחינוך עצמו הולכת וגדלה. החיסרון הוא שאתה יותר ויותר מתרחק מהשטח, מהילד עצמו. לכן אני כל הזמן עסוקה באיך אני כן משמרת את הקרבה עם הילדים", היא מסבירה.

הגעת לתפקיד אחרי איזשהו כאוס שהתחולל פה בתחלופת מנהלי האגף. באיזה מצב קיבלת את אגף החינוך?

"אין ספק שהשנה הזאת היתה מאוד מורכבת ומאתגרת. נכון שמהצד התחושה היתה שלא היה פה מישהו שיוביל ויקבל החלטות, היתה תחושה של חוסר יציבות, אבל כשהגעתי לכאן שמחתי לגלות שזה ממש לא ככה. עם כל המהמורות והרוחות שנשבו בצמרת, השטח עבד לתפארת. כל אחד עשה את עבודתו נאמנה. כשאני הגעתי הם ליוו ולימדו אותי גם פה במטה וגם בשטח עצמו. המנהלים והמורים לא נתנו ששום רוח שהיא תבלבל אותם. הם היו ממוקדי מטרה וידעו בסופו של דבר שהם אלו שצריכים להוביל את הילדים".

פער תדמיתי

לאחר כמה חודשי למידה אינטנסיביים של התפקיד החדש, זילברמן מתפנה לדבר על הנושא הכי בוער כיום בעיר - מצב החינוך. דיבורים על הידרדרות ועל כישלון החינוך בעיר יש בלי סוף - אם זה ירידה באחוזי הזכאות לבגרויות, נהירה של תלמידים לבתי הספר מחוץ לעיר, מחסור בגנים ועוד. כל זה, היא אומרת, אלו רק סיסמאות שנוח לנופף בהן, אך בפועל המצב הרבה פחות גרוע ממה שנראה ואפילו טוב. "אני אתן דוגמה את ניר העמק. המוסד הזה קיים 90 שנה, היו לו עליות והיו לו ירידות. היו נתונים עם הישגי בגרויות טובים ופחות טובים, אבל אני לא חושבת שהד.נ.א של בית הספר השתנה. אותו דבר קורה פה בעפולה. גם אם יש שנים שחלה בהן ירידה בבגרויות, זה לא משנה את העובדה שאנשי החינוך בעיר עושים את מלאכתם בצורה הטובה ביותר. אני כיקנעמית שבאה מבחוץ שומעת איך אנשים מדברים בגאווה על העיר הזאת", היא אומרת, "אני כואבת את כאבם של המורים. נעשה עוול לאנשי החינוך בעיר. יש כאן מנהלים, מורים וגננות מדהימים. אני ישבתי במכרזים והיו לי דמעות של התרגשות לשמוע איך הסייעות רואות בכל ילד כאילו זה הילד הפרטי שלהן".

יחד עם זאת זילברמן לא מתנערת מהמצב הקיים ומסכימה שיש דברים שכן ראויים לשיפור. "נכון שיש כיום לבית ספר אורן תדמית לא טובה ונכון שהיתה שנה עם ירידה, אבל זה יכול לקרות. אני מאמינה שבתוך שנה תמונת המצב גם באורן תהיה אחרת לחלוטין. קל מאוד לשבת ולהשמיץ, אבל לרוב מדובר בתדמית שנוצרת ולא במשהו אמיתי או בעובדה. נוצר פער בין העובדות הנכונות על בתי הספר לבין התדמית עצמה. גם בזמן אלקבץ עמדו אחוזי הבגרויות על 68% ונכון להיות אנחנו עומדים על 66%, זאת אומרת שאין פה איזה שינוי דרמטי ובשביל זה יצאנו בתוכנית אסטרטגית לחמש שנים הקרובות".

אין שינוי דרמטי באחוזים, אבל בכל זאת יש ירידה במקום עלייה. מה בכל זאת לא עובד?

"בחינוך יש תהליכים. מתחלפים מנהלים שצריכים ללמוד את המערכת ולוקח להם זמן לעשות את השינויים שלהם. שינוי בחינוך זה לא מהיום למחר. הגישה את מי לתלות על העץ היא לא נכונה. הרבה פעמים יש דברים שקשורים אחד לשני, אם זה בית ספר חדש שמשנה את האיזונים. יש דברים שמשתנים בכל המרחב הגיאוגרפי ומושלכים על עפולה. נכון להיום התחלפו עשרה מנהלים בתוך העיר. גם למחליפה שלי אמרתי מה היו נקודות החולשה שלי ומה צריך לתקן וזה דבר טוב". 

לזילברמן חשוב להדגיש שבכל זאת יש פה שינוי לטובה. "איכות התעודה השתנתה. אז דיברו על 3 יחידות לימוד, היום אנחנו מדברים על 5 יחידות. גם שר החינוך אומר חד משמעית שבעפולה יש שינוי מאוד משמעותי בתחום 5 יחידות של המתמטיקה ואנגלית. אנחנו היום בכיוון אחר לגמרי. נעשו המון פעולות שההשפעה שלהן תהיה בשנה הבאה ובשנה שלאחריה וכן הלאה".

זילברמן * צילום: שרון צור

הפעולות שזילברמן מדברת עליהן הן כמובן תוכנית החומש, לחמש השנים הבאות, שנבנתה בידי צוות של כ־50 משתתפים ביניהם המנהיגות החינוכית של העיר, נציגי הורים, תלמידים, מפקחי משרד החינוך ועוד. הצוות שקד במשך חצי שנה על הסכמות שיובילו לשיפור בהישגי התלמידים, באיכות השירות, בתהליכים החינוכיים ובשביעות הרצון של התושבים. זילברמן דוחה את הטענות שהתוכנית הוצאה לפועל רגע לפני הבחירות. "אני הייתי שותפה לתוכנית הזאת כמנהלת מסוף דצמבר - תחילת ינואר עם המון שעות של כל הצוות. בשביל להגיע לצוות שלם שיעבוד נעשתה חשיבה הרבה לפני. הביצוע והתהליך נעשו כבר למעלה מחצי שנה - תהליך של סיורים, ביקורים ותיאומים. זו חד משמעית לא החלטה של רגע לפני הבחירות", היא נחרצת. 

עוד גנים

אחת התלונות המרכזיות של הורים, עמה נאלצה זילברמן להתמודד מיד עם כניסתה לתפקיד, היא המחסור בגנים. "הנושא המרכזי שעלה הוא הבינוי. ההורים אמרו 'אנחנו צריכים עוד מוסדות, עוד כיתות'", היא מספרת, "זה בהחלט נושא מרכזי. אני מבינה את המצוקה ואת התחושה שלהם והתפקיד שלי כרשות הוא לתת מענה".

התחושה היא שאגף החינוך לא נערך בהתאם לעניין הגנים בעקבות הגידול המשמעותי של הילדים בעיר. לראיה נאלצתם להסב אגף בבית ספר 'גוונים' לגן.

"אחוז התושבים בעפולה גדל בכמות אדירה. אנחנו מרגישים את זה בכך שיש צורך לפתוח כל שנה עוד ועוד גני ילדים. אבל מה קורה כשמתקרבים לפתיחת שנת הלימודים ופתאום מגלים עוד כ־40 ילדים שלא היו רשומים בשום מקום כי הרגע הם עברו לפה? וזה לא קורה רק בעפולה. במצב כזה מוצאים פתרון זמני. הפתרון שיש כרגע הוא פתרון מצוין כי זה גם כך אגף שלא בשימוש. יש שם הכל וזה גן לכל דבר ועניין. בשנה הבאה יקימו עוד גני ילדים. משרד החינוך הוא זה שמאשר את התקציב לגנים, אותו אנחנו צריכים לבקש מראש ולבוא עם נתונים".

איך את מתכוונת להיאבק בתדמית השלילית של החינוך בעפולה? האם תדרשי גידול בתקציב?

"אני לא נלחמת באף אחד, אני עובדת. אנחנו אנשי מעשה. בחמש השנים האחרונות גדל תקציב החינוך בעפולה ב־69 מיליוני שקלים - חלק הלך לצד הפדגוגי וחלק לצד הפיזי. כל גני הילדים, ללא יוצא מן הכלל בעפולה - ומדובר על גני ילדים של עשרות שנים שהיו מוזנחים - הוחלפו לגנים חדשים וזו השקעה כספית אדירה. הושקעו מיליונים בשיפוץ בתי ספר כמו 'נועם מוריה' ו'אלומות'. הוקם מבנה חדש של 18 כיתות באלון בן גוריון. יש תוכניות להקים שני בתי ספר חדשים גם באלון יזרעאל וגם בקרית חינוך ממלכתי דתי. זאת אומרת שההשקעה היום בחינוך גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הפדגוגי היא אדירה".

לדבריה, יש גם תוכנית להקים בית ספר שעוד לא היה כאן. "אנחנו מכוונים לפתוח בית ספר ייחודי שנקרא 'יחד' לחילונים ודתיים. יש כמה מודלים כאלה בארץ, אנחנו לא ממציאים את הגלגל", היא אומרת.

תחושת מסוגלות

זילברמן מרוצה מאוד מצוותי החינוך בעיר ויש לה רק דברים טובים להגיד עליהם. "אני מאמינה בכל הצוותים שלנו, החל מהמנהלים ועד אב הבית או השומר וחושבת שהם עובדים קשה", היא אומרת, "60 אחוז מהמנהלים בבתי הספר כבר הוחלפו. חלק יוצאים לפנסיה, יש רענון. מי שמחליף את הצוותים זה משרד החינוך ולא אנחנו. אני יכולה לתת לדוגמה בית ספר 'יובלים' (מסגרת חינוכית-שיקומית הקולטת תלמידים עם שיתוק מוחין ונכויות פיזיות מורכבות - ר.ש), שזכה בפרס החינוך הגופני של מחוז צפון. אתם מבינים מה המשמעות שבית ספר כזה זוכה בפרס החינוך הגופני? אתם יודעים כמה השקעה של הצוות דרושה כאן בשביל להגיע עם הילדים האלה להישגים? בית ספר 'אורן' הוא מקום ראשון במחוז מבחינת מספר הילדים שהתקבלו ל'תוכנית מגשימים'. וכל ההישגים האלה זה הצוותים של עפולה".

מה שיטת העבודה שלך? האג'נדה שלך?

"בניר העמק לכל תלמיד היה אופק לימודי וגם עכשיו אני מאמינה בזה. אני חושבת שכל ילד מא' עד י"ב צריך שיהיה לו איזשהו אופק לימודי לאן הוא ממשיך. אנחנו אנשי החינוך צריכים לתת להם את הכלים ואת העוצמות ברמה האישית וברמה הרגשית. אני מאוד מאמינה בשותפות ובשיח. אני מודה שהייתי מחנכת קשוחה ומנהלת קשוחה שדורשת מתלמידים, מההורים ומהצוותים. אבל תמיד זה בא יחד עם שיח ושותפות, מותר להתווכח ולהביע דעה. אתה לא מוותר לאף ילד ולא מוותר על אף ילד".

מנהלת ניר העמק לשעבר תמיד דגלה בציונים גבוהים ובתעודות בגרות טובות, אך יחד עם זאת היא אומרת כי יש לעודד כל תלמיד לא לוותר, גם כשהוא מתקשה. "אני חסידת תעודות הבגרות, לתלמידים שלי אמרתי שתעודת הבגרות היא חובה. אבל כדי שילד יגיע לתעודת הבגרות אתה צריך להעצים אותו, אתה צריך לבוא ולנטוע בו את האמונה שהוא יכול. שגם אם נכשלת בבגרות בלשון למשל, אתה תעשה אותה עוד פעם ועוד פעם עד שתעבור. כשילד מצליח לעבור מבחן שהוא נכשל בו שוב ושוב, הוא גם יצליח לסיים את המסע כומתה של צנחנים וגבעתי. כשהוא לא חווה את הדבר הזה של 'כן אני יכול', אז כל החיים שלו הוא לא יצליח".