בחזרה לפגיה. טל ורדי (במרכז), ענת ברזילי ובנה ארז וחגיתי גלאור ובנה צוף | צילום: שרון צור

חגיתי גלאור וענת ברזילי, נשים שילדו תינוקות פגים בבית חולים העמק, לא ויתרו למרות הקשיים ועשו הכל כדי להניק אותם. ביום שלישי הקרוב יתחיל שבוע עידוד הנקה בינלאומי, שבו יקראו לנשים להניק את ילדיהן ויסבירו להן את החשיבות שבדבר. גלאור וברזילי יהיו נוכחות בו. "מבחינתי זו סגירת מעגל כפולה, כי גם הבן הגדול שלי נולד פג, אפילו קטן יותר מהתינוק האחרון שנולד וגם אותו הנקתי", אומרת גלאור (44) מקיבוץ דברת, שילדה את תינוקה צוף לפני כשנה וחצי.

הילד יצא חודשיים וחצי לפני הזמן המשוער, כשגם הבכור נולד שלושה חודשים לפני הזמן. "הייתי איתו שלושה חודשים בפגייה ובזמן הזה שאבתי", היא מספרת, "לקח הרבה זמן עד שלמדתי להניק אותו".

העובדה שילדיה נולדו לפני הזמן, במקום להישאר ברחם המגונן, גרמה לה להתעקש ולהניק אותם. "הרגשתי שזה מגונן עליהם ושזה הדבר היחיד שנשאר לי לתת להם. אם לא הצלחתי להחזיק אותם בבטן אז לפחות להעניק להם חלב אם שלי".

לא לוותר

ידוע כי הנקת התינוק תורמת לבריאות הילד ולהתפתחות תקינה שלו, תוך כדי שהיא מעניקה לו ויטמינים רבים, מונעת זיהומים ומפתחת מערכת בריאותית חזקה יותר. "ראיתי בזה חשיבות גדולה", מסבירה גלאור את הבחירה, "במיוחד אצל פגים שיש להם הרבה בעיות מעיים ובעיות עיכול עקב העובדה שהכל אצלם מאוד קטן ועדין. לכן שמתי לעצמי את זה כמטרה שלא משנה מה - אני נותנת להם חלב אם".

התקופה בפגייה היתה קשה מאוד עבור גלאור ותהליך השאיבה של החלב היה קשה לא פחות. "זה לא פשוט, זה ממש כמו עבודה והייתי צריכה להיות מאוד מסורה לזה. היו בנות שהיו אומרות לי 'למה את מתאמצת, אנחנו פה כבר הרבה זמן, תנצלי את הזמן ותשני עד מאוחר'. אבל אני לא ויתרתי. ב־7:00 בבוקר כבר הייתי מתייצבת בפגייה כדי שיקבל חלב טרי".

לקראת שבוע ההנקה היא קוראת לאימהות שמתלבטות אם להניק שלא יוותרו על זה. "אני ממליצה על הנקה ולעשות את כל המאמצים לכך", היא אומרת, "זה מצריך סבלנות כי לא פשוט לשאוב. בבן השני היה קשה יותר, כי כבר היה לי עוד ילד בבית, אבל לא ויתרתי על זה. צריך להאמין שזה אפשרי גם לתינוקות שנמצאים בפגייה הרבה חודשים. היו לי דלקות והלכתי להרבה רופאים וליועצות הנקה אבל אם באמת רוצים, אפשר להניק למרות כל הקשיים".

גלאור מציינת שכבר דאגה לבקר את הצוות בפגייה שעזר לה ושתדאג לשמור איתו על קשר גם בהמשך. "תמיד יהיה לי איזה קשר מיוחד לפגייה ומקום חם בלב. אני מאמינה שאני אקח את צוף לראות איפה הוא נולד".

חלק מהמשפחה

ענת ברזילי (38) מקיבוץ בית זרע שבעמק הירדן, ילדה את תינוקה ארז לפני כשנה ובשבוע ההנקה שבפתח תסגור מעגל ותחגוג לו יום הולדת עם הצוות שהציל את חייו לדבריה. "אנחנו חוגגים לו שנה, שכמעט חצי שנה ממנה בילינו בבית החולים", היא מספרת, "אני מודה לצוות, הכל בזכותם. הם אלה שתמכו, עודדו והיו שם ובלעדיהם זה לא היה קורה".

ברזילי ילדה ארבעה חודשים לפני הזמן המשוער, מה שנחשב מצב קיצוני של פגות, ולמרות הקשיים היא בחרה להניק את הילד ולא לוותר. "אני חושבת שזה דבר טבעי שילד צריך. מה שהנחה אותי זה בעיקר הרגשה אימהית שזה משהו שיעזור לו ויעשה לו טוב. כמה שיותר לנסות ולהפחית את כל הדברים המלאכותיים שהיו סביבו - ההנשמות, הכימיקלים והתרופות. חלב אם זה הדבר הכי טבעי שיכולתי לתת לו".

ברזילי עברה תקופה קשה במהלך השהות של בנה בפגייה. "זו תקופה מאוד קשה ואני לא מאחלת את זה לאף אחד, אבל יש צוות תומך שיודע איך להכיל את המצב הלא פשוט הזה", היא אומרת, "כמובן שהיו גם משפחה וחברים שמאוד עזרו. באותה תקופה נעצרו לנו החיים, מפסיקים הכל אבל צריך אמונה. הייתה לי אמונה בו, לילדים האלה יש כוחות".

ברזילי מרגישה כי השאיבה והענקת חלב אם לילד תרמה לא רק לו, אלא גם לה. "אני ראיתי בשאיבות סוג של התנתקות מהמצב הקשה. להיות כל הזמן מול האינקובטור ולראות את המכשירים והצפצופים זה לא קל. אז בשאיבות את רואה קצת טלוויזיה ורקע אחר, ואז קצת הפסקה. זה תרם גם למצב הנפשי כי זה הכריח אותי לצאת מהפגייה".

בדומה לגלאור, גם ברזילי קוראת לנשים במצבה או שלא במצבה להניק את ילדיהן, אך לא בכל מחיר. "אני חושבת שזה טוב להניק, אבל אם למישהי קשה אז לא צריך 'להתאבד' על זה ולהבין שגם זה בסדר. יש מקרים שנשים לא מצליחות וזה בסדר".  

לברזילי חשוב להודות לצוות שטיפל בהם. "אני מאוד מעריכה את הצוות בבית החולים. היינו באמת במצב קשה, הילד היה בין חיים למוות רוב הזמן. הוא עבר כל שלב אפשרי, לא היתה איזו הסתבכות של פגים שהוא לא עבר והם היו צריכים ימים ולילות להיות סביבו. הוא נכנס ללב של כולם", היא מספרת בהתרגשות וממשיכה, "זה משהו שמאוד חיזק וריגש אותנו. הם הפכו להיות חלק מהמשפחה שלנו".

לדבריה, ביום שהצוות יצא לטיול לירושלים, מצבו של התינוק הידרדר. "כל אחד ואחת מהם שם פתק בשבילו וזה היה מאוד מרגש, זה מראה כמה באמת אכפת להם. הם היו מתקשרים גם כשהם לא במשמרת לשאול מה שלומו".

ברזילי מציינת כי עד היום היא שומרת על קשר עם חלק גדול מהצוות ומבחינתה הם כבר משפחה. "אנחנו שולחים להם סרטונים ותמונות ובאים לבקר. יש לנו תוכניות שארז ייפגש איתם ויכיר אותם. הם גידלו אותו בפגייה".

כאמור, היא זוקפת הרבה נקודות זכות לצוות במחלקת פגייה, אך גם לטל ורדי, יועצת ההנקה. "היא באה אליי ביום הראשון עוד לפני שראיתי את הילד, עזרה לי להוציא את טיפות החלב הראשונות וישר נתנה לו את זה על השפתיים. אומרים שהחלב הראשוני הוא הכי חשוב". 

מעריכות את צוות בית החולים| צילום: שרון צור

התייחסות רגישה

טל ורדי, יועצת ההנקה שמלווה את האימהות והמשפחה בכל התהליך, מספרת על הקושי שבלידת פג וההתמודדות של האם. "לידת פג זה תמיד דבר מפתיע וטראומטי לאימהות", היא מציינת, "להבדיל מלידה שמתרחשת במועד המקורי ובה התינוקות נולדים עם מערכות תקינות וההנקה מתבצעת באופן טבעי, לידת פג זה לא דבר טבעי. התינוקות נולדים עם מערכות לא בשלות, יש להם קשיי נשימה ומחלות של פגים ובהתאם לכך גם ההנקה לא טבעית ומאוד מאתגרת, כאשר גם אצל האמא רקמת השד לא בשלה לגמרי והמצב הרגשי שלה לא מתאים לסיטואציה. בעצם נוצר מצב של אמא ופג בסיטואציה משברית".

ורדי אומרת שיש הסכמה בינלאומית מצד כל הגופים שחלב אם הוא מאוד חיוני להתפתחות התקינה של הפגים. "חלב אם מותאם בצורה האופטימלית לצרכים של הפג ושל תינוק בכלל. יש בחלב הזה, מעבר להזנה, גם תאים שהם נוגדי דלקת שהאם מזינה בהם את הפג. ההנקה חשובה ברמה שהיא מצילה חיים ומונעת מחלות בעתיד".

כאשר היולדות מגיעות לפגייה, מתחילה העבודה שלה ושל הצוות. "האם צריכה הרבה עזרה ותמיכה לא רק מקצועית, ההתייחסות היא מאוד רגישה. לא מספיק לתת הדרכה וזהו. תקופת האשפוז מלווה בהרבה משברים, התינוק לא נמצא ליד אמו וזו תקופה קשה".

יועצת ההנקה אומרת שלפעמים עובר על האימהות לילה קשה או תקופה קשה וצריך להיות רגישים בעניין הזה ולא ללכת עם הראש בקיר. "צריך לראות את התמונה המלאה - גם של האמא, גם של התינוק וגם של הזוגיות והתמיכה המשפחתית, הכל מתנקז לכך".

לקראת שבוע ההנקה שבפתח לורדי חשוב לחדד את העובדה שהנקה זה לא הכל או כלום. "זה לא אומר שאם את מתחילה להניק אז זהו השתעבדת לזה, ואף אחד לא יכול לעזור לך מסביב. להפך, אנחנו מאוד מעודדים את האימהות לצאת כמה שיותר. אפשר לתת ארבע ארוחות ביום ולא את כל הארוחות ביום. הרבה לא מתחילות להניק בגלל המחשבה הזו וכשאנחנו מסבירים להן שזה בסדר לתת מה שהן יכולות, זה מרגיע אותן".