שלמה איבגי. "קדושת החיים חשובה" | צילום: שרון צור

בעוד שרובנו יוצאים לעבוד בסביבה שוקקת חיים, נפגשים עם אנשים ורואים מקומות, שלמה איבגי מנצרת עילית יוצא לעבוד בסביבה שרוב הזמן יש בה שקט - בבית העלמין.

איבגי הוא עורך טקסי הלוויות בבית העלמין בנצרת עילית כבר מעל שמונה שנים. אין אחד שלא מכיר אותו בעיר. "כל יום עוברים מולי הרבה אנשים שאני כלל לא מכיר ומברכים אותי לשלום. כמובן שאני משיב בנימוס, וברור לי מיד שהם מכירים אותי מבית העלמין", הוא אומר.

איבגי (62), נשוי, אב לשלושה וסב לתשעה, לא עסק כל חייו בעריכת טקסי הלוויה. הוא עבד כ־30 שנה כמנהל מכירות בחברה גדולה עד שהחליט לסיים ופרש ממקום העבודה. אחרי סיום העבודה לקח חופשה של שנה וחצי ולאחר מכן התחיל לעבוד בבית העלמין כמנהל טקסי לוויה. "כשהציעו לי את התפקיד עניתי בחיוב", הוא נזכר, "כמובן שלא ידעתי מה דרישות התפקיד ומה כרוך בכך. גיליתי שמדובר בתפקיד קשה מאוד".

תפקידו של איבגי לא מתחיל ומסתיים בטקס עצמו, התפקיד הוא הרבה יותר מורכב, והוא מבצע אותו יחד עם עמיתיו בבית העלמין. "כשאדם נפטר המשפחה שלו מגיעה אלינו או יוצרת קשר טלפוני. אנחנו מטפלים במשפחות ומשתדלים להרגיע אותן. צריך לזכור שאנחנו פוגשים את המשפחות בסיטואציה הכי קשה בחייהן, באובדן של אדם הכי קרוב להן, לאף אחד לא קל להתמודד עם סיטואציה כזו. אין לך זמן לעכל ואתה צריך לדאוג לכל הדברים שכרוכים בטקס ההלוויה, וכרוכים בזה לא מעט דברים", הוא מסביר.

לדברי איבגי, כשאדם נפטר צריך להביא אישור ממשרד הבריאות לקבורה. הוא וחבריו לעבודה מנסים להקל על המשפחות ומסייעים להם בבירוקרטיה מול המשרדים. "פעמים רבות אנחנו נוסעים להביא את האישורים. אנחנו מראים למשפחות את המקומות האופציונליים לקבורה, מתאמים איתן את המועד שנוח להם. אנחנו נמנעים מלהיכנס לוויכוחים, מדובר גם ככה ביום קשה מאוד עבורם. אנחנו מקבלים את פרטי הנפטר ומסבירים להם את הזכויות שלהם, על מודעות אבל, ואוטובוס שמגיע להם. טובת המשפחה עומדת לנגד עינינו", הוא מציין.

אם המשפחה מבקשת מאיבגי הספד, הוא עורך תחקיר עם בני המשפחה על הנפטר. "חשוב לי מאוד לדעת עליו כל מה שאפשר כדי שאוכל להספיד את הנפטר בצורה הכי מכובדת שיש. ברוב המקרים בני המשפחה עושים זאת", הוא מסביר.

מדובר בעבודה לא קלה בלשון המעטה. להתעסק במתים ובמשפחות אבלות מצריך רגישות יתר, ולא פעם הוא נתקל בטקסים קשים מאוד. "לא משנה מאיזו סיבה נפטר המנוח, או באיזה גיל, מדובר באסון ובטרגדיה למשפחה. זה מאוד עצוב וטעון רגשית גם לי", מתאר איבגי, "הטקסים שהכי קשים לי אלה טקסים בהם נקברים ילדים. כשמבוגר נפטר זה דרך העולם, כשילד נפטר זה קשה מאוד".

שלמה איבגי | צילום: שרון צור

אחד מהטקסים הכי קשים שלו היה הטקס שבו נקבר החזן שלו בבית הכנסת. "זה היה החזן שהתפללתי בבית הכנסת שלו שנים רבות, את הטקס ניהלתי בעצמי והיה לי ממש קשה. טקס קשה נוסף היה של אמי, שלא מצאתי מי שינהל אותו וניהלתי אותו בעצמי, זה היה קשה מנשוא", הוא משחזר.

בעבר העבודה היתה מגיעה איתו הביתה. "בהתחלה היה לי קשה מאוד, הייתי חושב על הטקסים שהיו באותו יום. היום עם כל הכאב והצער אני חייב להודות שאני מצליח לעשות נתק בין העבודה לבית, בכל זאת יש לי ילדים ונכדים ואני צריך לשמור על שפיות. עם השנים פיתחתי סוג של חסינות".

בחיים מחוץ לבית העלמין הוא משתדל להתעסק בדברים חיוביים. "קדושת החיים חשובה", הוא אומר, "אני גם מוקיר ומעריך את החיים שאחרי המוות עם בוא ימות המשיח, ואני מקפיד להזכיר זאת בכל טקס".