סיון בזנוב עם נעם בן ארי | צילום: אילן ספירא

סיון בזנוב בת ה־11 ממגדל העמק לא יכלה השבוע לעצור את דמעות ההתרגשות. לפני כשנתיים היא חלתה בלוקמיה קשה והיתה בסכנת חיים. חייה ניצלו בזכות תרומת מח עצם של נעם בן ארי (21) מנתניה, שהצטרף למאגר התורמים הלאומי של 'עזר מציון' במהלך גיוסו לצבא. השבוע הם נפגשו לראשונה בנוכחות בני משפחתה, ואף עין לא נותרה יבשה. "חיכיתי כל כך הרבה לראות את האיש שהציל אותי", אמרה בהתרגשות.

בזנוב, שעולה לכיתה ו' בבית הספר 'מחשבה', סבלה לפני כשנתיים מעייפות, מתשישות ומחוסר תיאבון במשך תקופה ארוכה. לאחר שעברה סדרה של בדיקות שגרתיות, התברר כי היא חולה בלוקמיה. "אנחנו זוג הורים צעירים, באמצע החיים, וזה הפיל אותנו לקרשים. החיים שלנו השתנו מהקצה אל הקצה", סיפר אביה של בזנוב, "ברגע שנודע לנו שהיא חולה בתוך שעתיים כבר היינו באמבולנס והתאשפזנו בשניידר. כל הטיפולים היו שם אז עברנו למרכז כדי שנהיה קרובים לילדה. לקחתי חצי יום חופש כדי לקחת אותה לבדיקות דם ומאז לא חזרתי לעבודה, במשך שמונה חודשים עשינו טיפולים. המצב היה קשה מאוד, היא עברה טיפולים כימותרפיים, השתלה ובידוד. הדבר הכי קשה היה חוסר הידיעה אם היא תחיה או לא. חלק מהילדים שהיא שיחקה איתם כבר לא איתנו. חששנו מהלא נודע".

כבר מהימים הראשונים לאחר האבחון הבהירו הרופאים במרכז שניידר כי רק תרומת מח עצם תציל את חייה. למרבה המזל, במאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עזר מציון מצאו עבורה תורם מתאים בתוך זמן קצר. בן ארי שהשתחרר לאחרונה משירות צבאי, לא היסס כשהודיעו לו שנמצא מתאים לתרום. "אי אפשר לתאר במילים את התחושה של הצלת חיים של ילדה. זו הרגשה מדהימה", אמר בן ארי, "לא היססתי יותר מדי. בהתחלה חקרתי מה המשמעות בדיוק של כל התהליך, אבל היה ברור מאליו שאני אעשה את זה".

על המפגש המרגש עם הילדה שהציל אמר בן ארי: "זה היה מרגש מאוד. הרבה חיבוקים, נשיקות ותודות. אני מקווה שנישאר בקשר, אני אשתדל מאוד".

אביה של הילדה סיפר על הרגע שבו הודיעו להם כי נמצאה התרומה: "כשנמצא התורם היינו עמוק בתוך התהליך של הכימותרפיה שהיה טיפול מאוד אינטנסיבי, אז היינו כבר ממש גמורים. ברגע ששמענו על התרומה זה נתן לנו זריקת עידוד ופתאום ראינו את האור. אי אפשר לתאר את השמחה במילים".

המפגש עם בן ארי כאמור היה מאוד טעון רגשית. "המפגש היה מאוד מרגש", הוסיף האב, "הילדה בכתה הרבה והודתה לו מאוד. הבאנו לו מתנה יפה, אבל זה כלום כי אין איך להודות לו על מה שעשה. הוא בעצם נתן חיים למישהי. עכשיו הוא חלק מהמשפחה שלנו".