המחשה: shutterstock

"איזה כיף", הוא אמר לי בשנייה שיצאנו מביקור אצל חברים שלפני ארבעה חודשים נולד להם תינוק חדש. התינוק החדש שהוענק לו כלאחר כבוד התואר בן זקונים, סובל מגזים, שיניים ושאר תופעות לוואי שגורמות להוריו לא לישון בלילה ולהיראות מותשים מהחיים.

"כן", חייכתי וריח המצעים עלה באפי. מאושרת מהשלב הנפלא שהגעתי אליו בחיי, בו אני יכולה לשים ראש על הכרית ולהתעורר בבוקר בלי הפרעות. כיביתי את האור ובירכתי את הסובבים אותי בלילה טוב. הסובבים אותי כללו את האידיאלי שנחר עמוקות, את הכלב שאף הוא נחר ואת העולל הצעיר שהיה שקוע באיזה משחק מחשב. שישחק, חופש גדול, מה זה מפריע? לא מפריע.

שקעתי בתוך חלום שסביר להניח היה מתוק. שעה לאחר מכאן נפתחה דלת ביתנו ולצד הקולות של הסנדוויץ' שהגיע עם שני חברים נשמעו קולות הנביחה הרמים של הכלב שהתעורר, והודיע לכולם שהוא לא מחבב את אחד החברים.

"שקט, כולם ישנים כאן", לחשו בקול רם האורחים החדשים שהתחילו לעשות קולות של רעבים במטבח והתגלגו מצחוק מאיזו בדיחה. לימור, תתעלמי, תמשיכי לישון, כל עוד את לא צריכה להרים אותו על הידיים ולנענע כדי שיירדם, הכל טוב, עוד שנייה הם ילכו מכאן ואת תרדמי.

עצמתי את העיניים חזק ועשיתי את עצמי ישנה עמוק בזמן שהוא נכנס לחדר לשאול משהו ואמר בקול חצי רם, "אה, את ישנה, טוב לא חשוב...". ויצא. "מה קרה?", נהמתי לעברו והוא אמר. "חשבתי שאת ערה ובא לך להכין לנו משהו לאכול, אבל תחזרי לישון, אני כבר אסתדר". עצמתי עיניים ופקחתי מהר. ה"אני כבר אסתדר שלו" ייגמר באסון וחברת ניקיון שיהיה מאוד קשה להשיג מחר בבוקר.

קמתי. הלכתי להכין ארוחת אמצע הלילה לחבורה של ארבעה מתבגרים. מה זה כבר לעומת החברה שלי שקמה עכשיו לשאוב חלב לתינוק צווחני? טיגנתי חביתות, קליתי טוסטים, חתכתי סלט ירקות וישבתי לאכול איתם, בכל זאת נהיה כבר לפנות בוקר ואני רעבה.

בין לבין שמעתי סיפורים על החיים ולא הבנתי ממה הם מתגלגלים מצחוק. אחר כך שוב צחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה. זהו, נגמרו החגיגות. קיוויתי. ואז הגיע הגדול, ששכחתי בכלל שהוא לא בבית, חמוש בחמישה חברים שהחליטו לפתוח פאב אצלנו במרפסת.

הכלב נבח, והחבורה הצעירה יותר הסבירה לחדשה ש"יהיו בשקט" כי אנחנו "ישנים". עצמתי עיניים ממש חזק כשהוא נכנס לחדר ושאל "מה, אמא, את ישנה? טוב לא חשוב". לא נכנעתי למצפון אבל בכל זאת שאלתי "מה אתה צריך?", הרי אי אפשר לעשות אפליות.

"לא חשוב, נכין לנו כבר משהו לאכול", הוא אמר. אז נתתי לו את כרטיס האשראי שיזמינו פיצה על חשבוני לכולם ושיעזבו אותי בשקט.

כשהשליח הגיע והכלב כמעט אכל אותו בנביחות ושתי החבורות התאחדו לאחת, והפאב במרפסת עבר לסלון, חשבתי לעצמי שדווקא תינוק זה רעיון לא רע. אז הערתי את האידיאלי - לא בשביל לעשות תינוק, בשביל שגם הוא ייהנה מהכיף הגדול שיש לנו בבית. ואיזה מזל שעברנו את שלב התינוק.