המורה המיתולוגית יפה פרל־שרבט (61) מעפולה פרשה השבוע לגמלאות אחרי 40 שנה במקצוע. פרל־שרבט, נשואה פלוס ארבעה, שימשה כמחנכת בבית ספר היסודי 'אלומות' לאורך כל השנים הללו. היא בוגרת המכללה האקדמית גורדון ובעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד ותואר שני במינהל חינוכי. את דרכה המקצועית החלה בשנת 1978, כאשר היתה בת 21. נוסף על כך שימשה במשך 12 שנה כמדריכת מורות לחינוך מיוחד במתי"א (מרכז תמיכה יישובי אזורי) עמק הירדן.

זן נדיר. פרל-שרבט | צילום: שרון צור

"אני אוהבת ואהבתי ללמד במשך 40 שנותיי בבית ספר אלומות, ובמבט לאחור הייתי חוזרת על כך שוב", היא אומרת בהתרגשות, "אני לא חושבת שאתנתק לגמרי מהתחום. אני עדיין באופוריה של חופש ועוד לא בניתי את התוכניות להמשך".

כבר בילדותה חלמה להיות מורה. "עוד כשהייתי קטנה תמיד הייתי משחקת במורה", היא נזכרת, "לא חשבתי אף פעם לעשות משהו אחר, מבחינתי זו שליחות. לקבל תלמיד לקוי למידה בתחילת השנה ובסוף השנה הוא מצליח להתמודד עם קריאה ודברים נוספים, זה סיפוק אדיר".

לדבריה, אחת הגאוות שלה במשך 40 שנות לימוד היא ההצלחה עם עשרות ילדים מהחינוך המיוחד שפעלה להעבירם לחינוך הרגיל. "הרבה ילדים העברתי מהחינוך המיוחד לכיתות רגילות", היא מתגאה, "המוטו שלי היה שילובם בחינוך הרגיל, ובית ספר אלומות הוא בית ספר שהמגמה שלו לצמצם פערים בחינוך המיוחד".

סיפור מיוחד שהיא זוכרת משנותיה כמורה הוא על תלמיד שהצליחה להוציא מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל בבית ספר אלומות וכיום הוא מסיים את כיתה ח' בהצטיינות יתרה. "ראיתי שזה ילד שיש לו יכולת. ההורים השקיעו בו מאוד והחלטתי שאם גם החינוך ישקיע בו, אין שום סיבה שהוא לא יצליח בחינוך הרגיל. כל ילד צריך אדם שיאמין בו. בהתחלה ההורים חששו שיהיה לו קשה ושהוא יתאכזב, אבל אני כל כך האמנתי בו. לא ויתרנו לו ולא ויתרנו עליו".

פרל מספרת שעד היום יש תלמידים רבים שנתקלים בה וזוכרים את משנתה. "הילדים שגדלו והתחנכו אצלי בבית ספר 'אלומות' לא שוכחים ומעריכים את הכלים שנתתי להם לחיים. הקו המנחה שלי היה שכל ילד ילמד בגישה ובדרך שלו, לא כפיתי עליהם דרך מסוימת".

ומה יהיה אחרי הפרישה? פרל מודה שהיא כבר מתגעגעת. "יחסר לי האור של עיני הילדים, החיבוק, החיוך והכרת התודה שלהם ושל ההורים. בית ספר אלומות זה בית חם. אני מחבקת את הצוות שליווה אותי ואת המנהלות הנהדרות שהיו לצדי".