סיפור לידתה של נור בולוס בת השנתיים, כרוך בכאב רב. נור, שהגיחה לעולם לאחר טיפולי פוריות רבים שעברה אימה עביר, נולדה לפני הזמן ביחד עם אחיה התאום אעיד וסבלה מדימום מוחי חריג (דרגה 3). הרופאים הגדירו את סיכוי התאומים לשרוד נמוכים. אעיד לא הצליח לעבור את החודשים הקשים, נור כן. עם זאת, ההערכה הייתה שהיא תסבול מבעיות בריאותיות קשות בהמשך חייה.

עקב הדימום הרופאים צפו לנור קשיים מוטוריים ונוירולוגיים רבים ביניהם בהליכה, בליעה ובעלייה במשקל, כשבחודשי החיים הראשונים החשש לחייה היה תמידי. 

למזלם הגדול של נור ומשפחתה, טיפול התפתחותי חדש שנוסה לראשונה במרפאת מכבי שבנצרת עילית, העניק לה בכל זאת פתח של תקווה. אורנה לב-אנקב, פיוזתרפיסטית התפתחותית ומנהלת אדמינסטרטיבית של היחידה להתפתחות הילד במקום, והאלה חזאן, עובדת סוציאלית ומומחית בהתפתחות הילד, לקחו את נור כפרוייקט והצליחו בשיטה חדשה להביא אותה לכדי שיקום מדהים.

אורנה לב אנקב עם עביר ונור בולוס | צילום: דוברות מכבי

עביר, מצידה, שמסיבות מובנות הייתה ספקנית לגביי יכולתו של הטיפול, החליטה להתמסר עם בתה לטיפול בכל מאודה ומעידה היום: "כל הגעה למרפאה הייתה עבורי כמו משימת חיי, יישמתי כל מה שביקשו ממני, גם כשחשבתי שאני לא יכולה, לא יכולתי לוותר לרגע". הטיפול האינטנסיבי נערך מדי שבוע למשך שנה כשלאחר מכן הצוות המשיך במעקב אחרי התפתחותה של נור.

התוצאות היו הדרגתיות ויוצאות דופן: נור החלה לעלות במשקל, לשחק, לזחול וללכת. ככל שהזמן עבר כך גם מצב השתפר והתגלה כי מדובר בילדה חכמה במיוחד. כבר בגיל שנתיים היא מסוגלת לדבר בערבית ובעברית ואף לזהות צבעים וצורות בדרך המקדימה את שאר בני גילה. מיותר לציין, כי היא מתפקדת ללא דופי.

״עד היום אני ונור מחוברות באופן הדוק לאורנה", מספרת עביר. "אני לא אשכח לעולם את העזרה והנתינה שהיא העניקה לנו, היא האמינה הרבה יותר ממני. במקומות אחרים ובמדינות אחרות הייתי משלמת על הטיפול הזה הון תועפות, אני אהיה אסירת תודה כל חיי", היא מסכמת.

מה כל כך מיוחד בטיפול הזה?

לב אנקב, שהציגה את המחקר החדשני בכנס בריאות הנפש העולמי של התינוק האחרון שהתקיים לאחרונה ברומא, השתמשה בסיפורה המרגש של נור בעת הצגתו. המחקר שנעשה בהנחייתה של ד"ר אפרת שר צנזור מאוניברסיטת חיפה ובשיתוף עם עם פרופסור כריסטה איינספיילר מאוניברסיטת גרץ האוסטרית, הוכתר כפורץ דרך.

טיפול פורץ דרך. לב אנקב | צילום: דוברות מכבי

"הפיזיותרפיה נתפסת כמשהו שהוא מאוד פיזי ומוטורי", מסבירה לב אנקב את ההבדל המשמעותי בין שיטת הטיפול החדשנית שהתוותה. "הדגש שהכנסתי הוא תחום האינטרקציה עם ההורים והתמיכה הפיזית והרגשית שלהם בתינוק, כדי לאפשר לו תקשורת יותר טובה וגם תנועות מאורגנות יותר", היא מבהירה.

את זיהית סוג של יחס בין איכות התנועות הלא רצוניות לבין הקשר עם ההורים.

"כן, ידוע שקיים קשר בין תנועות לא רצוניות (ספונטניות) לא תקינות בקרב תינוקות לבין ההתפתחות שלהם. זה עשוי לנבא בעיות עתידיות של התפתחויות מוטוריות, קוגנטיביות וכד' בגיל מאוחר יותר. המחקר שלי למעשה הוא הראשון שקישר בין איכות תנועות לא רצוניות לא תקינות לבין פגיעה באינטרקציה עם האמא. קרי, האמא מתקשה להתמודד עם תינוק שמציג תנועות לא תקינות כאלה".

כלומר הדגש בטיפול עובר בכלל להורים.

"כן, הדגש נמצא על ההורים. ההדרכה הראשונית בגיל הצעיר מאוד היא הדרכה להורים. איך לאחוז את התינוק, איך ליצור מצבים שבהם יהיה להם יותר קל להיות באינטרקציה איתם, ובעצם הדגש החדש בטיפול הוא הדגש על האינטרקציה ביניהם וההשפעה שיש להורים על איכות התנועה של התינוק, בכך שהם אוחזים אותו בדרך יותר מותאמת להם".

על פי מה שהבנתי, נור ספציפית היא תינוקת יותר חכמה משאר בני גילה. בהתחשב בכך שהיא באה מרקע פיזיולוגי כל כך קשה. האם ניתן להסיק מכך שאפשר לשפר בדרך הטיפול הזו ילדים המגיעים מרקע בריא?

"זה משהו שדורש עוד הרבה מחקר. זהו תחום חדש יחסית ונדרש עוד מחקר אורך שכנראה יתחיל בקרוב. אנחנו עדיין צריכים לחקור האם תינוקות שהם פחות פגיעים מבחינה תנועתית פיוזיולוגית ראשונית, עדיין יכולים להשתכר מכך שההורים שלהם יהיו מותאמים איתם יותר באינטרקציה, באחיזה ובמגע".

באיזשהו מקום המחקר שלך מוכיח שהסביבה היא קריטית להתפתחות של הילד. זה לא מספיק שהפיזיותרפיסט יעבוד עם הילד, אלא שזה משהו שצריך לבוא מהמשפחה.

"נכון, הסביבה הראשונית. בעצם זה שבאים שעה או שעתיים בשבוע לפיזיותרפיה זה לא מה שעושה את השינוי. מה שעושה את השינוי זה מה שההורים עושים בבית. וכאן הדגש מאוד גדול על הדרכה של ההורים".