צולי אברהם. "הוא היה ישר כמו סרגל" | צילום: אלבום פרטי

ביום ראשון שעבר בלילה נפטר המורה המיתולוגי למתמטיקה, צולי אברהם ז"ל, שהשריש את דרכו החינוכית ונגע בהרבה תלמידים לאורך השנים בעפולה. אברהם עלה לארץ מרומניה בראשית שנות ה־60, אז החל ללמד בבית ספר תיכון אמי"ת יהודה ובין היתר לימד גם בבית ספר לאחיות בבית חולים העמק. אברהם שימש כמורה בבית ספר כ־50 שנה, לימד עד גיל 74 ולאחר שיצא לפנסיה המשיך ללמד גם בהתנדבות. הוא נפטר בגיל 84 מאי ספיקת לב.

אברהם היה חולה לב הרבה שנים ועבר כמה ניתוחי לב וניתוח לב פתוח. "הוא כל הזמן נלחם ויצא ממצבים מאוד מסובכים כי זה היה הכוח שלו", מספרת בתו אורית מייקסנר (51), "הוא מאוד רצה לחיות ולשמור על אמא, על המשפחה ועל התלמידים שלו כמובן".

הבת מספרת כי המתמטיקה זרמה לאביה בעורקים. "בכל פעם שיצא ספר חדש במתמטיקה הוא פתר אותו. גם כשהיה יותר מבוגר הוא דאג לפתור כל ספר חדש שיצא כדי לשמור על הצלילות".

לדבריה, במהלך השבעה הגיעו תלמידים רבים שלו מכל המחזורים לאורך השנים כדי לנחם. לפני כשש שנים ערכו לו ערב הוקרה 'חיים שכאלה' מטעם בית הספר שבמהלכו סיפרו עליו תלמידים ומורים. "יש אלבום עם מכתבים מכל התלמידים. הוא היה כאילו קשוח, אבל נגע לכל אחד בלב. הוא תמיד דאג לחזק את החלשים גם ולא רק לדרבן את החזקים", אומרת מייקסנר.

מקצוע המתמטיקה והתלמידים היוו חלק גדול מחייו. הוא אהב אותם והם אהבו אותו. "הוא תמיד היה אומר כמה הוא גאה בתלמידים שלו. הוא היה זוכר כל תלמיד בשם שלו, היה לו זיכרון פנומנלי. בשבעה אחד התלמידים סיפר שהוא לא היה טוב במתמטיקה והוריד קצת את הממוצע הכיתתי, אבל אבא הרגיש שיש לילד יכולת. הוא היה הולך לבית של התלמיד ומלמד אותו בחינם בבית".

בעקבות ההשקעה הגדולה בתלמידים, רבים מהם אף הפכו למורים בעצמם בבית ספר אמי"ת יהודה ובבתי ספר אחרים, חלקם ף אמורים למתמטיקה. "היתה מורה שסיפרה לי שהיא שמרה את המחברות שלה ופשוט לימדה בשיטה שלו", מספרת הבת שמבחינתה חשוב לה להדגיש שמעבר להיותו מורה הוא היה איש משפחה למופת. "הוא היה בעל מסור ואבא אוהב. הוא לימד אותנו מה זו נתינה לזולת".

דבורה קופלר לימדה יחד עם אברהם כ־18 שנה בבית הספר אמי"ת יהודה. "אנחנו חברים כמעט 50 שנה. הוא לימד את בעלי מתמטיקה. כשאני הגעתי כמורה צעירה, צולי ממש אימץ אותי והדריך אותי. הפכנו למשפחה אחת גדולה. הוא היה מורה לחיים, תמיד התפעלו מדרך החינוך שלו ומהמידע הרב שלו בכל התחומים. היה תענוג לשמוע אותו בחדר המורים. צולי תרם רבות להאדרת מערכת החינוך בעפולה".

נגה אמיתי (60), תלמידתו של אברהם וקולגה שלו במשך כ־20 שנה, מספרת איך היה מדרבן את תלמידיו. "כתלמידה היתה לנו אליו יראת כבוד. הוא דרש מאיתנו, ציפה מאיתנו והאמין בנו. הוא לא ויתר לנו. כשהייתי אומרת לו שאני לא טובה במתמטיקה, הוא היה אומר לי 'תעבדי ותראי שיש תוצאות'. היה לו מוטו שאין דבר כזה שאתה לא יכול".

אמיתי אומרת שלקחה הרבה דברים מצורת הלימוד והגישה שלו למקצוע כשהפכה למורה בעצמה. "לקחתי ממנו את היושרה, את הרצינות ואת האמונה בתלמידים. הוא היה ישר כמו סרגל. היה מאוד חשוב לו שהתלמידים שלו יצליחו".

אמיתי מציינת שלמרות היותו קשוח כמורה, כקולגה היא זכתה להכיר עוד פן באישיות שלו. "הוא היה מצחיק, מספר בדיחות, נשמה טובה. לא המורה הרציני שהכרתי".

אברהם הותיר אחריו אישה, שני ילדים ושישה נכדים.