מלאכי אבדייב. "אני אוהב שאני לבד בקטר" (צילום: רוני שחר)

"זו אחריות עצומה", אומר מלאכי אבדייב (45), נהג קטר ברכבת ישראל. אבדייב, שהגיע למגדל העמק לפני כעשר שנים בעקבות אשתו, עובד כבר 15 שנים ברכבת ישראל.

הוא התחיל כעוזר נהג בחטיבת המטענים, המשיך לתפקיד נהג מטענים ולאחר מכן התקדם לנהג נוסעים. לפני שהגיע לרכבת עבד אבדייב בתחום המסעדנות, אבל בזמן שהכין מנות לסועדים הוא בכלל חלם על הרגע שישב על כיסא הקטר.

"מגיל צעיר רציתי להיות נהג קטר, גם אחי עבד ברכבת ככה שזה הגיע גם מהבית", הוא מספר, "כשגדלתי בקריות ראיתי הרבה רכבות, אבל רק בצבא ולאחר מכן כשעבדתי במסעדות בחיפה, נכנס לי ה'ג'וק' של הרכבת".

בשנה וחצי האחרונות הוא מגיע לעבודה בעמק. "זה הקו של הבית", אומר אבדייב, שכיום אחראי על כ־500 נוסעים ברכבות שעושות את קו עפולה-בית שאן ועל כ־940-850 נוסעים ברכבות של קו עפולה-חיפה.

אבדייב עובד בכל אזור הצפון, אבל עם הרכבת הוא מגיע כמעט לכל הארץ. כך למשל הוא יכול להתחיל את היום בנהריה או בכרמיאל ולהגיע עד באר שבע, הלוך-חזור. "נהג אחד מסיע מעל 1,000 נוסעים. אתה יודע שאם תעשה טעות אחת, יכול לקרות אסון נוראי", הוא אומר על גודל האחריות, "טייס מטיס במקסימום 700 נוסעים, אני מסיע עשרות אלפי נוסעים ביום".

אבדייב. אוהב את העבודה שלו (צילום: רוני שחר)

תחת לחץ

כשאבדייב מדבר על אחריות, עולה מיד השאלה מה קורה בזמן תקלה. "כאשר יש תקלות, אני מרגיש אחריות עצומה ולחץ לפתור אותן", הוא אומר, "אתה אמנם לבד, אבל אתה יודע שיש אלפי נוסעים שסובלים מהתקלה ורק רוצים להגיע הביתה אחרי יום עבודה. זה סטרס גדול מאוד".

לפני כחודש היתה לו תקלה קשה מאוד בתל אביב בתחנת האוניברסיטה. "היתה תקלה בשעת העומס הקשה ביותר", הוא מספר, "לא רק שהנוסעים ברכבת שנהגתי בה התעכבו, אלא נוצר פקק של רכבות שהשפיע על כל המדינה. רצתי כמו מטורף בין שתי הקצוות של הרכבת ואני לא צעיר כבר, אנשים כבר התחילו לרדת מהרכבת מהלחץ. אני בשליטה כי אני יודע מה קורה, אבל הנוסעים מרגישים כמו 'בני ערובה'. בסוף, לאחר מאמצים רבים, הצלחתי בעזרת טכנאים שהיו איתי בקשר, לפתור אותה. זו הרגשה נפלאה, כי למעשה חצי מדינה חיכתה לי שאצליח לפתור את התקלה".

לדבריו, פתירת תקלות ובכלל הסעת הרכבת כרוכות בהרבה מאמץ מסביב. "הנוסעים חושבים שהנסיעה מתחילה ומסתיימת כשהם עולים ויורדים מהרכבת, אבל מאחורי נסיעה אחת יש המון אנשים: טכנאים, דיילים, מנהלים בתחנות, אנשי פיקוד ושליטה, פקחים ונהגים שעובדים מאוד קשה. כדי שרכבת תזוז מהמקום בבטחה ובזמן, צריך צוות ענק של עובדים".

רבים תוהים מה קורה כשהרכבת מסיימת את מסלול ההלוך והגיע הרגע לעשות את מסלול החזור. מסתבר שלקטר יש טריק קטן. "אני לא נוסע ברוורס כמו שהרבה חושבים", הוא מחייך, "המערכות של הקטר דואגות לדחוף את הרכבת ואני עובר לקצה השני שלה. זה החלק השקט יותר ברכבת, מעין תא קטר מאולתר וקטן יותר, וכל פעולה שאני עושה פה עוברת כמו פקודה לקטר מאחורה".

נפרצה החומה

אבדייב כבר רגיל שאנשים מתלהבים מהעיסוק שלו. "פעם חשבתי שרק ילדים יתלהבו, אבל האמת שגם מבוגרים מאוד מתלהבים ומתעניינים כשאני מספר להם. למעשה, באירועים חברתיים אני הרבה פעמים המוקד של האירוע. אנשים שואלים אותי המון שאלות על איך רכבות עובדות, איך אני נוהג וכדומה. אני מרגיש בקרב המשפחה והחברים כמו דובר הרכבת. כולם ניגשים אליי, גם אם סתם לא מצאו חניה בתחנה או לא הצליחו לרכוש כרטיס. מבחינתם בכל הרכבת יש כתובת אחת והיא אני. המון חברים מבקשים ממני לעשות לילדים שלהם סיבוב בקטר".

אבדייב מאוד מחובר לעבודה שלו. "אני אוהב את הגמישות שהעבודה במשמרות מעניקה", הוא אומר, "זה מאפשר לי הרבה זמן עם הילדים ולעזור בבית. המשמרות קשות כי לפעמים צריך לקום או ללכת לישון בשעות הזויות, ומאבדים המון רגעים חשובים עם המשפחה. אבל אני מעדיף את זה על פני עבודה משרדית. אני אוהב את הדינמיות שכל יום אני נמצא במקום אחר במדינה. יש אנשים שלא משנים משרד 30 שנה, ואני ביום אחד יכול לעבור את המדינה כמה פעמים. אני רואה את הנוף משתנה ושם לב לשינויים בנוף בין הקיץ לחורף".

מצד אחד, הוא אוהב את הלבד, אבל מצד שני לעתים זה קצת קשה. "אני אוהב שאני לבד בקטר, זה נותן לי זמן לחשוב המון ולנקות את הראש. אבל לפעמים קצת קשה שאין עם מי לדבר ואתה מרגיש בודד. אתה מנותק מכל הנוסעים ואף אחד לא יודע מי אתה וכמה קשה אתה עובד".

מבחינתו של אבדייב רכבת העמק עשתה רק טוב לאזור. "הרכבת הפכה להיות עורק תחבורה מרכזי במדינה ולא רק בעמק, אבל בעמק זה מרגיש שהרכבת באמת שדרגה משמעותית את המציאות", הוא מציין, "אני מכיר אנשים באזור שלי שהפסיקו להתניע את הרכב באמצע השבוע. זה קיצר משמעותית את זמני ההגעה לחיפה. פתאום לאנשים יש אפשרות לעבוד באזור המרכז, לפגוש חברים בתל אביב ואפילו להכיר בני זוג. ההרגשה אצלנו היא שנפרצה החומה, פתאום אתה רואה יותר תיירים באזור, הצימרים מלאים יותר. אני מאוד גאה בשינוי שהרכבת עשתה לאזור".