המשפחה (צילומים: שרון צור)

מאות ליווה היום (ראשון) בצהריים את יקיר העיר נצרת עילית והיו"ר המיתולוגי של קבוצת הפועל המקומית, חיים אזולאי, בדרכו האחרונה. אזולאי נטמן לצד אשתו שוש (רוזה) שהלכה לעולמה בשנת 2002.

לצד בני המשפחה הכואבים צעדו ראש העירייה רונן פלוט, סגניו, שחקני הפועל נצרת עילית בעבר ובהווה, ראשי המועדון, בעבר ובהווה, חברים, מוקירי פועלו ותושבים רבים.

"היה מושג בעיר שנקרא 'שוש וחיים'. זוג לתפארת", ספד ראש העירייה רונן פלוט, "חיים הקדיש שנים רבות עבור קבוצת הכדורגל. הוא גם ניהל את החברה הכלכלית ויחד קיבלנו החלטה לקחת הלוואה על מנת להקים בעיר שוק עירוני. יש לי הרבה סיפורים על חיים. הוא היה איש סודי. אפשר היה לספר לו דברים".

ראש העירייה רונן פלוט

הבת אפי

פלוט סיפר בהספדו שלפני חצי שנה על ההחלטה להעניק לו את אות יקיר העיר בשנת ה-60 לנצרת עילית. "כשבאתי אליו להעניק לו את אות יקיר העיר אמרתי לו שיש עוד הרבה עבודה לעשות בעיר וחיים כלום, אבל כשסיפרתי לו שניצחנו בדרבי את אחי נצרת 0:3 הוא העלה חיוך. החיוך הזה אולי היה החיוך האחרון שלו. אי אפשר לשכוח אותו", סיפר פלוט", "אמרתי רק בשביל זה היה כדאי להגיע לכאן ולהיות יחד איתו. אם לא היינו עושים את הצעד הזה היינו מצטערים היום. חיים הוא הראשון שמגיע לו".

אריה אקרמן וירון הוכנבוים

אפי, בתו של אזולאי ז"ל, ספדה לאביה: "אבא אתה יכול להיות גאה - עשית דברים גדולים בחיים. כל מי שהכיר אותך ידע מי אתה חיים אזולאי הפעיל והחזק. אני רוצה לדבר עליך אבא, שעשה הכל למען ילדיו ונכדיו, אבא שמאז שאימא הלכה עטף אותנו בזרועות שהתארכו כל כך. אתה יכול להיות גאה - הקמת שבט לתפארת".

"כאב לראות אותך מתייסר ואת חוסר היכולת שלך לתקשר איתנו ולספר האם כואב לך", המשיכה בתו לספר עליו, "לפני מספר חודשים חייכת חיוך אחרון. היה זה כשקיבלת את אות יקיר העיר. לאחר שקיבלת את ההכרה שהיית זקוק לה כל כך, הרשת לעצמך ללכת ולדעוך עד שבסוף השבוע האחרון נמוגת.

שלמה אדלר

אלי טובול

"אמרתי לך שמוטב לך לשחרר, כי אנחנו בסדר, שנמשיך להיות בסדר ושתמסור לאימא חיבוק ונשיקה. ראינו איך אתה נלחם על כל נשימה עד שוידאת שכל האוהבים שלך הגיעו להיפרד ממך בפעם האחרונה. אנחנו נמשיך את המורשת הגדולה שהשארת. אוהבים וכבר מתגעגעים".

נטמן לצד אשתו שוש ז"ל

נכדתו הגדולה ספדה לו ואמרה: "זכינו באדם מצחיק, מחבק, אוהב ודואג. הנכדים הגדולים שלך אספו חוויות קטנות. ימי שישי המשפחתיים עם סלט הפירות שלך, הביצי קינדר שנתת לנו אחרי כל ארוחה, הקסמים השירים, האמונה הפרגון וההתעניינות. היה כבוד ללכת איתך בנצרת עילית. לעצור כל שתי שניות כי כל אדם שני הכרת. היית החבר הכי טוב שלי. היה לנו חיבור מיוחד".

גם בן זקוניו בועז ספד לו: "זה יום שמח כי נגמר הסבל. נגמרו הימים בלי אימא. עכשיו אתם ביחד. וזה גם היום הכי עצוב כי רציתי אותך עוד קצת, עוד טיפה. איך אני יכול להיות שמח ביום בו אני נפרד מעמוד האש לפני המחנה. אני שמח שזכיתי בך 39 שנים כי כל מי שאני ולכל מה שהגעתי אליו זה בזכותך ובזכות אימא".