רַשָׁף יהודה מלול. "אני אוהב כל מה שקשור למיחזור" (צילום: שרון צור)

"יהודה ידי זהב", "יהודה הבנאי" - אלה רק דוגמאות לשלל הכינויים שהודבקו לרַשָׁף יהודה מלול מנצרת עילית, מפקד משמרת בתחנת הכיבוי בעיר, שזכה בשבוע שעבר לתעודת הוקרה מהשר לבטחון פנים, גלעד ארדן, כמצטיין המשרד לבטחון פנים.

"התעודה מהשר לבטחון פנים הגיעה בהפתעה. לא ציפיתי לזה", הוא מודה בביישנות. "בכל שנה יש המלצות על לוחמי אש מכל הארץ, והמפקד שלי עמוס סבג המליץ עלי. במחוז בחרו בי מכל התחנות, ואז היו נציגים של מערך הכבאות מכל הארץ - והנציבות בחרה בי. זה מחמם את הלב שמעריכים מה שאני עושה, זה מסב לי סיפוק רב. יש לי אתגרים ויש גם תוצאות, אני רואה בזה שליחות".

אין זו התעודה הראשונה שמוענקת למלול. לפני כשנה וחצי השתתף בתחרות ארצית לחדשנות מטעם נציבות שירות המדינה. מלול ייצג בתחרות את שירותי הכבאות בנושא רעיונות חדשים למתקני אימונים לעבודה עם חומרים מסוכנים - וזכה בפרס החדשנות כנציג הכבאות.

"אור ירוק מהנציב"

מלול (42), נשוי ואב לארבעה, תושב נצרת עילית, עובד בשירותי הכבאות זה 21 שנה. חבריו יודעים לספר כי כבר בשנתו הראשונה בשירות זוהה הפוטנציאל שגלום בו, והוא קיבל תעודת הצטיינות - אירוע לא אופייני ללוחם־אש צעיר. הוא אדם צנוע, שלא אוהב לדבר על עצמו ועל עשייתו, אך מדובר באיש מלאכה וחזון שעומד מאחורי פיתוחים מיוחדים בשירותי הכבאות בארץ ובפרויקטים ברמה בינלאומית.

בימים אלה מושלם הפרויקט הארצי שתכנן במו ידיו: סימולטור עבור בית הספר הארצי לכבאות, שישמש את לוחמי האש באימונים. מדובר בבניין של חמש קומות עם מרתף, שבו אפשר לשחזר כתשעים אחוז מהתרחישים האפשריים לשריפה בבניין. הפרויקט, שנמשך שנים אחדות, נמצא כאמור בשלב הסופי ויהודה מדבר עליו בעיניים בורקות.

 "אני לא אדם שמתרגש בקלות, אבל הפרויקט הזה מרגש אותי. זה מבצעי, זה לטובת המערכת, והכל התחיל בכלל מסקיצה שעשיתי בעיפרון. אחר כך בניתי מודל מקרטון־ביצוע והצגתי אותו בפני כל המפקדים. לשמחתי, זה הגיע עד הנציב - וקיבלתי אור ירוק לביצוע. זה ייתן ללוחמי האש נקודת מבט מבצעית אחרת על כל נושא השריפה בבניינים", מתלהב מלול.

מלבד הפרויקטים המיוחדים שהוא עושה - שלא במסגרת תפקידו כמפקד משמרת, אלא כמי שרוצה לתרום למערכת - יהודה אחראי על שיפוצים והכנה של מתקנים בתחנות שונות, כמו חדר מנוחה ותרבות מיוחד לכבאים בתחנת עפולה, שדרוג מתקנים בתחנת נצרת עילית ואפילו בית כנסת בתחנת אשדוד, שהוא מקים יחד עם עוד שני חברים.

אם לא די בכל אלה, יהודה גם מוצא זמן להתנדב עבור הקהילה. לאחר ששמע מאשתו של אחד מעמיתיו, העובדת בבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, שהמצב של המבנים במוסד בכי־רע - הוא התגייס יחד עם חבריו לשדרג את המקום בזמנם הפרטי, עם חומרים שרכשו בכספם שלהם.

גם בנצרת עילית ניתן למצוא כמה מיצירותיו של מלול, שנעשו בהתנדבות למען העיר והקהילה. בכיכר הצעירים, למשל, ניצב פסל של מגן־דוד שיצר יחד עם סטודנטים מפולין. פרויקט אחר שלו, פסל בצורת דגל ישראל, מפאר את בית הספר 'גלעד'; גם את האנדרטה לנפגעי פעולות האיבה ב'רסקו' הקים בעצמו.

"אני אוהב כל מה שקשור למיחזור - זו החולשה שלי, ואני תמיד מתנדב להקים דברים ממוצרים משוחזרים", הוא אומר.

רַשָׁף יהודה מלול (צילום: שרון צור)

מבצע הצלה מהסרטים

הפיתוחים הייחודיים של מלול גם הצילו חיים. "יום אחד נודע לנו על אדם שמנסה לקפוץ מקומה שמינית. כמפקד משמרת לא הייתי אמור להגיע לשם, אבל משהו בבטן אמר לי לנסוע לזירה. ואכן, הבחור היה ממש רגע לפני הקפיצה, והוא היה מתרסק בוודאות ומת. כשהגעתי הוא התקדם, נפל ונתקע וממש נאחז בציפורניו בקיר.

"עליתי לשם מיד, ובעזרת מפתח מיוחד שפיתחתי פרצתי תוך שניות דלת שהיתה נעולה, ואז נתקלתי בעוד דלת נעולה ופתחתי גם אותה בעזרת אותו מפתח. יחד עם עוד לוחם אש, תפסנו אותו מהידיים בעזרת צינור ששלפתי מדוד. לוחמי אש נוספים הצטרפו, תפסנו אותו גם מהקומה למטה, ממש כמו שרואים בסרטים, והכל הסתיים תוך שניות. זה ריגש אותי מאוד, כי הצלנו חיי אדם. שנייה של פספוס או התמהמהות - והוא היה מת", משחזר מלול.

ביתו של מלול גם הוא משודרג ומאובזר להפליא, והכל מעשה ידיו. "בעלי המלאכה היו נותרים ללא פרנסה אילו היו תלויים בי", הוא אומר בחיוך צנוע.

גם בימי החופש שלו, במקום לנוח, מלול ממשיך לפתח פרויקטים למען שירותי הכבאות. "אני מאמין שכל מי שיש לו ראש יצירתי יכול וחייב לתרום למערכת, גם מעבר לתפקיד שלו", מסכם מלול. "התפקיד שלנו כלוחמי אש, גם בשטח, הוא למצוא פתרונות יצירתיים לסיטואציות מתפתחות, ואפשר לנצל את זה גם לדברים אחרים, כמו פיתוח אמצעים. אני עושה הכל באהבה, ולא מתוך מחויבות רק כי מישהו מבקש. הראש שלי תמיד פועל לקדם וליצור, זה חלק מהחיים שלי".