ב־13 בספטמבר 1992 החל יוסי דולה לכהן כראש המועצה המקומית כפר תבור, כיום אחד היישובים המבוקשים בגליל. מאז שהחליף את ראש המועצה הקודם מיכה גולדמן, שמונה לתפקיד סגן שר החינוך בממשלת יצחק רבין ז"ל, נבחר לתפקיד כבר חמש פעמים ברציפות. קדנציה ארוכה של יותר מ־25 שנה, שתסתיים בעוד כעשרה חודשים: בגיל 63 החליט דולה לפרוש ולא להתמודד לכהונה שישית. מבחינתו, הגיעה נקודת הזמן הנכונה להעביר את המושכות הלאה.
"איש ציבור צריך לדעת מתי ללכת. זה לא שנמאס לי", אמר דולה בראיון פרישה מיוחד. "זו היתה תקופה יפה ועכשיו היא מסתיימת. כפר תבור השתנה, האוכלוסייה גדלה כמעט פי 5, והעובדה שבאתי מרקע של בנייה ותכנון עזרה לי בעבודה. קשה מאוד לעזוב תפקיד כזה, הוא ממכר. מהיום שאני ראש מועצה, אני מבין לנפשם של נרקומנים. זה תפקיד שממלא אותך, כי יש בו המון עשייה. מבין התפקידים הציבוריים במדינה, לראש רשות יש העוצמה הכי גדולה - יותר מלראש ממשלה. אתה חולם על משהו - אתה יכול לבצע אותו. מי שאוהב עשייה, הסיפור הזה מתאים לו".
אם קשה לעזוב תפקיד כזה, מה דחף אותך לפרוש?
"הבנתי שהגעתי לגיל שצריך לעזור לילדים. יש לי שני בנים מהנדסים, שעובדים בשוק הפרטי, ואני רוצה לעזור להם עם הידע שיש לי. יחד עם זאת, אני חושב שלא צריך להתנחל בתפקיד הזה. עברו מעל 25 שנה - וזה כבר יותר מדי. מספיק. צריך לתת מקום גם לכוחות צעירים, בעלי מחשבה רעננה יותר, שיחשבו על דברים חדשים - כי אחרי הרבה שנים בתפקיד, הופכים עם הזמן למקובעים. אין ספק שיכולתי לתרום עוד מבחינת עשייה וניסיון".
התעייפת?
"אני ממש לא עייף. אפילו הגברתי את קצב העבודה. יש לי מוטיבציה ואעבוד עד לרגע האחרון - זו השאיפה שלי. אבל כידוע לך, חליתי בסרטן הלבלב ובעוד כחודשיים יש לי בדיקה חשובה. אני רוצה לעבוד עד סוף הקדנציה, אבל ברגע שאראה שאני בוגד בתפקידי ולא מצליח לעבוד, אתפטר עוד לפני הבחירות".

"הייתי ראש מועצה טוב"
ראש מועצת כפר תבור נולד בצריף במעברת סקיה באור יהודה, שם גדל והתחנך. בצבא שירת בחיל החימוש ולאחר שהשתחרר, החל לעבוד בחברת הבנייה 'אשטרום', התפתח והתקדם בה עד שהתמנה למנהל סניף הצפון של החברה. לכפר תבור הגיע לאחר שנישא לבת המקום, שאותה הכיר בעת השירות הצבאי. עם הזמן התגלגל לפוליטיקה: תחילה כיהן כחבר מועצה, ומאז פרישתו של גולדמן ב־1992 הוא ראש המועצה.
"מה שהריץ אותי - זו העשייה. מי שמכיר אותי יודע שיש לי עסקים לרוב, ולא הכסף עניין אותי. עשיתי המון למען כפר תבור. כשהתמניתי לתפקיד בפעם הראשונה, גרו כאן 960 איש - וכיום יש כאן כ־4500 נפש. לא היה פשוט להגיע לזה ביישוב כמו שלנו".
איך הצלחת להגדיל את היישוב במקום שבו האדמות פרטיות ויש עדיין חקלאות?
"סבלנות והתמדה. לא ויתרתי, עקפתי בעיות. כעסו עליי מאוד, בוודאי. היו ימים קשים מאוד עם החקלאים. היו פה מלחמות עולם כדי לפרוץ כבישים בתוך היישוב".
לצד ההצלחה בתחום הנדל"ן, בחינוך אי־אפשר לציין את כפר תבור לטובה.
"יש אצלנו בית ספר יסודי שסביבו יש ביקורת גדולה. אפשר להגיד שהמועצה אחראית, אבל בשיטה הישראלית מי שאחראי על בית ספר יסודי הוא משרד החינוך. אנחנו משקיעים בו, ולזכותו ייאמר שהוא נמצא בקשיים כי בכל שנה באים ליישוב ילדים חדשים עם דפוסי התנהגות שונים ממה שהורגלנו. זה לא קל. בית ספר שעובר שינויים דמוגרפיים הוא במצב בעייתי עד שהוא מצליח להתגבש, וזה הקושי הגדול. אומרים שראש המועצה נכשל בחינוך? זו אמירה של מי שלא מבין את המערכת. כיום בבית הספר היסודי נושבת רוח חדשה, בניצוחם של מנהל מחלקת החינוך גדעון פלג והמנהלת החדשה קרן קורן. יש שיתוף פעולה פורה עם ועד ההורים, בראשותה של אילנה הרמן־רואש, ועל פי התגובות האחרונות של ההורים עושה רושם שבית הספר עולה על הפסים הנכונים".
כביש בין־עירוני חוצה את היישוב. איך זה שבכל 25 שנות כהונתך לא הצלחת לסלול כביש עוקף לכפר תבור?
"על המפה כאן רשום: 'כפר תבור - כפר במצור'. יש לי ישיבה בנושא הזה בסוף החודש. עם כל הכבוד לתפקיד ראש המועצה, הוא לא יכול להזיז כביש ארצי שעולה מיליארד ו־250 אלף שקל מעפולה למחלף גולני. הכביש הזה נמצא בתוכנית החומש של משרד החינוך, והוא יקום ויהיה".
לאורך השנים עלו נגדך טענות שאתה ראש מועצה כוחני, שלא אוהב ביקורת.
"אם אני רוצה להעביר כביש באיזה מקום, ומישהו מתנגד ואני מתעקש, כי מבחינה ציבורית הכביש נדרש - אז אותו מתנגד הופך את עמדת ראש המועצה לכוחנית. ראש מועצה הוא לפעמים שק חבטות. אמרו עלי הרבה דברים".
יש משהו שאתה מצטער עליו?
"כן, שלא הצלחתי לעשות כיכר בכניסה לעיר".
אתה מגדיר את עצמך ראש מועצה טוב?
"בלי להצטנע, אני חושב שהייתי ראש מועצה טוב. אני אוהב את העבודה. לא הייתי נשאר פה דקה אלמלא הייתי קם כל בוקר בכיף".
מי יחליף אותך?
"הציבור יבחר. יש שלושה מועמדים - ארי לרום, עודד הלפרין וחנה אטלי".
במי תתמוך?
"בעודד הלפרין. הוא סגן וממלא מקום ראש המועצה".
למה אתה תומך בעודד?
"כי הוא צעיר, מוכשר ויש לו אופק. הוא יכול ללמוד את הנושא היטב ולהיות ראש מועצה מעולה".
ראש המועצה הבא - לאן הוא צריך להוביל את כפר תבור?
"אחד הדברים הטובים בכפר תבור הוא השירות הקהילתי. יש פה פעילות קהילתית עצומה, והוא יצטרך להמשיך לטפח את הקהילה. אני משאיר לו יישוב מתוכנן וללא גירעונות. עם הזמן הוא ילמד ויפַתח אג'נדה משלו". 
מה תעשה אחרי 30 באוקטובר?
"אמשיך לעבוד. עבודה זו בריאות".

דולה. "אמשיך לעבוד. עבודה זו בריאות" (צילום: שרון צור)

"לא היו רגעים שזה שאב אותי"
באפריל 2016 הבין דולה שמשהו השתבש בגוף שלו, שהוא לא כתמול־שלשום, והחליט להיבדק. "למזלי, אף שתוצאות ה־MRI הראו שהכל תקין ויש רק דלקת באזור הכבד, הרופא שלי בעפולה התעקש ועשה ביופסיה יותר עמוקה, כי לדעתו היה עוד משהו - והוא אכן מצא שאני נגוע בסרטן הלבלב. סרטן אלים מאוד, שרק 10 אחוזים מהחולים בו אפשר לנתח, ורק מעט שורדים ממנו", סיפר.
איך קיבלת את הבשורה הקשה הזו?
"הייתי שם עם הבת שלי, שהיא רופאה בעפולה. אני לא טיפוס של פטליסט, לא אחד שנלחץ. גם לא נבהלתי. ידעתי שאני הולך להתמודד עם זה. שמתי את זה בצד והמשכתי לעבוד. אגב, גם אחרי הטיפולים הכי גרועים שעברתי, באתי לעבודה. אני בכלל טוען שהעבודה עזרה לי. אני חושב שצריך להמשיך לעבוד ולא להיכנס למרה שחורה".
איך עברו עליך הטיפולים?
"עברתי 11 טיפולים כימותרפיים רציניים. רק אחרי אחד מהם היה לי קשה. עברתי גם הקרנות ועשיתי ניתוח קשה, אחד הניתוחים הקשים בעולם הכירורגיה. זה למעשה אוברול כללי בבטן. שבועיים אחרי הניתוח חזרתי כבר לעבוד, עם התפרים".
מאיפה הכוחות?
"אדם שממשיך לעבוד ולעסוק בתפקידו ולא נכנס למרה שחורה - יש לו כוחות להמשיך".
היו מחשבות על מוות?
"בוודאי שהיו מחשבות על מוות, אבל לא פחדתי. אמרתי לעצמי שאם הגזירה היא שאני צריך למות, אז אמות. לא היו רגעים שזה שאב אותי. המשכתי לעבוד, לנסוע ולטייל. רזיתי 40 קילו. היו רגעים קשים, ואחרי הטיפול הקשה ביותר בקושי טיפסתי את המדרגות לכאן".
היה לך מזל?
"אין ספק, בטח במחלה כזאת. הייתי קרוב להכרזה שאי־אפשר לנתח אותי בכלל, אבל אז החליטו לעשות לי עוד שלוש הקרנות ממוקדות, שאני הייתי החלוץ בהן - כי אף פעם לא עשו דבר כזה, ואני הסכמתי לעשות. סרטן הלבלב לא מתגלה מהר, אבל  כשהוא מתגלה יש כבר גרורות, וברגע שיש גרורות אי־אפשר לנתח. רק 10 אחוזים מהחולים אפשר לנתח, ומי שנמצא בתוך האחוזים האלה - יש לו סיכוי לצאת מזה. למזלי הצליחו להביא אותי לניתוח. אלמלא הניתוח, היית מדבר עכשיו למצבה".
אתה אחרי הסכנה?
"בדצמבר יש לי בדיקה חשובה מאוד, שתבדוק אם אני נקי לחלוטין מהסרטן או לא. נראה מה יהיה. אני בלחץ. אם יהיה עוד משהו, אז נעבור עוד פעם טיפולים. אלה טיפולים שנקראים 'מאריכי חיים'".
המחלה שינתה אותך?
"אין ספק שהפכתי להיות רך יותר, מתחשב יותר בכל מיני דברים קטנים ומוטרד יותר מה יהיה עם הנכדים שלי. יש לי שישה".