שלוש ילדות דתיות קטנות, שהצטופפו יחד להרגשת ביטחון, הציצו לתוך "פיצל'ה", הפיצרייה הממוקמת בקריה החרדית בקרית גת.

כשראיתי את מבטיהן הכמהים חשבתי לעצמי לשנייה אחת נדיבה כמה זה יכול להיות נחמד מצידי לרכוש עבורן שלושה משולשים. הרי מחיר של תשעה שקלים לסלייס (בלי תוספות) הוא סכום שאני בהחלט יכול להרשות לעצמי, בעיקר כשזה אומר לשמח את הילדות.

באותה שנייה חטופה חשבתי עליהן, בתלבושת האחידה, כנראה בדרכן הביתה מבית הספר, סביר להניח שרעבות כהוגן כמו שרק ילד אחרי בית ספר יכול להיות, ומי יודע מתי אמא שלהן, שבדמיון הסטראוטיפי שלי התגלתה כאישה קשת יום המטופלת בילדים מקיר לקיר, תגיש להן את ארוחת הצהריים.

"פיצל'ה". בצקים, רטבים ופתיתי גבינות | צילום: אשר קשר

האמת? תמיד חשבתי על עצמי שאני בן אדם מקסים, אבל לפעמים אני מפתיע גם את עצמי. 

אבל זה היה לשנייה אחת בלבד, כי כשחייכתי אליהן כהקדמה להצעה הנדיבה הן פתאום נרתעו, אפילו נבהלו - ואני נעלבתי, אפילו נפגעתי.

כשהן נמלטו מהמקום כל עוד נפשן בן, חשבתי לעצמי שגם אני כנראה לא הייתי רוצה שאיזה גבר זר יציע פיצה לילדות שלי, וגם אני הייתי שמח אם הבנות שלי היו נמלטות ממישהו שעושה את זה.

אז התבאסתי לכמה דקות מהמצב הנוראי שהעולם שלנו הגיע אליו, שבו אדם זר שמציע פיצה לילדים שלך הוא סכנה ברורה ומיידית, אבל אז יצאו מהתנור שני הסלייסים שלי, והעולם ושלל סוטיו הפסיקו להטריד אותי באחת.

פיצה חרדית

הפיצות של "פיצל'ה" היו נהדרות, הן הרגילה והן זו עם הזיתים. גם הבצק המצוין והפריך בדיוק במקומות הנכונים, גם כמות הרוטב וטעמו וגם איכות הגבינה - האמיתית, ללא ספק - שפוזרה בנדיבות מעל לבצק.

וזו היתה הפתעה נהדרת, כי מניסיוני הרע למדי בשכונות חרדיות, למחיר יש חשיבות רבה כאן והנטייה להוריד במחיר ככל האפשר מורידה בהתאם גם את איכות הפיצה, עד שהיא מזכירה פעמים רבות בטעמה את הפיצות מפלסטיק שהגישו לי הבנות שלי כששיחקתי איתן במטבח שקנו להן סבא וסבתא שלהן ממש מזמן.

אז בגלל הדעה הקדומה שלי ובגלל שהטעם של פיצה מפלסטיק נשאר בפה לכעשר שנים (או קצת יותר), הזמנתי בתחילה מאפה זיווה - אבל אז התברר לי שאפיית זיווה תיארך כרבע שעה, ומאחר שהייתי רעב כדבעי ויתרתי והזמנתי את הפיצות.

וטוב שכך. הפיצות נהדרות כאמור, וניכר שזה לא פוגע בעסקים, כי הבעלים של המקום לא מפסיק לקבל הזמנות טלפוניות ורעייתו שתחיה לא מפסיקה לרדד בצקים, למזוג רטבים ולפזר פתיתי גבינות. 

פיצהל'ה. משולש בתשעה שקלים | צילום: אשר קשר

הוא נורא נחמד, אגב, בעל הבית. ולכולם - ללא הבדל דת, מין, עובד או לקוח. הוא מסביר בסבלנות את האופציות לחברים הטלפוניים שלו, מדלג בין הלקוחות שמגיעים לרכוש סלייסים בודדים לאלה המבקשים דברים קצת יותר מסובכים, וגם לא מתנשא מעל העובדים שלו כשהוא מבקש מהם לבדוק כמה פסטה מסוג פנה נותרה במקפיא.

אני בעיקר אהבתי שהוא קורא לעובד ששמו פלג בשם החיבה פלגיאל. בכל זאת, שכונה חרדית. 

זול ובגדול

לקחתי גם סלט, שבתחילה חשבתי שהתמחור שלו מעט יקר מדי (35 שקל), אבל כשפתחתי את המכסה גיליתי שאשתו של בעל הבית, שהכינה את הסלט ממש עכשיו (לדבריו), השקיעה את אותה נדיבות לב של הפיצה גם בסלט.

אמנם היו בו המון עלי חסה, אבל גם ערמה הגונה של בולגרית מגורדת ותלוליות של גרגירי תירס וטבעות זיתים שחורים וביצה פרוסה וכמה עגבניות ומלפפונים. בהחלט לא סלט אישי.   

לא ממש כיף לשבת ב"פיצל'ה". נכון שממוזג היטב ובקיץ של קרית גת זה יתרון אדיר, אבל אתה יושב מול קיר לבנים שחור וממש לא אסתטי, אין מוזיקה בכלל, וההרגשה היא שהם רוצים שתאכל ותלך - שזה הגיוני, אבל לא נעים.

עם הבד"צ הראוי | צילום: אשר קשר

ובכל זאת, לא הלכתי ואפילו הזמנתי מלבי לקינוח. לא מלבי ביתי אמנם, אלא של חברה לא מוכרת בשם "מתוק קינוחים", עם הבד"צ הראוי וטעם ראוי הרבה יותר.

מלבי שמגיע עם כובע של תוספות, שמכיל סירופ אדום לא רע בכלל, שבבי בוטנים ואפילו חומר קריאה בצורת מידע מפורט בצורה נאה על האלרגנים העלולים להיות במעדן.

שורה תחתונה? בפעם הבאה ננסה גם את הזיווה. 

מראה מקום:

"פיצל'ה", גאון הירדן 43‏, ‏קרית גת‏ 

טלפון: 08-6601819

שעות פעילות: א'-ה' 10:00-22:00, מוצ"ש עד חצות

פסקול: הזמנות

תג מחיר: משולש רגיל - תשעה שקלים, משולש עם זיתים - עשרה שקלים, פחית קולה - שבעה שקלים, סלט יווני - 35 שקל, מלבי - עשרה שקלים; סך הכל: 71 שקל