מאיר כהן  | צילום: שרון צור 

הרגע הכי שמח: "המשחק שבו אני והבן הבכור שלי אביב שיחקנו יחד במדי הפועל עפולה. זה קרה לפני ארבע עונות. המאמן היה ירון הוכנבוים והוא הכניס אותו לשחק בדקה ה־75. אני זוכר שכשראיתי אותו מתחמם בצד כל הזמן שאלתי את עצמי: 'מתי הוא כבר ייכנס?' אני והבן שלי שיחקנו יחד וזה מבחינתי היה הגשמת חלום. ברגע שהוא נכנס למשחק הרגשתי שאני עושה משהו גדול בכדורגל. לא כל אחד זוכה לשחק עם הבן שלו. הוא גם כבש שער במשחק הזה, כך שהשמחה והחגיגה היתה כפולה ומכופלת".

הרגע הכי מרגש: "היו הרבה רגעים כאלה. הרגע המרגש ביותר קרה בעונה הראשונה של הפועל בית שאן בליגה הראשונה, עונת 94/95, במשחק האחרון של העונה נגד מכבי חיפה באצטדיון קרית אליעזר. חיפה היתה צריכה לנצח כדי לזכות באליפות ואנחנו היינו חייבים לנצח כדי להישאר בליגה. חיפה הובילה עלינו בתוצאה 0:2, אבל הצלחנו להשוות, לעשות מהפך ולנצח גם בתוצאה 2:3. זה היה מרגש מה שקרה שם. הצלחנו להשאיר את בית שאן הקטנה בליגה".     

הרגע הכי קשה: "המשחק נגד בית"ר ירושלים בקרית אליעזר בעונה 97/98, אותו משחק שקיבל את הכינוי 'משחק השרוכים'. אחרי המשחק היה עלינו 'עליהום' גדול מצד כולם ובעיקר התקשורת. זה לא היה רק רגע קשה, אלא תקופה קשה. רציתי רק לשרוד אותו. קיוויתי שאוכל להמשיך בקריירה".           

הרגע המשפיל ביותר: "היו לי בקריירה כמה משחקים לא טובים. הכי משפיל? אולי ה־0:6 שספגתי כשוער הפועל בית שאן מהפועל חיפה בקרית אליעזר באחת העונות בליגה הראשונה. זה היה משפיל לספוג כל כך הרבה שערים במשחק שהרבה מאוד אנשים ראו". 

הרגע העצוב ביותר: "בסוף עונת 98/99 כשהפועל בית שאן ירדה מהליגה הראשונה. אליאס לוי אימן. לא היה כסף באותה עונה. עד המחזור השביעי בכלל לא עברנו בבקרת התקציבים. הירידה הזו היתה תחילת ההתפרקות של הקבוצה".

השער שספגת ולא תשכח לעולם: "זה קרה בבית שאן נגד הפועל פתח תקווה. ספגתי שער מחצי מגרש מרגליו של כרמלו מישיש. אני שוער רחבה, שאוהב להתרחק מקו השער. כרמלו ראה שאני לפחות 11 מטר מחוץ לקו השער. הוא בעט כדור חזק ולא קשתי שעבר מעליי ונכנס פנימה. למרות השער הזה לא הפסקתי להתרחק מקו השער".

המשחק הכי טוב שלך שנחרת בזיכרונך: "היו לי הרבה משחקים טובים. זה שהכי נחרט בזיכרוני היה דווקא ב'טדי' נגד בית"ר ירושלים, כשוערה של בני סכנין. זה היה משחק ללא קהל. ניצחנו בדקה ה־90 0:1 משער של מאור בוזגלו".

המשחק שהשתתפת בו ולעולם לא תשכח: "חצי גמר גביע המדינה כשוער הפועל עפולה נגד הפועל באר שבע. הפסדנו 0:7. הגעתי למשחק הזה אחרי שאחותי הקטנה נפטרה. הייתי גמור והמשחק לא ממש עניין אותי, כמו שעניין אותי שהיא תהיה איתי. גם לספוג שביעייה זה לא פשוט. משחק שלא אשכח".

החלוץ שהכי חששת ממנו: "אלון מזרחי האווירון. בכל פעם שהכדור היה מגיע אליו לא ידעתי להעריך מה הוא יעשה. בכל מצב הוא היה מסוגל לכבוש. לא סתם הוא מלך השערים של הכדורגל הישראלי".

הבלם שהכי נהנית לשחק איתו: "איתן טייב. בזמנו, כששיחקנו בליגה הראשונה, איתן היה אחד הבלמים הטובים בארץ. נהניתי לשחק איתו. הוא היה בלם שידע גם לעשות הגנה טובה וגם לכבוש שערים". 

במדי בית שאן | צילום: ישראל פרץ

השופט שהכי אהבת: "מאיר לוי. לא שחצן, תמיד דיבר בגובה העיניים ותמיד כיבד. כאחד שאוהב להתווכח עם שופטים, דווקא איתו היה לי קל".

השופט שהכי שנאת: "לא שנאתי שופטים, אבל עם השופט איתן תבריזי לא הסתדרתי. היה גורם לי להתווכח איתו כל הזמן".

המאמן שהשפיע עליך מאוד: "אלישע לוי. הוא גידל אותי. שיחקתי הרבה שנים תחתיו. בגיל 17 הוא התחיל לאמן אותי ויחד עלינו מליגה א' עד לליגה הראשונה. אלישע הוא מאמן שמקרין שקט על השחקן שלו ומדבר בגובה העיניים. הוא נתן לי הרבה קרדיט. גם אחרי שספגתי הרב שערים, חלקם שטותיים, הוא תמיד המשיך לתת לי ביטחון".

המאמן הכי טוב שאימן אותך: "היו לי הרבה מאמנים טובים. מי שהתווה לי את הדרך זה אלישע לוי".

השחקן הכי גדול ששיחקת איתו: "היו הרבה. שמעון דנן היה אחד השחקנים הכישרוניים והגדולים ששיחתי איתם".

השחקן הכי מצחיק ששיחקת איתו: "סטפן שאלוי כששיחקתי איתו במכבי הרצליה. היה עושה הרבה הצגות. בתחילת הקריירה בבית שאן זה היה צביקה קפלן. היה מחקה אנשים ושחקנים".

המגרש שהכי אהבת לשחק בו: "'הקופסה' בנתניה. לא הפסדתי שם מעולם. היה לי שם מזל וכיף לשחק בו. תמיד הייתי מציג בו משחקים גדולים ומגיע ליכולת גבוהה מאוד".

המגרש שהכי שנאת לשחק בו: "'האורווה' בפתח תקווה. מגרש שלא האיר לי פנים. היה גדול כזה. היה לי בו 'מנחוס'".

הקללה הכי קשה שאמרו לך מהיציע: "קיללו אותי המון. הקללה הכי קשה זה שאיחלו את מחלת הסרטן למשפחה שלי. זו הקללה הכי מגעילה. הכל היה עובר לידי, אבל הקללות האלה היו הורסות לי את מצב הרוח בשנייה ומוציאות לי את החשק לשחק".

איש הניהול שהכי נהנית לעבוד איתו: "היו"ר של בני סכנין מאזן גנאים, והיום ראש עיריית סכנין. איש משכמו ומעלה. הוא מינה אותי להיות קפטן. אני חושב שהייתי היהודי הראשון ששימש כקפטן בקבוצה מהמגזר הערבי. נהניתי להיות איתו". 

בגללו התחלת לשחק כדורגל: "אבא שלי בבר. הוא היה שוער ותמיד רצה שיהיה לו יורש. מגיל קטן מאוד הוא היה לוקח אותי למגרשי הקט־רגל ודוחף אותי לעמוד בשער. הייתי ילד קטן וצנום, אבל הוא עמד מאחוריי. הכל בזכותו".