לפני כחודש וחצי חגג די.ג'יי שארפ יום הולדת 22 בדירתו בקיבוץ עמיר. הכי רחוק והכי גלמוד מבני משפחתו, ויש לו חתיכת משפחה ענפה. מצד אמו מרים יש לו ארבעה אחים גדולים שפזורים ברחבי ישראל. מצד אביו, דריק שארפ, אחד מכוכבי העבר הגדולים של מכבי תל אביב, יש לו עוד ארבעה אחים קטנים ממנו שגרים בארה"ב. מי שכן היתה לצדו זו קרן האור בחייו - נועה גולן.

די ג'יי שארפ. רוצה לצמוח מלמטה | צילום: אפי שריר

על ההיכרות המפתיעה הוא מספר בהתלהבות מרתקת: "'50 סנט', הראפר האמריקאי, פרסם תמונה באינסטגרם. נכנסתי לתגובות והשם 'נועה גולן' צד את עיניי. הייתי מאד סקרן לדעת מה פתאום מופיע שם ישראלי בתוך כל התגובות, אז שלחתי לה הודעה. היא סיפרה לי שהיא גרה בטורונטו, שהיא חצי טריפוליטאית וחצי קנדית ושיש לה משפחה גדולה בישראל ובעוד שבוע היא באה לביקור בארץ במסגרת 'תגלית'. משהו בה מאד סקרן אותי ואמרתי לעצמי שאני חייב לפגוש אותה. היא שיחקה את הקשה להשגה. לא ענתה להודעות ששלחתי לה עד שיום אחד התעצבנתי, התקשרתי אליה ושאלתי אותה איפה היא נמצאת כי אני רוצה לבוא לפגוש אותה. היא היתה בתל אביב, נסעתי אליה, ישבנו בבר כמה שעות ומאז אנחנו זוג", הוא מספר בחיוך.

גברת גולן היא בת ליורדים ישראלים שעברו לקנדה. אביה וכל משפחתו שגרה בישראל התחברו אל  די. ג'יי גם בזכות העובדה שהוא כאמור בנו של כוכב העבר של המועדון שאותו הם אוהדים. הרומן שניצת לפני חצי שנה עומד לקבל כעת תפנית משמעותית כשנועה עומדת לעשות עלייה בחודש מאי בעקבות האהבה.

בין ארה"ב לארץ

דריק לאנוריס נתנאל שארפ או בקיצור די. ג'יי קרוי על שם אביו דריק. שארפ האב הגיע לישראל בתחילת שנות ה־90 כשחקן זר בקבוצות חדרה ובית"ר מגדל העמק, הרחק מהזוהר של מכבי ת"א. במגדל העמק פגש את מרים לוי, גרושה עם ארבעה ילדים והביא איתה לעולם את די. ג'יי. השניים התגרשו כשדי. ג'יי היה בן שלוש, והילד עבר להתגורר עם אביו במרכז בעקבות החוזה עם מכבי ת"א. שארפ האב הפך לאט לאט בזכות עבודה קשה וסיזיפית להיות דמות אייקונית במועדון הצהוב, כולל תפקיד קפטן הקבוצה. מדי. ג'יי הקטן נמנעו משחקי היורוליג בשל השעה המאוחרת ואת מרביתם הוא ראה בטלוויזיה, כולל הסל הכי מפורסם בתולדות מכבי ת"א הידוע כ'נס ז'לגיריס', שנקלע על ידי אביו: "מה שאני זוכר מהסל הזה שהייתי באוויר כשהוא קלע. זה היה משהו בלתי ייאמן. יוצא לי לראות אותו מדי פעם ביוטיוב כדי לקבל השראה ומוטיבציה".

כשדי. ג'יי היה בן 16 סיים אביו את דרכו המפוארת בכדורסל הישראלי ועבר עם משפחתו לארה"ב. די. ג'יי הצטרף אליו לפלורידה וסיים שם תיכון בהצלחה מקצועית. בתום התיכון הוא היה צריך לבחור בין חזרה לישראל או לימודים וכדורסל במכללה בארה"ב. בניגוד להמלצת אביו, חזר די. ג'יי לישראל לקבוצת הפועל ר"ג בליגה הלאומית. יותר נכון לספסל של הקבוצה כי במשך אותה שנה הוא זכה לדקות בודדות בלבד שלא הותירו חותם כלשהו.

למרות זאת, לקראת עונת 2016/17 בני הרצליה, האגודה שבה גדל עד גיל 16, החליטה לשמור לו אמונים ולהחתים אותו לחוזה של ארבע שנים. בעונה הראשונה שלו בהרצליה בליגת העל הוא הצליח לא רע יחסית לשחקן צעיר בליגת העל. שני אירועים מכוננים קרו לו בעונה זו - הראשון היה הניצחון הראשון על מכבי ת"א, והשני - המשחק הראשון ביד אליהו. "היה מאוד מרגש לשחק בהיכל מנורה, כל החיים רציתי לשחק שם. גדלתי שם, הייתי מגיע למשחקי הליגה ואני מכיר כל פינה בפרקט הזה. לאורך כל המשחק הקהל של מכבי עודד אותי וקרא בשם שלי. זה היה מטורף. באותו משחק הייתי טוב וקלעתי 16 נקודות. באורח פלא, למחרת בגלל כל הרעש שהיה סביב היכולת שלי, קיבלתי בטלפון זימון ללשכת גיוס. זה היה מאוד מוזר כי במשך שנתיים שהייתי פה אמרו לי שאני לא צריך להתגייס ופתאום הצטיינתי מול מכבי ת"א וישר אני קיבלתי זימון להתגייס. אין לי בעיה לשרת, התזמון הוא הבעיה. בייחוד עכשיו כשאני בן 22 ויש לי רק פז"ם של פחות משנה. חבל שלא התגייסתי כשחזרתי".

הבן של

את העונה החולפת הוא התחיל בליגת העל עם בני הרצליה, ואחרי חצי עונה עבר להפועל כפר סבא מהליגה הלאומית. על אף שהעמיד ממוצעים לא רעים של 10 נק' ו־3.5 כדורים־חוזרים למשחק, מצא את עצמו שארפ הצעיר ללא הצעות בתום העונה החולפת והרבה שאלות החלו להישאל.

איך זה שלמרות דברים יפים שעשית, לא מצאת בקיץ קבוצה?

"באמת שלא היו לי הצעות. לא יודע למה לא המשכתי בכפר סבא ולא יודע למה לא רצו אותי בהרצליה. אין לי מושג. אני חושב שאני צריך לעבור דברים בדרך הקשה. רציתי לעשות דרך כמו שאבא עשה מהליגה השנייה, לצמוח מלמטה. אני לא יודע למה לא רוצים אותי. אולי חושבים שחוכמת המשחק שלי לא טובה, אולי מצפים ממני בתור הבן של דריק שארפ לדברים אחרים. מסתכלים עליי אחרת. מצפים ממני כל הזמן בתור הבן שלו".

דריק שארפ במדי מכבי תל אביב | צילום ארכיון: ראובן שוורץ

קשה להיות בן של?

"כן, מאוד. כל הזמן מצפים ממך. מגיל צעיר מצפים שתהיה כמו אבא שלך. אני לא אוהב שמשווים אותי אליו. אני רוצה לברוח מהצל הזה שנקרא 'דריק שארפ', הכוכב הגדול של מכבי ת"א. אני כבר בעשור 30-20 שלי ואני עדיין צריך לדבר על אבא שלי. במשחקים שחקנים עושים לי טראש טוק כל הזמן, 'אתה לא תקלע טוב כמו אבא שלך'. אם לא הייתי הבן של אבא שלי לא היו מתקיפים אותי ומקניטים אותי, היה לי יותר קל. אני עובד על זה שיכירו בי בזכות עצמי, אנחנו אנשים שונים. לכאורה התרגלתי לזה, אבל לא באמת עד הסוף. היו לזה גם יתרונות, כולם מתייחסים אליך בכל מקום. מוותרים לך על הרבה דברים כי מפחדים מאבא שלך. למשל כשהוא בא למשחקים שלי, לא היה מצב שהמאמן היה מושיב אותי על הספסל כשאבא ביציע. וזה לא שאבא היה עושה משהו, פשוט למאמן לא היה נעים מאבא".

אולי זאת היתה טעות לבחור בכדורסל?

"התחלתי דווקא בכדורגל, אבל הכדורסל משך אותי אליו כי זה מה שהכרתי. אבל אבא זה אבא ואני זה אני. אני גאה מאוד במה שאבא שלי עשה, אבל לי יש את הדרך שלי שמתאימה לי, וההשוואה אליו לא הוגנת ולא נכונה כי אנחנו אנשים שונים".

כשדי. ג'יי מדבר על השוני בינו לאביו הרשימה די ארוכה. הוא שמאלי ומופנם. אביו היה ימני שדרך המגבת והידיים היה מרים את הגג של יד אליהו. על אף הדמיון הפיזי יש ביניהם הבדלים. היום די. ג'יי מכיר בכך שהדרך שהוא בחר להוכיח את עצמו בעולם הכדורסל היתה שגויה: "בדיעבד עשיתי טעות שעזבתי לתיכון בארה"ב ולא שיחקתי בישראל את תקופת הנוער. היה לי יותר קל היום בבוגרים כי הייתי מכיר את כולם וכולם היו מכירים אותי. עזבתי בגיל קריטי. כשחזרתי לר"ג חטפתי שוק, שנה שלמה ישבתי על הספסל בלי לשחק. לא הבנתי למה לא נותנים לי לשחק. זה מאוד כאב. אבא אמר לי שזה חלק מהתהליך של להיות שחקן ושזה יחשל אותי. הוא ניסה להגיד לי לקחת את הכל באיזי. הוא נתן לי להתמודד לבד, לתת לדברים לקרות. אני יודע שדברים בסוף יהיו טובים. לאט לאט הבנתי בתוכי שהדרך שאני עושה דומה מאוד למה שאבא שלי עשה. והשנה החלטתי לקחת את המספר שאני משחק איתו 6, שהיה של אבא, ולהפוך אותו כי הסיפור שלנו הפוך. אז מהעונה אני משחק עם 9. ואם הייתי יכול הייתי משחק עם השם 'די. ג'יי' על הגב של הגופייה ולא 'שארפ'. לו יש את הדרך שלו ולי יש את הדרך שלי. הוא היה במכללה ואני לא. אני נולדתי בישראל, הוא בארה"ב. הוא הגיע לישראל לליגה הלאומית בגיל 23 כשחקן זר, אני הגעתי בגיל 18 כישראלי".

וזה עוזר לך?

"כן, כי זה עוזר לי להבין שאני צריך להצליח בדרך שלי. אם היה לי שם אחר היה לי יותר קל להצליח כי זה לא היה מובן מאליו. אני אוהב מאוד להיות אנדרדוג".

עד כמה אבא מעורב בקריירה שלך?

"אנחנו מדברים המון. הוא עוקב אחריי דרך האינטרנט ואחרי כל משחק הוא מייעץ לי. לצערי הרב הוא לא ראה אותי פיזית משחק כבר ארבע שנים - מאז שעזבתי את ארה"ב. וזה פחות טוב לקבל ככה ביקורת על המשחק שלי. אבל אין מה לעשות, הוא גר בארה"ב ויש לו משפחה שהוא צריך לדאוג לה. יש את האחים הקטנים עמנואל וגבריאל שהם טובים מאוד ורוצים שהם ישחקו בנבחרות ישראל הצעירות. הייתי רוצה שהקשר שלנו יהיה יותר חזק ממה שהוא עכשיו".

נוחת בגליל

כאמור, לשארפ הצעיר לא היו כלל הצעות לקראת העונה הנוכחית עד שאבישי גורדון, מאמן הגליל, הרים טלפון. גורדון מספר שהיה מופתע שלא היה לו ביקוש: "לפני שנה בכפר סבא הוא עשה לנו חיים קשים בהגנה ובהתקפה. ראיתי את הכישרון שלו והרעב שלו וזה מאוד התאים לנו. המשחק שלו במגרש הפתוח והיד שלו מאוד דיברו אליי. עשינו אחלה גניבה. הוא היה מתחת לרדאר. אני שמח מאוד לאמן אותו. הוא חייב לשפר את העצימות ואת העקביות שלו. במשחקים האחרונים הוא תורם לנו מאוד. משנה מומנטום, יש לו קליעה טובה והוא שומר טוב. בחדר ההלבשה הוא מאוד מוערך, החבר'ה אוהבים אותו".

שארפ ג'וניור במדי הגליל. "מאוד טוב לי בגליל" | צילום: אפי שריר

שארפ מספר שלא הכיר את גורדון לפני. הבחירה בגליל נעשתה בעזרת חברו ליאור קררה, שחתם לפניו. על הבחירה הצפונית הוא מספר: "ההתחלה היתה מאוד קשה. היו הרבה דברים שלא הבנתי מה אבישי רוצה ממני - לא בהגנה ולא בהתקפה ולכן כמעט שלא שיחקתי. הוא לימד אותי בסבלנות ולאט דברים התחילו להתחבר. במשחק מול יבנה שיחקתי ממש טוב, וכשהוא נגמר נועה החברה שלי פתאום הופיעה מולי בהפתעה, היא באה לביקור בלי להודיע לי. היא היתה מעין קמע בשבילי ומאז אני משחק יותר טוב".

הגליל שיכנו אותו בקיבוץ עמיר בדירות שבהן גרו כל השחקנים הצעירים שבאו לשחק - נדב הנפלד, עודד קטש, גור שלף, יואב ספר ועוד רבים אחרים. שארפ גר בקומה השנייה בדירת צעירים צנועה הכולל את כל המאפיינים של רווק - בגדים זרוקים בכל פינה אפשרית. ליאור קררה מתחתיו ומירון רוינה בית ליד. הקבוצה בראשות המנהל ניר וסרמן דאגה לו לציוד לדירה ולארוחות בחדר האוכל של כפר בלום ואצל משפחות מאמצות. עבור שארפ המעבר לגליל לא פשוט וקל. לראשונה בחייו הוא עזב את הבית ונאלץ לחיות לבדו, לדאוג לעצמו. אמו מרים עזבה את ישראל לקנדה לפני שלושה חודשים ואביו ממעט להתראות עימו.

על פניו נראה שזאת משימה לא כל כך קלה: "לא פחדתי לעבור לגליל ולחיות לבד. צריך להעז, זה חלק מהתהליך של להיות עצמאי, לעשות דברים לבד בלי הורים שמנקים או מבשלים לך. כשנועה היתה פה היא לימדה אותי לסדר את הבגדים בארון. מאז שהיא נסעה לפני חודש יש בי התרופפות בייחוד בקטע של סידור הבגדים והכביסה. אני עדיין לומד את כל הדברים האלה שכל אחד צריך לעבור בחיים. ניר וסרמן דואג לי עם כל דבר שאני צריך. משפחת וורד מהקיבוץ מזמינה אותנו לארוחות. מאוד טוב לי בגליל ואני בהחלט רוצה להמשיך פה גם בעונה הבאה".

מבחינה מקצועית התרומה של די. ג'יי שארפ מתחילה לתת את אותותיה והגליל רשמה ארבעה ניצחונות רצופים כולל אחד ברעננה, הקבוצה החזקה בליגה, שם לדי. ג'יי היה משחק מצוין. לאחר לילות רבים של מחשבות על הדרך שבה בחר הוא מקווה שהשנה הזאת בגליל תהיה שנה פורצת דרך. החלום הגדול עדין נשאר ה־ N.B.A ויש כמובן את הרצון לככב ביד אליהו. מבחינת ההישגים הוא מסתפק גם בעשרה אחוזים ממה שהשיג אביו דריק שארפ - מהשחקנים הכי מעוטרים בכדורסל הישראלי (13 אליפויות, 11 גביעי מדינה, 3 אליפויות יורוליג). דרק עצמו מאחל לבנו רף גבוה: "אני מאחל לדי. ג'יי שישיג יותר ממה שהשגתי וזה אומר אליפות N.B.A”.