יש משהו באווירה של משחק צמרת. הציפייה למשחק כל השבוע, הלילות הלבנים, ההתרגשות הזו שזורמת ומחלחלת בכל הגוף, התחושה הזו שהנה, גם אנחנו חלק מהחבר'ה החשובים. מזה הרבה זמן שהפועל נצרת עילית לא הרגישה חלק מהחבר'ה, אבל אתמול נגד הפועל כפר סבא הקבוצה הוכיחה שהיא ראויה להיכנס לרשימה הזו והיא אף לוקחת חלק חשוב בה. ואם אחרי 9 מחזורים בלבד החבורה של ירון הוכנבוים גרמה לכל האיצטדיון ללבוש חג (ולא רק בשביל ג'ניה ברקמן), כנראה ששלושת המוחות שעומדים בראש המערכת, גיל ברעם, ירון הוכנבוים ורועי כהן עושים את עבודתם נאמנה. הקבוצה פתחה בצורה נהדרת את העונה הזו כהמשך ישיר לחצי השני של העונה שעברה וזה גבירותיי ורבותיי נקרא המשכיות. מילה חשובה בהגה העברית, בטח בקבוצת כדורגל.  

ירון הוכנבוים. אין לו חילופים (צילום: שרון צור)

נחמד היה לבקר באצטדיון 'גרין' אתמול. תמיד תהיתי איך זה לאהוד קבוצה שהיא לא אחת מארבעת הגדולות. קבוצה שאין לה את הייחודיות של היהלומים מנתניה או את התרנגול משכונת התקווה. קבוצת שהיא לא מליגת העל או שהיא שם רק כי השאר פחות טובות ממנה. אתמול באצטדיון 'גרין' קיבלתי את התשובה. הבנתי שגם הקבוצה 'השכנותית' יכולה לספק ריגושים ושכנראה לא צריך יותר מ-11 גברים שרצים אחרי כדור בשביל להדליק את יושבי היציע. שהריגוש משער הוא אותו ריגוש ושה-'אווו' הגדול אחרי ההחמצות מסמרות השיער של הברזילאי חוליו סזאר שהכניסו להתקף זעם גם אחרון האוהדים המנומסים ביציע הוא בדיוק אותו 'האווו' אותו שאגו 'הקופים הירוקים' אחרי ההחמצות שהיו אתמול לאופיר מזרחי וחבריו במשחק של מכבי חיפה, רק ברמת דציבלים שונה. ושגם לנצרת עילית יש איזה סמל בדמות נומה או ואסילי ביציע. במקרה שלהם זה יהודה, ה'לה פמילייה' של הנצרתים.

פדרו. שער נדיר (צילום: שרון צור)

ובחזרה למשחק. אם בפתיחת העונה היו אומרים ל'טריו' שבמחזור ה-9 הם יגיעו למשחק עונה נגד הפועל כפר סבא החזקה וייצאו מאוכזבים מתיקו כנראה שקולות של גיחוך היו נשמעים ברקע. אומנם במחצית הראשונה זה באמת לא נראה טוב. כפר-סבא לחצה גבוה מאוד בחלק המגרש של הנצרתים ונראה היה כי לחבורה של ירון הוכנבויים לא היה באמת פיתרון איך להתמודד עם החלק הקדמי של כפר-סבא שעשה שמות בהגנת הנצרתית ואף עלה ליתרון מרגליו של 'קוקו' האימתני. מנגד נצרת עילית התקשתה להגיע למצבים והחילוף הכפוי של יהונתן לוי הצעיר בשלב מוקדם בטח לא הוסיף למחץ של האדומים.

גיל ברעם. הבריק עם פדרו (צילום: שרון צור)

במחצית שמעתי את אדהם האדייה מהפועל איכסל שנוהג לבוא ולעשות שיעורי בית לעיתים תכופות על קבוצות הצפון אומר לאחד האוהדים המתוסכלים שנגד קבוצה כמו כפר סבא חייבים לכבוש, כי לשמור על שער נקי מול ההתקפה הקטלנית שלה זה כמעט בלתי אפשרי. אז אולי לאוהד שהוא גם שחקן עבר, הייתה אוזנייה כי המסר עבר ולמחצית השנייה קיבלנו נצרת עילית שונה בתכלית. יוזמת תוקפת ובעיקר רוצה יותר. כפר סבא אחרי ההשקעה האדירה הגיעו בלי אוויר לחצי השני. מה שנתן לאדומים הרבה יותר מרווח פעולה ואפשרות לשחק את המשחק המסודר שלהם. זה תורגם עם שער נהדר של פדרו. בכלל הברזילאי ממשחק למשחק מתגלה כהברקה אדירה של נצרת עילית (ויש האומרים של המנכ"ל שלה). האדומים לאורך המחצית הזו הגיעו למספר הזדמנויות קורצות שעם קצת יותר ריכוז היו גם מסתיימות בשער ניצחון.

חוליו סזאר. מכין לעצמו מצבים (צילום: שרון צור)

הדבר היחיד עליו יכולים להצטער בנצרת עילית שלמאמן שלה אין מספיק יכולת תמרון בחלק ההתקפי. לאחר החילוף הכפוי בו נכנס גל קטעבי נגמרו להוכנבוים האפשרויות. וככה יוצא שהחלוץ שלו סזאר צריך גם להכין לעצמו את המצב, גם לבשל וגם להכניס את השער. אז מה הפלא שלפיניש הוא כבר מגיע בלי הריכוז. בשורה התחתונה האדומים יכולים להיות מסופקים אחרי משחק טוב ו-0 הפסדים (טפו טפו, כמו שהמאמן שלה נוהג להגיד)  יש הרגשה שמשהו טוב קורה 'בגרין'.