משהו במחזור הראשון של הליגה לא התחבר למאמן אריאל בית הלחמי והוא וקבוצתו הפועל גלבוע/גליל חזרו מבירת הנגב עם הפסד בלתי צפוי בתוצאה 76:83 להפועל באר שבע/בני שמעון. ההפסד לעולה החדשה לליגת העל אולי הפתיע את בית הלחמי ואולי גם לא, אבל מה שבטוח שהקואץ' מ'גן נר' הבין בדיוק איפה צריך לחדד את השורות כדי שהכימיה בין השחקנים, שעליה עמל כל כך במהלך החודשים שקדמו לג'אמפ הראשון, תעבוד כמו שהוא רוצה.

אריאל בית הלחמי. אימץ את רוח המקום (צילום: עוז מועלם)

הגרלת המשחקים זימנה לבית הלחמי ולשחקניו משחקים מאתגרים ביותר. מתוך חמשת המשחקים הראשונים, שלושה מתוכם נגד הקבוצות החזקות בליגה – הפועל ירושלים, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב. לא פלא שב'גן נר' הזיעו אחרי ההפסד בבאר שבע, אבל במחזור השני, בעקבות הניצחון על נס ציונה, האוויר חזר לריאות ובעיקר שלח איתות שאפשר לסמוך על השחקנים.

בית הלחמי הוא מאמן שדוגל בפילוסופיה ש'הגנה היא הבסיס לכל' - כלומר אם משחק ההגנה הוא ברמה גבוהה, כך גם תהיה ההתקפה והשורה התחתונה היא הגדלת הסיכויים לנצח את היריבה, כל  יריבה. מצד אחר, הוא מאמן שנותן לשחקנים שלו חופש, אפילו יותר מדי, כדי להביא את עצמם לידי ביטוי. השילוב הזה עובד עד כה מצוין ב'גן נר' ולכן, לא מפתיע בכלל שגלבוע/גליל השיגה שלושה ניצחונות רצופים על הפועל תל אביב, הפועל ירושלים וביום שני השבוע על מכבי תל אביב וקיבלה בצדק את התואר 'קוטלת הענקיות'.

האופי שלו השתנה

איך שלא יסובבו את זה, סוד ההצלחה של גלבוע/גליל בתחילת העונה הזו הוא בשלוש מילים – אריאל בית הלחמי. איך שלא יספרו את סיפור ההצלחה הזה תמיד יגיעו לאיש שעומד על הקווים, שבתחילת המילניום קיבל מפי הפרשנים את הכינוי 'מאמן הצווארון הכחול' –  מאמן בעל יכולת פנומנלית להפיק את המקסימום מקבוצות קטנות בעלות תקציב נמוך.

באמצע עונת 2015 הוא הגיע ל'גן נר', בעצת מוטי אמסלם ז"ל, והחליף את ברק פלג. הקבוצה היתה בתהליך התרסקות ובית הלחמי לא הצליח לעצור את המפולת. הקבוצה ירדה לליגה הלאומית ולאחר שנה חזרה לליגת העל, כשעל העלייה המרגשת מנצח בית הלחמי בכבודו ובעצמו.

הפועל גלבוע/גליל היא קבוצה שמייצגת את ההתיישבות העובדת. ראש מועצת הגלבוע לשעבר דני עטר והיו"ר המיתולוגי של הקבוצה ירון אוחיון, שהביאו את הקבוצה ל'גן נר', הפכו את הקבוצה הזו, למרות היותה קטנה וצנועה, לכזו ששואפת להיות אלטרנטיבה לגדולות. עטר ואוחיון הטביעו חותם בקבוצה הזו שעד היום הוא מהדהד - שאיפה למצוינות, פיתוח שחקנים צעירים ודבקות בדרך. כל מה שעטר ואוחיון הטמיעו בולט העונה. לצד זה, אולמה הביתי נמצא בלב יישוב קהילתי במועצה האזורית הגלבוע. מגג האולם אפשר לראות את המרחב הכפרי המרהיב והפסטורלי – עמק יזרעאל, עמק בית שאן והר הגלבוע. כשבית הלחמי הגיע למקום הזה משהו ברוח ההתיישבות העובדת נדבק בו. אולי הוא אימץ את אותה רוח בעצמו, אבל החיבור הזה לקבוצה, למקום שאותו היא מייצגת ולרוח הפכו אותו, כך טוענים רבים, למאמן הרבה יותר טוב.

"החיבור של אריאל לקבוצה מבחינתו היה נכון מאחר שהוא אפשר לו למצות את הפוטנציאל שלו", הסביר הבעלים של הקבוצה חיים אוחיון, "הוא הגיע לסביבה שאפשרה לו להשתמש בהיתרונות היחסיים שלו, לשים את הרגלי העבר מאחור וליהנות מזה. זה אמנם היה כרוך בהמון עבודה קשה, מחויבות ודריכות מקסימלית, אך לצד זה יש פרגון, חום ואהבה. מה שכל אדם צריך כדי להרגיש טוב עם המקום שבו הוא נמצא".

לדברי אוחיון, גלבוע/גליל שינתה לטובה את בית הלחמי והוא מחזק את הטענה כי החיבור לרוח ההתיישבות עשה לו רק טוב. "מי שמסתכל על אריאל של היום לעומת אריאל של לפני עשר שנים רואה אריאל אחר", אמר אוחיון, "בעקבות המעבר שלו לגלבוע/גליל ולסביבה שלנו הוא עשה שינוי גדול. הוא יודע ליהנות מהסיטואציה, להוביל אותה בצורה מחושבת ולתרום לשחקנים והוא מקבל גיבוי בימים הטובים ובימים הפחות טובים".

פרשן הכדורסל העפולאי אבי חכם מסביר כי בית הלחמי מצליח למצות את מלוא הפוטנציאל שלו כמאמן בזכות האווירה שבה הוא מאמן, השונה באופן קיצוני מהמקומות שבהם אימן בעבר. "השקט הניהולי של חיים אוחיון והעובדה שהוא מסוגל לבלוע חמישה הפסדים - בשונה ממקומות אחרים שאחרי שלושה הפסדים כיסא המאמן כבר מתנדנד - שינו את האופי של אריאל", סיפר חכם, "ממאמן קשוח עם השחקנים שלו הוא הפך בגן נר למאמן שמחבק שחקנים. גם כשהוא מעיר לשחקן כזה או אחר הוא עושה את זה בחיבוק. הוא בא ממקום נינוח, וכשמאמן בא ממקום כזה הוא מצליח להביא את האני מאמין שלו".

בית הלחמי. משחק ריצה והתלהבות | צילום: ראובן שוורץ

מצטיין בבחירת זרים

העונה שעברה היתה מוצלחת ותחילת העונה הזו היא המשך ישיר לדרך שבית הלחמי הצליח להטמיע בקבוצה. הדוגמא המקצועית הבולטת להשפעה של בית הלחמי בקבוצה היא היחס לקפטן חואקין שוכמן. אם לפני כן המאמן ניסה ליישר את הקפטן לקו שלו, מהעונה הזו בולט מאוד שהמאמן חיבר את הקבוצה לדי.אן.איי של שוכמן. הוא בנה את הקבוצה בדמותו של הקפטן. "בעונה שעברה ולפני שנתיים בכל פעם ששוכמן עשה שגיאה, אריאל הוריד אותו מיד לספסל. עכשיו הוא בולע את הטעויות שלו. אריאל הבין כי הקפטן הוא הסמן הימני שלו והוא זה שמדביק את השחקנים באופי שלו שזה לתת 120 אחוז, להתאבד על המגרש ולשחק עם מוטיבציה מטורפת", הסביר חכם.

דבר נוסף שאפשר לציין לזכותו של בית הלחמי הוא בניית הסגל: יש לו יכולת לבחור זרים מתאימים, שישתלבו מהר וגם יצליחו. הוא פשוט פוגע בהם 'בינגו'. לצד זה הוא הפך את הקבוצה למבוקשת בקרב שחקנים ישראלים. בפגרה הזו היו כאלה שביקשו לבוא לשחק ב'גן נר'. למעשה בית הלחמי, בשיתוף ההנהלה, הפך את גלבוע/גליל למה שהיתה בעבר גליל עליון – קולג' ישראלי. ישראלים רבים אף הסכימו להפחית בשכרם רק כדי לבוא ולשחק אצלו כי הם הפנימו שמ'גן נר' תצא הבשורה, שהמקום הזה הוא סוג של מקפצה לקריירה שלהם.

"כשאני מסתכל על הישראלים של גלבוע/גליל העונה אני רואה שחקנים שהתחברו לדי.אן.איי של הקבוצה – מזנקים על כל כדור, קשוחים ופיזיים. סגנון המשחק הזה מוציא מפוקוס קבוצות רבות, בעיקר את הקבוצות עם השחקנים הבכירים, שמשחק אגרסיבי מרתיע אותם ובגללו הם יוצאים משיווי משקל ומשחקים לא טוב. זה קורה כי הם מפחדים להיפצע. הקשיחות של גלבוע/גליל מייצרת לה יתרון גם מול הקבוצות החזקות", הסביר חכם.

גם שיטת המשחק של הקבוצה – כדורסל מהיר ושמירת לחץ - עובדת עכשיו מצוין. לקלוע כמעט 100 נקודות אל מול קבוצת יורוליג זה אומר הרבה מאוד.

"אריאל משחק כדורסל שמבוסס על ריצה והתלהבות. יש לו בשיטה הזו את השחקנים שיודעים לבוא לידי ביטוי. הם לא רואים במשחק נטל על היכולת שלהם", סיכם הבעלים אוחיון.

לא דברן גדול

מערכת היחסים של בית הלחמי עם ההנהלה מצוינת. גם בתקופות שהקבוצה מפסידה אין לחץ או מתחים. כל הבעיות תמיד על השולחן וכולם יחד נשאבים למאמץ לפתור אותן. אין מסע חיפוש אחר אשם, יש תהליך משותף של הפנמת המצב ושילוב ידיים כדי לשנות את המומנטום השלילי למומנטום חיובי.

"אנחנו לא מדברים כל יום ואין אצלנו ישיבות ודיונים בלילות", סיפר אוחיון, "יש היררכיה ברורה. אני מדבר עם אריאל מתי שאני רוצה או מתי שהוא רוצה. זה קורה אחת לשבוע לפחות. אנחנו לא מדברים הרבה כי גם אריאל הוא לא דברן גדול".

אחרי הניצחון על מכבי אמרת לו משהו?

"מה יש להגיד לו? ניצחנו".

בית הלחמי מוביל כרגע את גלבוע/גליל לעונה חלומית. כך זה נראה על פניו. אחרי חמישה משחקים הקבוצה במקום הראשון ובכושרה הנוכחי נראה כי יהיה מאתגר מאוד לעצור אותה. התחושות מסביב ברורות – בית הלחמי יכול לקחת את הקבוצה הזו רחוק מאוד, כמו שעשה עודד קטש לפני שמונה שנים. עונה שהסתיימה עם צלחת אליפות היסטורית. אין ספק כי החיבור בין בית הלחמי לנציגת ההתיישבות העובדת בשל מאוד לעונה רצופה הצלחות והישגים שעשויה - אם הכל יישאר תלוי בידיים של המאמן - להסתיים עם תואר.