אני כבר כשנה לא שר. פשוט לא יכול", אמר בכאב חנוך אלבלק, הטנור המיתולוגי של חבורת הזמר הוותיקה בארץ 'הגבעטרון' מקיבוץ גבע, "יש לי צרידות בקול ואני גם לא פוגע בצלילים. אני כמו טנורים אחרים שבשלב מסוים בקריירה שלהם הפסיקו לשיר. זו כנראה מכה של טנורים, כי הם שרים המון".

חנוך אלבלק. לא היו לו שאיפות לקריירה עצמאית (צילום: שרון צור)

אלבלק בן ה־ 79 מקיבוץ בית השיטה, הזמר שהדהים וריגש מדינה שלמה כשביצע את הלחן שחיבר יאיר רוזנבלום ז"ל לתפילת 'ונתנה תוקף', כבר לא יכול לשיר. הגיל וגם המחלה שממנה הוא סובל פגעו ביכולת שלו לפרוט על מיתרי קולו כמו בעבר. מאז שפרש מהגבעטרון הוא מעביר את זמנו בקריאה, בפעילות ספורט, בצפייה בטלוויזיה ובעיקר בגעגועים לימים שבהם עמד על הבמה ושר בלי הפסקה.

נאלץ לפרוש

מביתו של אלבלק בבית השיטה נשקפים השטחים הנרחבים של עמק יזרעאל שהחקלאים כבר הכינו לגידולי החורף – העמק היפה שבו טייל המון ושעליו בעיקר שר. כ־ 23 שנה הוא כיכב בלהקת הגבעטרון וזכה דרכה לחשיפה גדולה, אך עוד לפניה הוא שר בחבורות זמר שונות. השירה הייתה, אחרי אשתו שולה וחמשת ילדיו, האהבה הגדולה של חייו. הוא פשוט נולד לשיר.

"שרתי יותר מ־ 20 שנה בגבעטרון. שרתי המון. ניהלתי את כל ערבי החגים בקיבוץ במשך עשרות שנים".

אלבלק מוכר וידוע בכל קצוות הארץ בעיקר בגלל הפיוט 'ונתנה תוקף', יצירתו של יאיר רוזנבלום למילותיו של ר' אמנון ממגנצא, שנכתבה כמחווה לקיבוץ בית השיטה על נפילת 11 מחבריו במלחמת יום הכיפורים. היצירה הולחנה במיוחד לקולו של אלבלק והפכה למושמעת ביותר בשנים האחרונות ביום כיפור. בנוסף הוא שר סולו בשירים אחרים כמו 'אדון עולם', 'אל אלוהי שמיים' ו'הבן יקיר לי'.

לפני חמש שנים, כשהוא עוד בשיאו, חלה במחלה קשה שהשפיעה על היציבות הפיזית שלו ועם הזמן גם על השירה. "הרופאים אמרו לי שזה יפגע בשירה. הירידה הייתה בתהליך. הגבעטרון התנהגו אליי יפה והייתי אהוד מאוד. בהתחלה עמדתי במקום לא מרכזי, לאט לאט עברתי לישיבה ובסוף החליטו שאני אשב ליד אילן גלבוע, המנהל המוזיקלי. במצב כזה היה לי ברור שלא אוכל להופיע יותר. כשהמצב החמיר גם מבחינת השירה וגם מבחינה פיזית הפסקתי לשיר. הגבעטרון הצטערו כפי שאני הצטערתי".

בחבורת הזמר 'האשקולית'. תמיד שר עם אשתו שולה (רפרודוקציה: שרון צור)

הפרישה מהגבעטרון, מההופעות, מההווי ובעיקר מהשירה, הייתה לו קשה מאוד. גם שנה אחרי הוא מתקשה להשלים עם זה. "הלכתי לטובי הרופאים כדי שימצאו מה הבעיה. הם אמרו שזה הגיל ושיש גם קשר למחלה. אני עדיין מקווה שלא סיימתי סופית עם השירה. כרגע אין תרופה. אני מרגיש שזה קיים, רק שיש משהו שחוסם. בלי החסימה הזו אני יכול לשיר".

גם אשתו שולה שרה כבר יותר מ־ 50 שנה, גם היא למעלה מ־ 20 שנה בגבעטרון. הם נסעו יחד לחזרות, להופעות ולכל הטיולים. עכשיו היא נוסעת לבד והוא נשאר בבית בקיבוץ. "זה קשה", הוא אומר ושולה מוסיפה: "אנחנו חיים יחד כמעט 60 שנה. מגיל 16 אני חברה של חנוך. אני חיה את האובדן שלו כי זה אובדן. השירה היא כל חייו. היא משהו כל כך עיקרי אצלו מגיל צעיר. הוא זמר עממי. הוא לא הלך לעשות קריירה מזה. יש אבל גדול סביב העניין".

אלבלק מקשיב לדבריה ומהנהן בראשו. "אני מרגיש רע ואני עצוב. דוקר לי בלב שאני לא יכול לשיר יותר. בגבעטרון אמרו לי לבוא ולהרגיש כאילו אני עדיין איתם, אבל כל כך עצוב לי".

מאז שפרשת לא שרת בכלל?

"רק בערבים כשהמשפחה נפגשת. כולם שרים ואני משתדל גם. יש לנו חמישה ילדים, וכולם היו זוכים ב'דה וויס'".

שר מגיל שבע

השירה אצל אלבלק החלה בבית הוריו בירושלים. בגיל שבע הצטרף למקהלת הילדים של בית הכנסת ומילא לרוב את תפקיד הסולן. במסגרת המקהלה, בניהולו המוזיקלי של רחמים עמר, הוא מדי שבוע ביום שלישי בתוכנית הרדיו של לאה פורת.

בתחילת מלחמת השחרור, כשירושלים הייתה נצורה, הופסקה פעילות המקהלה. באותה תקופה של ראשית ימי הלחימה הוא גם הגיע לגיל מצוות, אך השמחה נמהלה מהר מאוד בעצב. "ביום של בר המצווה שלי הבריטים ירו באחי רמון בשכונת שיח' ג'ראח. לא היה שום טקס. רק עליתי לתורה".

בגיל  15 הוא נשלח לקיבוץ הסוללים לאחיו הגדול נסים, שהקים את הקיבוץ יחד עם הגרעין שלו. שם הוא נפגש עם רחל דרום, מורה לאנגלית שדאגה להביא אותו לביתהספר שבו לימדה בבית השיטה. כשהגיע למוסד החינוכי בקיבוץ הוא התבלט מהר מאוד בשני כישרונות. הראשון - קפיצה לגובה. הוא היה אתלט מצוין ששבר שיא שנשמר 18 שנים ברציפות, אך עשרה ימים אחרי ששבר אותו הגיע נער אחד מתל אביב שענה לשם אריק איינשטיין, ושבר את השיא שלו.

הכישרון השני היה במוזיקה, כישרון שאותו גילה מהר מאוד איש המוזיקה של המוסד החינוכי ושל הקיבוץ בכלל, ארנסט הורביץ. הוא התלהב מהאוזן המוזיקלית ומהקול של אלבלק וצירף אותו למקהלת הגלבוע (גבע־חפציבה־בית השיטה). "החלק של השירה בבית השיטה בשנות ה־־ 50 היה מרכזי מאוד. שרו בשמחות ובעצב. אחת הסיבות לכך היא שבקי־בוץ הייתה קבוצה מוכשרת של זמרים".

עם הגבעטרון. הופיע בכל העולם (רפרודוקציה: שרון צור)

פיוט נצחי

השירה גם הפגישה בין אלבלק לאשתו. "הייתי נערה בת 16. למדתי בקיבוץ ובימי שישי כשהייתי נשארת שבת הייתי עצובה", סיפרה שולה, "יום אחד על הדשא המרכזי שמעתי חיילים שרים והלכתי שבי אחרי השירה של מישהו שהייתה לא מהעולם הזה. ישבתי בצד והקשבתי עד שהוא הבחין בי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. נולדו לנו חמישה ילדים ותשעה נכדים".

האהבה של אלבלק לשירה דבקה בשולה והזוג שר בכל הזדמנות - בערבי שירה,בחגים, בטקסים ובחבורות זמר שונות. באמצע שנות ה־ 70 הוקמה בקיבוץ חבורת הזמר 'האשקולית', שזכתה להצלחה גדולה באזור ובארץ בכלל והייתה אף חביבה על שדרני הרדיו.

לרגל חגיגות ה־60 לבית השיטה, בתחילת שנות ה־ 90, הוזמן יאיר רוזנבלום לנהל מוזיקלית את המופע המיוחד. בתקופה ששהה בקיבוץ הוא ספג את הכאב ממלחמת יום הכיפורים שבה נפלו 11 מבני הקיבוץ.

"בכל יום כיפור יש אווירה כבדה בקיבוץ, ויאיר החליט לכתוב אז את היצירה 'ונתנה תוקף'. היצירה עוררה סערה בקיבוץ", סיפר אלבלק, "קמו לה הרבה מתנגדים. אמרו שהיא דתית מדי. אמרנו שאם לא נותנים לנו לשיר את היצירה אנחנו לא באים לטקס. הפשרה הייתה ששיבצנו את השיר בסוף. שרתי את היצירה לבד בליווי יאיר. אנשים פרצו בבכי. אנשים נשארו לשבת המומים ונפעמים, והמשפחות השכולות ניגשו אליי וחיבקו אותי".

'ונתנה תוקף' ואלבלק הפכו עם הזמן לשם נרדף. יש שיגידו אפילו לתופעה. הוא קיבל עשרות מכתבים על הפיוט, התייחסו אליו כשליח ציבור ורבנים וחזנים הזמינו אותו לשיר בבתי הכנסת שלהם. בכל מקום שבו הלך אנשים שאינו מכיר פנו אליו וסיפרו לו על התרגשותם מהיצירה.

"כשאנשים ראו אותי הם נפלו לזרועותיי", הוא נזכר, "אני לא מגזים. אגב, זה קורה עד היום. הזמינו אותי להמון מקומות לדבר על היצירה. ביני לבין יאיר הייתה אהבה. יום אחד הוא אמר לי: 'לי ולך שמור מקום
למעלה בגלל 'ונתנה תוקף'. אתה ואני את שלנו בעולם הזה כבר עשינו ביצירה הזו".

בתחילת שנות ה־ 90 גוועה חבורת הזמר 'האשקולית' ובני הזוג אלבלק, שלא רצו להפסיק לשיר, הצטרפו לגבעטרון, לא לפני שעברו בהצלחה אודישן. אלבלק הביא איתו כ'נדוניה' את 'ונתנה תוקף', שמאז שנות ה־ 90 מזוהה כאחד השירים המפורסמים של הגבעטרון.

מקווה לחזור

במשך 23 השנים שבהן שימש הטנור של הגבעטרון הוא הקליט עם הלהקה שישה אלבומים והופיע במאות הופעות בארץ וברחבי העולם, אפילו בהונג קונג. "נהניתי מאוד ואהבתי את זה. הגבעטרון זו משפחה", הוא אומר בגעגוע.

איך היה לשיר כל כך הרבה שנים יחד עם אשתך?

"חוויה. שולה שרה נהדר. יותר טוב ממני, ובטח עכשיו".

אלבלק. וקול דממה דקה ישמע (רפרודוקציה: שרון צור)

עם קול כמו שלך לא חשבת במהלך השנים לפתח קריירה עצמאית?

"למען האמת אני די מצטער על זה. אז בקיבוץ הייתה תקופה אחרת. הקריירה של האדם הייתה פחות חשובה. לא היו לי שאיפות מקצועיות. נהניתי מהשירה ובכך זה הסתיים".

שולה מוסיפה: "לחנוך יש אופי של זמר עממי ששר עם החבר'ה. ערבי שירה היו לחם חוקנו. היינו שרים תמיד ובכל מצב. חנוך היה מוביל, והוא לא רצה יותר מזה".

הילדים מוכשרים מוזיקלית ואולי גם הנכדים. יהיה אולי דור המשך בגבעטרון?

"היינו רוצים לחשוב שכן. לנכדים שלנו יש אוזן טובה, אבל הם במקום אחר. הם מעריכים את הטוב שהלהקה עשתה לנו".

מאז שפרש זכה אלבלק להרבה הערכה וכבוד. בקיבוץ בית השיטה עשו לו לפני כמה חודשים ערב 'חיים שכאלה', שהיה למעשה ערב מחווה מיוחד לפועלו ולתרומתו לחיי התרבות ולשירה בקיבוץ, בעמק ובכלל. הגבעטרון ארגנה לו טיול שורשים בירושלים עיר הולדתו, ובאחת החזרות של הלהקה למופע המשותף עם דודו פישר הציג האחרון את אלבלק כט־ נור המקורי ששר את 'ונתנה תוקף'. מלכת ערבי השירה בציבור שרהל'ה שרון מעמק הירדן עשתה לאחרונה ערב לזכרו של יאיר רוזנבלום בעמק והזמינה את אלבלק לשיר.

"הקהל קיבל אותי בצורה שבחיים שלי לא היה לי דבר כזה", הוא מתאר, "בסוף השיר כולם קמו על הרגליים ומחאו לי כפיים. בגלל ההרגשה הנהדרת הזו פתאום התחלתי לשיר כל הדרך חזרה הביתה. שרתי כמו פעם. לכן אני חושב שיש עוד סיכוי שאחזור לשיר".