יהודה הראל, תושב קיבוץ מרום גולן וממייסדיו, נחשב לאבי ההתיישבות היהודית בגולן. להראל רקורד עשיר של עשייה: כאשר כיהן כחבר כנסת בסוף שנות ה־90 היה מיוזמי 'חוק שריון רמת הגולן', שהתקבל בהמשך לחוק רמת הגולן מתחילת שנות השמונים. חוק השריון קובע כי כל החלטת ממשלה לוותר על הגולן תדרוש רוב של 61 חברי כנסת לפחות. לאחר שעזב את הכנסת הוא עמד בראש חברה לייעוץ ארגוני וכלכלי לקיבוצים ולאחר מכן היה ראש היחידה לאסטרטגיה ומידע של ועד יישובי הגולן. הראל משמש גם כיו"ר חבר הנאמנים של מכללת 'אוהלו' בקצרין. לפני שלוש שנים זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות, ובשנה שעברה זכה בפרס ישראל לחקלאות ולהתיישבות.

יהודה הראל. "לא קיבלנו את הגולן מהאמריקאים" (צילום: אביהו שפירא)

למרות הרקורד המרשים שלו, הראל אומר שהוא לא מסתכל על העבר: מה שחשוב מבחינתו זה להביט קדימה. ואכן, ממרומי גילו ואף שכבר יצא לפנסיה, הוא עדיין עובד במלוא המרץ על כמה פרויקטים ברמת הגולן - בהם שינוי במערכת החינוך הבלתי פורמלית במרום גולן, ופרויקט של פנימייה מדעית טכנולוגית בקצרין.

הוא נשוי, אב לחמישה וסב ל־16: "ארבעה מילדיי ו־12 מנכדיי גרים במרום גולן", הוא אומר בגאווה. "החמישי גר בעין ורד".

אין אפילו שלט

בתחילת השנה הכירה ארצות הברית, תחת מנהיגותו של דונלד טראמפ, בריבונות ישראל על רמת הגולן. לאות תודה על ההכרה הודיעה ישראל על הקמת נקודת יישוב חדשה בגולן: רמת טראמפ.

מה דעתך על היישוב החדש?

 "אני לא אהבתי את המהלך הזה. בעיניי הקמת יישוב זו מטרה, זה לא אמצעי של יחסי ציבור או פוליטיקה. מה עוד שאם תגיע היום למקום לא תמצא שם כלום, אפילו לא שלט קטן. היישוב בעיניי נעשה לא על ידי הממשלה אל על ידי מתיישבים".

מה עשתה לך ההכרה של ארצות הברית בריבונות שלנו על הגולן?

"זה צעד חשוב, אבל לא יותר מכך. לא קיבלנו את הגולן מהאמריקאים".

לדעתך, הגולן יישאר בידינו?

"אני בטוח שהגולן יישאר בידינו. עבר כבר הזמן שהוא היה בסימן שאלה. מדינת ישראל היא רפובליקה דמוקרטית ולמעלה מתשעים אחוז ממנה מזדהים היום עם הגולן. כמובן ששום דבר לא בטוח במאה אחוז, אבל סיכויי ההישארות של הגולן במדינת ישראל לא פחותים מסיכויי ההישארות של קרית שמונה במדינת ישראל - כלומר, קרוב למאה אחוז".

ואם בעתיד יהיה שלום עם סוריה והם יתעקשו שנחזיר את הגולן?

"זה כמו שיהיה שלום עם סעודיה והם יבקשו את אילת. הכל יכול להיות, אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד, אבל בעיניי הסיפור הזה תם. הגולן הוא חלק ממדינת ישראל וגם אין אפשרות פוליטית לעשות את זה אחרת. יש את חוק רמת הגולן שקובע שאי אפשר להזיז סנטימטר בלי אישור של רוב חברי הכנסת ובלי אישור של משאל עם. הכנסת העבירה את החוק ואני טיפלתי בו במשך 12 שנה. זה חוק שעבר ברוב של למעלה משבעים חברי כנסת".

מאמין בהון פרטי

כשהוא נשאל אם לדעתו המדינה משקיעה מספיק ברמת הגולן, עונה הראל: "אני אפתיע אותך. אני לא מאמין בהשקעות של המדינה. המדינה תפקידה להשקיע בתשתיות ובחשמל. לגבי כל היתר, אני מאמין בהשקעות של הון פרטי ושל תושבי הגולן".

למה הכוונה 'כל היתר'?

"לדוגמה, נושא החינוך. מה שהמדינה עושה הוא מחובתה, אבל מצב החינוך בארץ 'על הפנים'. אם רוצים לשפר את החינוך - ואני עוסק בזה די הרבה בשנים האחרונות - זה צריך להיות פרויקט של ההורים, בראש ובראשונה. את תל אביב לא הממשלה בנתה, את קרית שמונה הממשלה בנתה ותראה את ההבדל".

ואיך מצב התשתיות בגולן? צריך להרחיב את הכבישים? אין ספק שזהו תפקידה של המדינה.

"כן, אין ספק שצריך להרחיב את הכבישים, אבל אני לא חושב שהמשך ההתפתחות של הגולן תלוי בממשלה. אם לא נתפתח טוב זו תהיה אשמתנו ולא אשמת הממשלה".

הראל. מביט קדימה (צילום: אביהו שפירא)

איך מתפקדת המועצה האזורית גולן? היא עושה מספיק, לדעתך?

"אני לא כל כך מעורב בעניינים במועצה כי מה שאני עושה ומשתדל לעשות זה בדרך כלל לא דרך המועצה. אבל יש מועצה מוצלחת, רק לפני שנה היא התחלפה. בעבר היא היתה מועצה מצוינת ובהווה היא צריכה להוכיח את עצמה, עוד מוקדם להגיד. אם הגולן יצליח זה לא בזכות המועצה ואם ניכשל ולא נצליח להפוך את הגולן לאזור הכי יפה והכי טוב בארץ, זה יהיה באשמתנו. אני לא אוהב לתלות את הדברים בשלטונות, לא המקומיים ולא הארציים. אף אחד מהדברים הכי חשובים שקרו בארץ בעשרים השנים האחרונות לא קרה על ידי הממשלה. זה שיש היום חצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון, זה נעשה על ידי המתיישבים ולא על ידי הממשלה; ואם היה דבר מוצלח בחינוך בארץ בשנים האחרונות זה המכינות וההתנדבות של שנת שירות - אלפי בני נוער השתתפו בזה כל שנה וזה נעשה ביוזמות מקומיות ולא על ידי משרד החינוך. הדבר הכי חשוב שאני מצפה שהממשלה תעשה זה שהיא לא תפריע".

להציל את החקלאות

ומה דעתו לגבי הקמת יישובים נוספים ברמת הגולן? "אני לא חושב שצריך להקים עוד יישובים", פוסק הראל. "הנכס הכי גדול שלנו הוא השטחים הפתוחים, שזה דבר שעוד מעט לא יהיה קיים במדינת ישראל. עברנו כמה מאות אלפי שנים של מלחמה של בני האדם בטבע. היום כבר ניצחנו את הטבע ועכשיו המשימה שלנו היא להציל את מה שנשאר ממנו. בגולן יש יתרון של שטחים פתוחים שצריך לשמור אותם".

יש משהו שמטריד אותך?

"אני טיפוס שלא מוטרד, אבל אני יכול להגיד לך איזה משימות אני רואה שצריך לעשות בגולן. המשימה הכי חשובה היא לשמר את החקלאות. אנחנו יושבים באזור שבנוי ברובו על חקלאות, והחקלאות נמצאת היום במשבר שדומה מאוד לתעשיית הטקסטיל הישנה. אם היא לא תעבור שינוי דרמטי, כמו בתעשייה המסורתית שעברה לתעשיית הייטק ולתעשייה מתקדמת, אז לא תהיה חקלאות - ואנחנו צריכים חקלאות. המהפכה בחקלאות עומדת עדיין לפנינו".

אז איך אפשר לפתור את המשבר בחקלאות?

"צריכה להיות חקלאות אחרת לגמרי. כמו המקרה של מפעל 'סולתם' ביקנעם שהפסיד ורצו לייעל אותו ופיטרו חצי מהעובדים והפועלים סגרו את הכביש של יקנעם והמדינה נלחצה ונתנה כסף למשוך עוד שנה - ופתאום נכנס ליקנעם ההייטק, לא על ידי המדינה, והיום היא סיפור הצלחה בלתי רגיל. החקלאות לדעתי נמצאת היום באותו מצב. בקיבוץ שלי, מרום גולן, ובעוד מקומות בגולן אנחנו מנסים לשנות את החקלאות למתקדמת יותר. מה שמדאיג אותי זה שאם לא נעשה את זה, תוך כמה שנים נגיע למצב שאנחנו דורשים כסף וסבסוד מהמדינה ונלך להפגין. עדיף לנו לא להגיע למצב הזה.

"משימה נוספת שצריך לטפל בה היא החינוך, ומשימה שלישית היא דור ההמשך של המתיישבים בגולן. היום אנחנו נמצאים במעבר בין הדור הראשון לדור השני והשלישי ביישובים. הדור הראשון כבר עשה את שלו. אמנם יש סימנים טובים והתחלות טובות, אבל עוד לא התחלנו במבחן הזה של להעביר את הגולן לדורות הצעירים - השני והשלישי".

תמיד כדאי לחשוש

על המצב הבטחוני בצפון הארץ אומר הראל בזהירות, "תמיד טוב לחשוש. מישהו אמר פעם שכשהוא טס במטוס הוא מעוניין שהדיילות יהיו נחמדות והטייסים יהיו פרנואידים. אני לא חי כל יום בפחד אבל אני מקווה שמי שאחראי על הביטחון של המדינה יהיה פחדן ושלא יישן בלילה, כדי שאני אוכל לישון".

מה צופן העתיד לגולן?

"מה שנעשה, זה מה שיהיה העתיד. כולנו רוצים לדעת מה יהיה בעתיד אבל אנחנו לא יודעים. אין לי מושג מה יהיה ואני לא חושב שלמישהו יש מושג".

בראייה לאחור, למי אתה הכי מתגעגע בהנהגה הישראלית?

"קודם כל אסתייג ואומר שאני לא מאמין בהנהגות פוליטיות בדרך כלל. אני יותר מאמין בחברה ובבני אדם. היה לי בעבר קשר אישי עם יצחק רבין ז"ל, עבדתי איתו למעלה משנתיים. הוא היה פוליטיקאי לא כל כך מצליח אבל כבנאדם אפשר להגיד שאני מתגעגע אליו, למרות חילוקי הדעות שהיו בינינו, שלא שייכים לעניין".