"פתאום הרגשתי מכה חזקה בפנים. הרגשתי פגיעה בעין. הפנים שלי דיממו וכאב לי מאוד", כך תיארה שני ז'נו מנצרת עילית את רגעי האימה שחוותה לפני כשבועיים, כשאבן נזרקה בוואדי ערה על אוטובוס 'אגד' שבו נסעה ופצעה אותה. המהומות באזור באו בתגובה להצהרת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי ירושלים היא בירת מדינת ישראל.

"זו היתה נסיעה שגרתית שלי לירושלים", ממשיכה ז'נו לתאר מה קרה לה באותו לילה, ליד כפר קרע. "לפני זריקת האבן לא הבחנתי בהתקהלות על הכביש או במשהו דומה. אחרי הפגיעה לא הבנתי מה קרה. פתאום הנוסעת שישבה לידי הרימה אבן מהרצפה ושתינו ראינו חור בחלון. חברתי שהיתה איתי באוטובוס הבחינה שנפצעתי ושיורד לי דם. כשהבנתי את זה התחלתי לצעוק".

שני ז'נו (צילום: אלבום פרטי)

ז'נו (18) עשתה את דרכה באותו ערב מביתה בנצרת עילית לירושלים, שם היא משרתת במסגרת השירות הלאומי. את הדרך הזו היא עושה פעמיים בשבוע, בתחילתו ובסופו. "באותו ערב ישבתי במושב האחורי, בקצה האוטובוס. לא הייתי צמודה לחלון. למרות המתח בעקבות הכרזת נשיא ארצות הברית טראמפ, מבחינתי זו היתה נסיעה שגרתית", סיפרה. "לאחר שהנוסעים הבינו מה קרה, הם החלו לסייע לי, הביאו לי מים ועזרו לי לנגב את הדם מהפנים. על האוטובוס נזרקו שתי אבנים, אחת מהן פגעה בי והשנייה בנוסע שרק נשרט. הנהג המשיך לנסוע עד לאחת התחנות ושם עצר לי. פוניתי לבית החולים 'העמק' באמבולנס פרטי".

הוריה של ז'נו, שמחה ומיקי, קיבלו את הידיעה על פציעת בתם מחברתה שהיתה איתה באוטובוס. "כששמעתי קפאתי על מקומי, לא הצלחתי לדבר", סיפר האב, "קמתי ואמרתי לשמחה שאני נוסע לבית החולים. היא לא הבינה מה קרה". והאם הוסיפה: "צעקתי - כי ידעתי שיקרה משהו, כי היתה לי הרגשה לא טובה".

האוטובוס בו נסעה שני (צילום: אלבום פרטי)

מיקי ושמחה ז'נו מיהרו ל'העמק' וכשפגשו את בתם חשו הקלה, כי מצבה לא נראה חמור. "לראות אותה בהכרה, חיה וצלולה - כבר אמרנו תודה לאלוהים. על פניו, הפגיעה נראתה לנו שטחית וכנראה גם לצוות, עד שהתעקשתי שתעבור צילום", סיפר האב. "רק לאחר שעברה סדרת בדיקות וביניהן צילום סי־טי, הבין הצוות הרפואי את גודל הנזק. שני סובלת משברים בארובת העין, משברים נוספים בפנים ומלסת מרוסקת. לאחר אשפוז של יום היא הועברה להמשך טיפול בבית החולים 'כרמל', שם נותחה  בלסת, הושתלו לה שלוש פלטות והיא תזדקק להמשך טיפול".

השבוע יחגוג אחיה של שני, נועם, את מסיבת בר־המצווה. זו היתה אמורה להיות החגיגה הראשונה במשפחה מאז שהסתיימה שנת האבל על מות הסב, אביה של שמחה. "חיכינו לזה כל כך. הפציעה של שני נפלה עלינו כרעם ביום בהיר, וכעת השמחה מהולה בעצב גדול על מה שקרה לה", אמרה האם.

לדברי האב, אירוע כזה משנה את החיים לכל המשפחה. "שנינו הפסקנו לעבוד ואנחנו צמודים אליה כל הזמן", סיפר, "רצים בין הבירוקרטיה לטיפולים הרפואיים. מזל שיש הבנה מצד המעסיקים שלי, אבל התחושה קשה מאוד. מצד אחד, אנחנו מודים על נס־החנוכה שקרה לנו, ומצד שני אי־אפשר להתעלם מהתחושה הרעה שאופפת אותך כשדבר כזה קורה בכביש מרכזי, בלב־לבה של המדינה".

האב מיקי (צילום: שרון צור)

כרגע שני עטופה בחום ובאהבה מצד המשפחה והחברים ואף מקבלת סרטוני עידוד מסֶלֶבּס ומחברי כנסת; אפילו הנשיא ראובן ריבלין שלח לה סרטון עם ברכת החלמה מהירה. השבוע היו פניה מלאות תפרים ונפוחות מהפגיעה והיא עדיין סובלת מכאבים ומתחושות קשות, אך לדבריה היא מקווה לטוב.

"לא אסע יותר דרך ואדי ערה", הגיב האב בכעס. "עד היום תמיד נסעתי משם, יותר לא רוצה לראות את המקום הזה בכלל. לא ישברו אותנו, אנחנו עם חזק, ונצא חזקים מכל הסיטואציה הזאת. אנחנו מודים על כל החום והאהבה שהקהילה בנצרת עילית עטפה אותנו בהם. זה לא מובן מאליו".