"מעז יצא מתוק", אומר אלי בן שישו (50) בדיבור נוקשה עם המון מאמץ, כאילו המילים מתחננות לבקוע החוצה אך לא תמיד יכולות. לפני 25 שנה עבר בן שישו, תושב ניר יפה, תאונת דרכים קשה מאוד שממנה יצא בחיים רק בדרך נס, תאונה שהשאירה אותו פגוע ראש עם קושי גדול בדיבור ובעיה בשיווי המשקל.

הייתם מצפים אולי לקבל אדם שירחם על עצמו ועל מר גורלו, אולם בן שישו השתקם לאחר התאונה, התחתן, הוליד ילדה וחזר למעגל העבודה. בימים אלה הוא אף מעביר הרצאה בשם 'חיים רק פעמיים', יחד עם גל־שחף גלבוע (50.5), היום גרושתו ובמאית תיאטרון ושדרנית ברדיו 'קול יזרעאל'. ההרצאה בנויה על סיפורו האישי של בן שישו ונועדה לעורר השראה ולהראות איך אחרי כל מה שהוא עבר ועובר עדיין, הוא בכל זאת בוחר בחיים - מחייך וצוחק, אוהב אדם, אופטימי, חיובי ויודע לצאת ממשברים.

אלי בן שישו וגל־שחף גלבוע. המטרה להגיע לנהגים צעירים (צילום: שרון צור)

פגיעה קשה

את בן שישו וגלבוע אנחנו פוגשים בביתו של בן שישו במושב ניר יפה, הבית שבו נולד. השניים גרושים, אבל למעשה אף פעם לא התנתקו זה מזה. יש להם גם משהו מאחד: ילדה משותפת בת 7.5. לבן שישו שתי אחיות. אביו נפטר שנה לפני התאונה הקשה ואמו נפטרה לפני כשלוש שנים וחצי, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

בן שישו מגדיר את עצמו כ'מופרע'. מגיל קטן אהב ללכת על הלא־מוכר, לבדוק את הקצה. "הוא היה ילד מאוד אנרגטי ושובב. אהב לקפוץ על הגגות", מספרת גלבוע והוא מוסיף: "אהבתי את המתח הזה. לחיות על הקצה. הייתי קופץ על הגגות של בית הספר. מגלגל את עצמי במגירה מפח מגובה של יותר מ־30 מדרגות".

אחרי הלימודים עזב לתקופה של חצי שנה כדי לעבוד בצרפת וחזר ארצה להתגייס. שירת בחיל האוויר כמכונאי מסוקים ונחשב לחייל 'מורעל', שהמשיך לשנתיים קבע בצה"ל. לאחר השחרור החל לעבוד בעיתון מקומי בתחום השיווק והיה כל כך טוב בזה, שעד היום מזהים אותו ותיקי עפולה כאיש שהיה 'מוכר קרח לאסקימוסים'. "הוא סוג של סלב עפולאי. קשה להסתובב איתו בעפולה", אומרת גלבוע.

ואז הגיע פברואר 94', שברגע אחד הפך את חייו מהקצה אל הקצה. היתה לו אז חברה במעלה אדומים, הם בילו יחד באותו ערב ובסיומו הוא החל לעשות את דרכו חזרה הביתה. היתה זו שעת לילה. גשום בחוץ. בן שישו הגיע לצמות יריחו ואז הבחין ברכב שהגיח מולו וסינוור אותו. "כדי למנוע תאונה חזיתית סטיתי לשוליים. ניסיתי לחזור מהר לכביש והתהפכתי", הוא משחזר את הרגע שאחריו דבר לא ישוב לקדמותו.

למקום הגיעו מכבי אש וצוות מד"א שקבעו כי בן שישו נמצא במוות קליני. צוותי ההצלה הצליחו להחיות אותו ולייצב את מצבו. פינו אותו לבית החולים 'העמק', שם שוב קרס ועבר מוות קליני נוסף. משם פינו אותו ישירות ל'רמב"ם', למחלקת פגיעות ראש. הוא שכב שם חודשיים וחצי בתרדמת, כשהפסיקה של הרופאים קבעה במפורש שאם יתעורר, הוא יישאר צמח. אלא שבן שישו התאושש, בניגוד לכל התחזיות. כשהתעורר הוגדר כ'נס רפואי'. פגיעת הראש הביאה עמה גם התקפי אפילפסיה. כשהתעורר לא זכר דבר והחל שיקום ארוך של שבעה חודשים וחצי בבית לוינשטיין ועוד שיקום של תשע שנים לאחר שחזר לביתו. "לא יכולתי לדבר, ללעוס ולשתות. לא יכולתי לעמוד, התניידתי על כיסא גלגלים ועשיתי פיזיותרפיה. הייתי צריך ללמוד הכל מהתחלה".

 אלי בן שישו. לא מוותר  (צילום: שרון צור)

גלבוע: "אם עכשיו קשה להבין את הדיבור שלו, צריך להבין שלפני כן היה קשה מאוד לתקשר איתו. אחת הבדיחות שהוא מספר בהרצאה היא: איך אתה יודע שהגעת לבית לוינשטיין למחלקת פגועי ראש? כשאתה מגיע לקומה חמש ומתחיל לשמוע צעקות וקללות אתה יודע שאתה במקום הנכון. לפגיעת ראש יש מאפיינים שהם מעבר לכל הקושי של הדיבור והנכות. אם זה פתיל קצר וניתוק רגשי מהמציאות".

כשהתחלת להבין איך חייך הולכים להיראות, מה עבר לך בראש?

"שעדיף למות. הייתי בדיכאון".

תהליך השיקום

המפנה הגיע כאשר הוא חווה את אחד הרגעים הכואבים ביותר בתהליך השיקום, אחריו הבטיח לעצמו שהוא לא מוכן יותר להישאר מוגבל על כיסא גלגלים. וזה גם המסר שההרצאה שלהם באה להעביר. "בסוף יום הטיפולים נכנסתי למעלית עם כיסא גלגלים, והאנשים שהיו בתוך המעלית פשוט הוציאו אותי החוצה כדי לפנות לעצמם מקום. חיכיתי למעלית הבאה וגם ממנה הוציאו אותי. כשהגעתי בסוף לקומה שרציתי הייתי נסער מאוד ואמרתי לאמא שלי 'אני על הדבר הזה לא נשאר'", מספר בן שישו.

גלבוע: "על הרגע הזה בהרצאה אנחנו שמים דגש, לא רק כי הוא קם מכיסא גלגלים, אלא מפני שרוב האנשים מעדיפים להישאר על הכיסא כי זה אזור הנוחות. יש אנשים שכן יכולים לעמוד אבל הם מעדיפים להיעזר בכיסא. הרופאים ביקשו מאלי שימשיך להשתמש בכיסא בגלל הסיכון של האפילפסיה ומכת ראש נוספת, אבל הוא בחר בכל זאת לוותר עליו".

מי שהחזיק את בן שישו בחיים באותם זמנים היו אחותו ואמו, אסתר (פולט) ז"ל, אליה היה קשור מאוד. "היא היתה באה לשבת איתי כל יום משמונה בבוקר עד שמונה בערב, באוטובוסים. היא היתה אלוהים בשבילי. היא לא נתנה לאף אחד לטפל בי בזמן שהייתי בשיקום. אם זה להאכיל אותי, לקלח אותי, להחליף לי".

אמו של בן שישו חלתה בסרטן ונאבקה במחלה במשך שבע שנים, עד שלבסוף הוכרעה לפני כשלוש שנים וחצי. גם היא, כמו בנה, שרדה שנים רבות בניגוד לתחזיות הרופאים. "שבע שנים היא נלחמה. אחרי הטיפולים של הכימו ב'רמב"ם' היינו הולכים לשוק והיא היתה חוזרת הביתה ומבשלת לכולם".

בתקופה שלפני התאונה כבר התקבל בן שישו הצעיר לאל־על והיה במיונים ל'מוסד'. הוא דובר ארבע שפות: עברית, אנגלית, ערבית וצרפתית, ונחשב לבחור חכם מאוד שצפוי לו עתיד מזהיר. "אחרי התאונה הוא נסע לצרפת ועבר שם אבחון אצל נוירולוג מומחה, שאבחן גם את האיי.קיו שלו", מספרת גלבוע. "הוא אמר שאלי נמצא על גבול הגאונות. כלומר יש פה בנאדם שהוא גאון, למרות הכל".

לאורך כל השיקום הוא המשיך להציב לעצמו מטרות: להיפרד מכיסא הגלגלים ולעמוד על הרגליים, לחזור לתקשר ולדבר, ואף ללמוד דברים חדשים ולהתפתח. לכן הוא החליט בשלב מסוים להפסיק את תהליך השיקום ונרשם לתואר ראשון במזרח תיכון ומדעי המדינה, שאותו סיים בהצטיינות. ואם זה לא מספיק, הוא המשיך גם לתואר שני ביחסים בינלאומיים. כיום הוא מתנהל באופן עצמאי בביתו ונעזר בשתי מטפלות שמספק לו הביטוח הלאומי. הוא עובד בקופת חולים כללית בנצרת ובכך השלים עוד אחת מהמטרות: לחזור לעבוד. "כל פעם שיש משהו קשה ומאתגר הוא לא ינוח על זרי הדפנה ויגיד 'יש, הצלחתי'. הוא ישר מחפש את הדבר הבא", מסבירה גלבוע מהיכן הוא שואב את הכוחות להמשיך קדימה.

גלבוע. אין אצלו קשה (צילום: שרון צור)

לקום ממשברים

את גלבוע הכיר בן שישו לפני שמונה שנים וחצי, אז נפגשו השניים בכנס מחזור של בית הספר 'שרת' שבו למדו. "אנחנו אמנם בני אותה שכבה, אבל לא זכרנו אחד את השני מתקופת התיכון", היא מציינת. "אחרי הכנס ביקשתי חברות בפייסבוק מכל מי שהיה שם, כולל אותו. הוא ניצל את ההזדמנות והציע לי להיפגש. באותו מפגש ראיתי סרט על סיפור החיים שלו וכבמאית תיאטרון זה מאוד סקרן אותי. נפגשנו בסוף ספטמבר ובמרץ כבר התחתנו".

קיבלת אותו למרות כל המגבלות?

"אני לא ראיתי את הנכות שלו. עד היום אני רואה את הבנאדם שהוא".

אלי, להתחתן ולהקים משפחה אחרי התאונה זה משהו שבכלל חשבת עליו?

"בכל שאר הדברים הרימו לי, אבל בזה לא נתנו לי יותר מדי סיכויים".

מה גל מהווה עבורך?

"היא חברה, יודעת לקרוא אותי, אני יכול לדבר איתה על דברים שאני לא יכול לדבר עם אף אחד אחר, סובלת אותי כשאני עצבני. היא העולם שלי".

הבחור שיושב מולנו אולי נראה ונשמע שונה, אבל בן שישו הוא עדיין אותו בחור שמחפש ריגושים ורוצה לחיות על הקצה, חברה'מן שיודע להיות במרכז, מצחיק ואפילו מרשה לעצמו לצחוק על עצמו כשצריך. לשם כך בדיוק נועדה ההרצאה - לתת לבן שישו אפשרות לממש את היכולות שלו וכמובן להעביר את המסר על כוחה של שמחת החיים.

"מצד אחד הוא אש וצריך את הסיכונים, מצד שני הוא לא מוצא את הדרך לעשות את זה ומצד שלישי גם כשהוא ככה הוא עדיין איש תקשורת. יש סרט שסטודנטית עשתה עליו והיא אומרת, 'אתה מצפה מבנאדם כזה שיתבייש לפתוח את הפה', אבל הוא לא כזה. הוא נשאר עדיין חבר'מן שצריך להיות בחברת אנשים", מסבירה גלבוע וממשיכה, "כרגע אנחנו בעיקר מסתובבים בבתים כדי להריץ את ההשראה הזו. כמו בתיאטרון, 30 הצגות ראשונות אלו הצגות הרצה. אני מגיעה בתור המנחה ופותחת את ההרצאה עוד לפני שיודעים על מי מדובר. אני מפעילה את הקהל ועושה חיבור לסיפור. אני יוצאת מנקודת הנחה שדווקא בגלל שמתאמצים להבין את אלי, אז הרבה מהדברים מופנמים הרבה יותר טוב. המטרה היא כמובן להגיע לנהגים צעירים, אבל לא רק, כי הניסיון הזה לקום ממשברים קורה לכולם ובעיקר סביב גיל 40: המקום הזה של לקום ממשבר ולמצוא את התקווה והשמחה בתוכך. אלי הוא השראה ולכן אנחנו קוראים להרצאה השראה מצילת חיים ולא הרצאה מצילת חיים, ואנחנו מקווים לרוץ עם זה בכל רחבי הארץ".