צילום: שרון צור בספרו המפורסם 'גברים ממאדים ונשים מנוגה', טוען הסופר ג'ון גריי שגברים ונשים הם שונים, ושאל לנשים לצפות מהגבר שלהן לדבר בשפה שלהן, כי הוא מדבר בשפה אחרת. האמנם? תלוי את מי שואלים. לדבריו של ד"ר נחום טורצקי, מרצה לפילוסופיה ולמגדר במכללה האקדמית תל חי, הספר הזה הוא לא פחות מקשקוש. יותר מכך, הוא גרם לנזק בל ישוער.

קראו עוד ב-mynet:
החיסונים והבדיקות לילדי כיתה א' חוזרים לטיפת חלב



"לגברים", מסביר השבוע טורצקי, "יש בדיוק את אותו מנעד רגשות שיש לנשים. התקשורת והאמפתיה נחוצות להם לא פחות משהן נחוצות לנשים, אבל הם מתכחשים לכך. היכולת שלהם לבטא רגשות או לחשוף אותם בפומבי מצומצמת מאוד. מושגים כמו 'התבכיינות' או 'חשיפה אישית', פשוט לא נמצאים בלקסיקון שלהם. ולמה? כי משחר האנושות הם נולדו וחונכו להיות תכליתיים ורציונליים, והם מכוונים להיות תחרותיים: משרה בכירה, רכב צמוד, משכורת מעל לממוצע וכסף זמין בעובר ושב.

"אף אחד לא מחנך אותם או מכין אותם להיות רגישים, לדבר על הרגשות שלהם, על אינטימיות, על מיניות ואף אחד לא יאמר להם שמותר גם לבכות. האם גבר יבוא הביתה ויתפרץ בבכי בפני בת זוגו בגלל שהשפילו אותו בעבודה? או שהבוס שלו ירד עליו? אני מניח שהתשובה היא לא. גבר רגיל שחווה יום כזה בעבודה יבוא הביתה ואולי יזעיף פנים, אולי יכעס וירים את הקול, וקרוב לוודאי שישמור בלבו את מה שהוא מרגיש".

גברים מתוסכלים
טורצקי (55) נולד וגדל בעיר רחובות. לאחר השירות הצבאי עבר לגור בניו יורק, שם למד, התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. בשלב מסוים חזר לישראל והיום הוא מתגורר בפוריה־עילית. בארצות הברית הוא הדריך קבוצות שיח של גברים, שנפגשו בקביעות כדי לדבר על הרגשות שלהם, ומזה כחודשיים הוא עושה זאת גם כאן באזור הצפון. קבוצה של גברים בהנחייתו נפגשת ומשוחחת על מגוון נושאים ובהם על אינטימיות, על אהבה ואיך מדברים עם נשים. "עצם העובדה שהגברים הללו נחשפים ומדברים על הנושאים האלה היא אמירה לכשעצמה ומהווה חידוש מרענן", הוא אומר.



לדברי טורצקי הוא גם מבחין בכך ששיעור הגברים בלימודי מגדר הולך וגדל עם השנים. במהלך העשור האחרון מספר הגברים בכיתות שבהן הוא מלמד עלה ל־25 אחוז מכלל הסטודנטים שלו. "לימודי מגדר", הוא מסביר, "היו במידה רבה נחלתן של נשים לאורך השנים ויצא שבכיתות שלי אחוז הגברים עמד על כחמישה אחוזים בלבד. בשנים האחרונות משהו התחיל להשתנות, ופתאום יותר ויותר גברים חובשים את ספסלי הכיתה שלי".

לטורצקי אין ספק שאחת הבעיות הקשות ביותר של הגבריות המודרנית היא התבססותן של נורמות מאצ'ואיסטיות שלגברים קשה להשתחרר מהן. "במהלך השנים נתקלתי בגברים רבים שמתוסכלים מכך שנטיות לבם המקצועיות פונות לכיוון מסוים והם יודעים שלא יוכלו ללכת אחריהן, שכן השכר או היצע העבודה סותר לגמרי את השאיפות שעליהן הם חונכו", הוא מספר, "לכן הם יוותרו על עצמם וילכו ללמוד משהו אחר, שייתן להם סיכוי למשרה נחשקת יותר, למשכורת גבוהה - משהו שיבטיח סטטוס חברתי נחשק.

"פנו אליי בבמהלך השנים גם גברים שסיפרו על התסכול שלהם בשל מה שהם מכנים 'אובדן האבהות'; הם מפסידים זמן איכות עם הילדים שלהם כי הם עסוקים בעבודה וממוקדים בקידום מקצועי ובשכר שבצדו. אחרים מתוסכלים מהזוגיות שלהם: מישהו מכר להם חלומות הוליוודיים ורודים שמתנפצים יום יום על קרקע המציאות, ויש גם את אלה שלחוצים מאוד ממשחק החיזור; הם אולי נראים כמו מאצו'אים מחוספסים בדרכם לכבוש את אשת חלומותיהם, אבל רבים מהם חוששים, לא יודעים מה לומר, איך להתחיל, איך לגשת ליחסי מין, איך ולמי לספר אם זה לא כל כך מצליח.

"כדי להמחיש את מצוקת הגברים, הנה כמה נתונים מארצות הברית בעקבות מקרי גירושים: אחוז ההתאבדויות בקרב גברים גרושים גבוה פי שמונה לעומת זה של נשים גרושות, וכך גם האחוזים של התמכרויות, אשפוזים במוסדות פסיכיאטריים וניתוק מהילדים גבוהים באופן משמעותי בקרב גברים גרושים מנשים גרושות. למה? פשוט מאוד: אישה שמתגרשת זוכה למערכת תמיכה רחבה ומקיפה, היא תדבר על הרגשות שלה עם חברותיה, תלך לעיתים לקבוצת תמיכה כזו או אחרת - היא תתמודד. גבר לעומת זה לא יעשה זאת. גירושים לתפיסתו פוגעים בסטטוס החברתי שלו. הוא נותר בודד, הילדים בדרך כלל לא איתו, הוא אט־אט מתרחק מהעולם שהכיר ועלול לשקוע במרה שחורה".

"לא מוכר אשליות"
כמרצה למגדר, טורצקי ממליץ לגברים בכלל להתנתק מהמוסכמות המודרניות המקובלות, שמקבעות את הזהות העצמית הגברית. "כל השנים אני מפציר בגברים להיות מי שהם רוצים להיות", הוא אומר, "להתנתק מהמחשבה על מה שבת הזוג הייתה רוצה שהם יהיו, לא לחשוב על תכתיבי החברה, לא לנסות להשתוות לתדמית הגבר המסוקס שניבט אליהם מהפרסומת בטלוויזיה. חוץ מזה, אני תמיד מצ