צילום: הצלם הנשיאותי של הרשות הפלסטינית בתחילת השבוע, שעות ספורות לאחר הפיגוע בטיילת ארמון הנציב בירושלים, העלתה יו"ר סניף הגליל של מפלגת מרצ, דריה ארבל, פוסט בדף הפייסבוק שלה ובו הביעה צער על מות הנרצחים הצעירים והזדהות עם כאבָן של משפחות ההרוגים והפצועים.

קראו עוד ב-mynet:
צפת: "בקצב הזה, עד סוף החורף אני אמות כאן"



מתחת לפוסט הוסיפה בתגובה שהפיגוע האחרון הוא עוד הוכחה לכך שצריך לשבת ולהידבר עם הצד השני. עד מהרה החלו הגולשים להגיב, רובם בזעם, ודרשו ממנה הסברים.

ארבל לא התבלבלה ויצאה מיד להגנתו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו־מאזן), כפי שהיא חוזרת ועושה בחודשים האחרונים, תוך שהיא מבקשת לשכנע את הגולשים שהוא עושה כמיטב יכולתו כדי למנוע פיגועי טרור וכדי להגיע אל שולחן הדיונים בידיים נקיות ובלב חפץ. "אני משוכנעת שהמרצח פעל על דעת עצמו", כתבה ארבל. "הנשיא אבו־מאזן מגנה בכל תוקף פגיעה בחפים מפשע. רק השבוע ביקרתי אותו במוקטעה ושמעתי את קריאתו להסדר מדיני".

אז איך קרה שנרקם, בתוך חודשים ספורים, קשר אנושי קרוב ויוצא־דופן בין פעילה פוליטית מהפריפריה הצפונית לבין נשיא הרשות הפלסטינית?
איברהים בושנאק, האחראי על מערך ההסברה של הוועדה לאינטראקציה בין יהודים לפלסטינים, מאנשי החוג המקורב לאבו־מאזן, הסביר השבוע ל'ידיעות קרית שמונה' כיצד פילסה ארבל את דרכה היישר אל לבו של הנשיא. "בראש ובראשונה, העובדה שדריה היא בת צפת, ומכירה בו כמי שגדל בעצמו בצפת ואף מסוגלת לכבד את זה - הדבר הזה קוסם לו", אמר בושנאק. "אין ספק שבחודשים האחרונים נרקמה בין שניהם מערכת יחסים יוצאת־דופן: הוא מעניק לה חום אנושי ובעיקר חום אבהי, והיא מצדה מכבדת אותו, מאירה אליו פנים ומעניקה חמימות משלה. מה שהתחיל כהחלפת חוויות וזיכרונות ילדות של שני אנשים שנולדו בצפת גדל, התפתח והגיע למחוזות אישיים ובעיקר אנושיים מאוד".

"מזכיר אותה המון"
ביום חמישי שעבר יצאה ארבל בפעם השנייה בתוך זמן קצר לביקור במוקטעה ברמאללה, על פי הזמנתו המפורשת של אבו־מאזן. התלוו אליה עשרות פעילי שלום ישראליים מהגליל העליון והתחתון וכן פעילים מכל רחבי הארץ, ובהם גם העיתונאי והסופר אורי אבנרי.

בושנאק: "אולם קבלת הפנים במוקטעה היה מלא מפה לפה. אנשים שוחחו אלה עם אלה ואז נכנס אל האולם אבו־מאזן. עיניו חיפשו את דריה וברגע שהבחין בה, חצה את מעגלי האבטחה וניגש לחבק אותה, עוד בטרם פנה לשוחח עם אחרים. אבו־מאזן הוא איש חם ואכפתי, הוא מכבד ומתרגש מכל ישראלי שמגיע אליו ומושיט יד לשלום, אבל דריה - זה משהו אחר, בכך אין ספק. היא יקרה לו כבת".



בסאם עראמין, תושב הכפר ענתא ומי שנמנה עם מקימי ארגון 'לוחמים לשלום', מכיר היטב את אבו־מאזן ואף נכח בביקור האחרון במוקטעה. וכך הוא מתאר את הדברים: "בביקור הראשון שלה במוקטעה, ארבל הביאה לאבו־מאזן עץ זית צעיר מאדמת צפת. המחווה הזאת ריגשה אותו באופן יוצא־דופן והניחה את היסודות לקשר שנרקם בחודשים האחרונים. צריך להבין שעץ זית בעבורנו, הערבים, הוא סמל; הוא מסמל חיבור לבית, לאדמה - ומכאן נבעה ההתרגשות שלו.

"אני חייב להדגיש שגם ביום–יום הוא מזכיר אותה המון. הוא מדבר עליה תמיד, מעלה את שמה בחיוך וקורא לה 'הילדה מהעיר שלי'. הוא גם מתכתב איתה באמצעות האימייל. לכן גם בקרב האנשים המקיפים אותו, כלומר יועציו, המקורבים לו והמאבטחים שלו - כולם יודעים שדריה היא בשבילו בת־בית. בעיניו היא נתפסת כבת משפחה, בוודאי לא 'אויבת'. הוא רואה בה שותפה אמיתית, כזאת שאפשר לסמוך עליה בדרך ללבו של העם בישראל, כדי לשכנע אותו שאפשר גם אחרת".

מחליפים מתנות
בחודש מאי האחרון יצאה ארבל לביקור ראשון במוקטעה, במסגרת משלחת פעילי שלום של מרצ, המבקרים שם מעת לעת ונפגשים עם אבו־מאזן. באותו מפגש היא העניקה לו, כאמור, עץ זית צעיר מהגליל והכינה עבורו גם מגן מיוחד מזכוכית, שעליו חקקה ציטוט מדברי יצחק רבין ז"ל - "עדיפה דרך השלום על דרך המלחמה", כפי שאמר בנאומו בעצרת השלום בכיכר רבין בתל אביב בנובמבר 1995, דקות ספורות לפני שנרצח. אבו־מאזן מצדו העניק לארבל שני צעיפי בד מעוטרים ברקמה פלסטינית ותמונה.

למעשה, מאז אותו ביקור התפתחו והתהדקו הקשרים בין השניים, ובביקור שנערך ביום חמישי האחרון ביקש אבו־מאזן עצמו שארבל תשתתף. הוא אף ידע שיום הולדתה יחול ימים ספורים לאחר הביקור ולכן, כשהגיעה, לקח אותה הצדה והעניק לה מחרוזת פנינים אמיתיות, הנחשבות ליקרות במיוחד. היא מצדה פנתה אל ההיסטוריונית ד"ר רבקה אמבון מצפת, החוקרת את תולדות צפת, וקיבלה ממנה תמונה של צפת מאת האמן האנגלי אנטוניו שרנץ, שאותה הגישה לאבו־מאזן בשבוע שעבר. שרנץ, שהגיע לארץ ישראל אחרי רעידת האדמה הגדולה שפקדה את צפת ב־1837, צייר את העיר בצבעי מים ממקום מושבו בע