צילום: אביהו שפירא הוצאות הפנסיה של עיריית קרית שמונה הגיעו לסכום חריג במיוחד של 21 מיליון שקל בשנה, המהווים 14 אחוז מהתקציב לשנת 2015, שיעמוד על כ-150 מיליון שקל. המשמעות של נתון זה היא שחלק גדול יחסית של הכסף הציבורי העירוני לא משמש כלל לתפקודים השוטפים של העירייה. בפגישה שנערכה בשבוע שעבר בין שר הפנים, גלעד ארדן, ואנשי העירייה נדון הנושא שמעיק מאוד על מצבה הכספי של העירייה וזו יצאה בעקבותיה בהודעה פומבית: "אנשי משרד הפנים הגיעו למסקנה ברורה כי שום תוכנית הבראה לא תצליח, אם הרשות המקומית לא תקבל שיפוי להוצאות שכר הפנסיה ברשות".

תביעה: העירייה לקחה את כספי הביטוח שלי
גליל: נשים טובלות במקווה לא חוקי באמצע היער
ראש עיריית קרית שמונה ירוץ לכנסת עם הליכוד?

המשמעות של שיפוי היא למעשה פיצוי כספי מטעם הממשלה על הוצאות הפנסיה. שר הפנים ואנשיו, כך מסרה העירייה, בודקים כעת האם ניתן לשפות את העירייה בנושא שכר הפנסיה כבר במהלך שנת התקציב של 2015 או שיעשו את המהלך המתבקש, "שזוכה לגיבוי מכל צמרת משרד הפנים", מיד לאחר הבחירות לכנסת.

צרה תקציבית צרורה
כיצד איפא הגיעה עיריית קרית שמונה למצב שבו הוצאות הפנסיה שלה מאלצות אותה לפנות למשרד הפנים בבקשה חריגה כזאת? משיחות עם אנשים שעסקו בנושא ומתמצאים ברזי התקציב של העירייה עולה כי הגורם המרכזי הוא תוכניות ההבראה שהעירייה עברה במהלך השנים.

מדובר בשלוש תוכניות הבראה שבמסגרתם הוצאו לפרישה עובדים ותיקים יחסית, שהחלו לעבוד בשנים בהן עוד הייתה מונהגת פנסיה תקציבית - כלומר, לפני 2001. עובדים אלה היו זכאים לפנסיה מוקדמת מיום פיטוריהם אותה שילמה העירייה ישירות מתקציבה ולא מכספים שנצברו בקרן הפנסיה כמקובל כיום.



"זו אליה וקוץ בה", מסביר יו"ר ועדת הכספים של העירייה, אשר פיניאן. "מצד אחד תוכנית ההבראה מאפשרת לחסוך בהוצאות שוטפות, אבל תשלומי הפנסיה מצטברים בטווח הארוך. כל העובדים שנכנסו לעבודה בעירייה לפני שנת 2001 והוצאו לפנסיה זו צרה צרורה מבחינה תקציבית. אם הם צברו 10 שנים של עבודה בעירייה, אי אפשר לפטר אותם בלי לתת להם פנסיה מוקדמת מיום פיטוריהם".

יו"ר מרחב הגליל העליון בהסתדרות, יונה פרטוק, ניהל את המגעים מול העירייה על פרישת העובדים במסגרת תוכניות ההבראה, והוא מכיר גם את נושא הפרישה המוקדמת של עובדי העירייה. "לעירייה יש זכות להוציא עובדים לפנסיה כבר בגיל 60", הוא אומר. "במקרה זה אף עובד לא פרש בגיל 67, גיל הפרישה לגברים, או 65 לנשים. אולי בודדים. הרוב פרשו בגילאים שבין 50 ל-62".

לכאורה, כאשר מוציאים עובד לפנסיה, המהלך חוסך הוצאות. במקום 100 אחוז תשלומים עבור משכורת ותנאים סוציאליים משלמים לעובד רק בין 60 ל-70 אחוז וחוסכים עד 40 אחוז מהעלויות. אלא שלאחר פיטורי העובדים חלק מהתקנים בסופו של דבר מתמלאים בעובדים חדשים שמחליפים אותם וכך צומח הגירעון.
פרטוק: "בהתחלה זה קל, אבל אז, ברגע שזה מצטבר והרשות גדלה פתאום, צריך לשלם גם לאלה וגם לאלה. כך החיסכון לכאורה של 40 אחוז הופך למעשה לנטל".

עו"ד יורם ביטון, כלכלן ששימש בעבר כגזבר בחברה הכלכלית של העירייה, מסביר את המילכוד של תוכניות ההבראה באופן הבא: "זה כמו שאתה לוקח הלוואה. נותנים לך סכום מסוים ואתה מרגיש טוב כי יש לך כסף בכיס, אבל עוברת תקופה ואתה מתחיל להחזיר את ההלוואה. ההחזר מתחיל להיות עול, ויש פתאום עוד תוכנית הבראה, וחוזר חלילה. זה כסף שסתם נזרק. אנשים יושבים בבית, לא תורמים כלום, והעירייה משלמת להם פנסיה".

כשעירייה מוציאה עובדים לפנסיה מוקדמת כחלק מתוכנית הבראה, משרד הפנים מפצה אותה באופן חלקי. "מדובר בהשתתפות של עד 60 אחוז, אבל נותרים 40 אחוז שאותם העירייה משלמת ישירות מתקציבה השוטף", מבהיר פיניאן. "משרד הפנים אומר לך 'תוציא עובדים' אבל מצד שני זה דופק אותך. הגענו למצב שבו כמעט 15 אחוז מתקציב הרשות הולך לפנסיות לעומת עיריות אחרות שאצלן זה אולי חמישה אחוזים. הגירעון השוטף של העירייה כיום הוא כשבעה מיליון שקל. אלמלא ההוצאות של הפנסיה המוקדמת היינו יכולים להיות מאוזנים".

"הפיתרון יגיע במהרה"
בעיה נוספת בסיפור הזה היא פיטורים של עובדים שחלקם חיוניים, דבר המחייב את העירייה במוקדם או במאוחר, כאמור, למלא את התקנים בחזרה. המחסור בעובדים חיוניים נדון כבר כמה פעמים בישיבות מועצה, בעיקר בנושא חזות העיר. ראש העירייה עמד על הקושי לדאוג לחזות העיר במצב שבו יש מחסור בכוח אדם באגף שפ"ע (שיפור פני העיר).

אחד הפיתרונות לבעיה היה העברת פונקציות מסוימות לקבלנים חיצוניים. "בעבר תחומים כמו פינוי אשפה או גינון בוצעו על ידי עובדים ישירים של העירייה", אומר חבר מועצת העיר, עופר אדר. "כיום זה מבוצע על ידי קבלנים. אמנם יש פחות עובדים ישי