צילום: שרון צור בימים שבהם גילויי האלימות בין יהודים לערבים אזרחי ישראל גוברים והשיח הציבורי מקצין, מוכיחים שני תושבי עמק יזרעאל שאפשר גם אחרת. זלמי שביט, יהודי ממושב בית שערים, ואחמד עבד אלחלים, ערבי־מוסלמי מהכפר מנשייה-זבדה, שותפים במוסך מורשה של 'מאזדה' ו'פורד' בכניסה לכפר, והם למעשה הביטוי לצמד המילים הכל כך שחוק - דו קיום.

קפה 'גרין' חוזר: תפריט בחמישה שקלים
גליל: נחשף בית גידול ביתי של מריחואנה
"שכבה עם הנערים מתוך מצוקה כלכלית"

"אנחנו שילוב מנצח", מצהירים השניים בגאווה בראיון משותף. "יהודי או ערבי לא אומר לנו שום דבר. טבעי לנו להיות ביחד ואנחנו לא עושים את זה בשביל להראות לכולם, אבל מי שמסתכל יכול להסיק שזו הדרך".

"כולם בירכו"
המוסך שנושא את השם 'שביט את עבד אל חלים' נמצא כ-100 מטרים מהכניסה לכפר מנשייה-זבדה. כבר בשעת בוקר מוקדמת העבודה בשיאה, כשכל העמדות תפוסות בכלי רכב מדגמים שונים. המוסך כולל משטח עבודה גדול ובצמוד לו עמדת קבלה מפוארת וקומת משרדים.

החיבור בין שביט לעבד אלחלים החל בתחילת שנות ה-80. שביט פתח מוסך באזור התעשייה ברמת ישי ועבד אלחלים התקבל אצלו לעבודה כמנהל. אחרי 11 שנים החליט עבד אלחלים לצאת לדרך עצמאית ופתח מוסך משלו בכפרו. השניים נפרדו ברוח טובה, אך המשיכו לשמור על קשר קרוב.

בשלהי שנת 2010 חלה תפנית בעסק של שביט, כשיזם ממרכז הארץ הגיע עם רעיון להקים מרכז מסחרי ברמת ישי ולצורך כך היה צריך, בין השאר, את מיקומו של המוסך של שביט. "ישבתי במקום אסטרטגי שאם לא הייתי מפנה אותו, ה'סטריט מול' לא היה יכול לקום", מספר שביט. "לאחר תהליך של כשנתיים עשינו החלפת קרקעות וקיבלתי שטח מקביל חדש שבו הוקמו עסקים אחרים".

שביט חיפש לעצמו מקום אחר כשמיד עלה בראשו הרעיון להצטרף כשותף במוסך של חברו עבד אלחלים. "הוא עלה לי ראשון כי הייתה לנו היכרות מאוד טובה ומעמיקה", מספר שביט. "הצעתי לו להקים שותפות. אמרתי לו שאני מביא את היבואן עם חוג לקוחות מאוד גדול כמו צה"ל, משטרה, שב"ס ומשרד הביטחון". עבד אלחלים הלך לעשות שיעורי בית וחזר עם תשובה חיובית.

לא חששתם משיתוף פעולה כזה?
שביט: "לקחתי בחשבון שיכול להיות שהעסק ייפגע בגלל המעבר לכפר ערבי. לפני שהחלטתי עשיתי סקר פרטי עם חברים. סיפרתי להם על הרעיון בשביל לבחון ולראות את התגובה שלהם. לא הייתה בשום מקרה תגובה שלילית או איזשהו חשש שהעסק ייפגע. זמן קצר אחרי שפתחתי הוכח לי שצדקתי. לא היו לקוחות שהדירו את רגליהם בגלל שאנחנו בכפר ערבי. כמות הכניסות אפילו עלתה מאז שפתחנו".

עבד אלחלים: "אצלנו בכפר כולם בירכו על כך. אמרו שטוב שיהיו גם יהודים בכפר. שאנשים לא יחששו להיכנס לפה. לנו בכפר לא מפריע יהודים או ערבים. מה שעוזר לפרנסה ולהתפתחות הכפר הוא מבורך".



המשיכו בשגרה
החיבור למוסך של עבד אלחלים ועוד לכזה שממוקם בכפר דרש משביט לפנות ללקוחות הגדולים שלו כמו משרד הביטחון וצה"ל על מנת לקבל אישור. "אנשי המרכז ובעיקר בעלי תפקידים כשהם שומעים כפר ערבי זה כאילו עבורם מחוץ לתחום", מספר שביט. "יש לנו במשפחה הרבה חברים במרכז, וכשאני מספר להם שאכלנו בנצרת בלילה במסעדה כזו או אחרת הם שואלים אם אנחנו לא מפחדים. הבאנו את כל הגורמים למקום והראינו להם שאין פה פחד ואין ממה לחשוש, לא אצלנו ולא אצל הלקוחות. היום כשבאים מבקרים מבחוץ, אנחנו תמיד עושים להם סיור בכפר והם תופסים את הראש ולא מאמינים למה שהם רואים. יש פה בתים כמו בסביון. אם תסתובב באמצע היום בכפר, לא תראה אנשים כי אין פה אבטלה. כולם עובדים. המשמעות של זה היא קודם כל שקט וביטחון".

המתיחות בין יהודים לערבים גברה, כאמור, בתקופה האחרונה בעקבות המהומות בהר הבית ובמזרח ירושלים, הריגתו של חיר חמדאן מכפר כנא על ידי שוטרים והפיגוע הקשה בבית הכנסת בירושלים. באותם ימים קשים המשיך המוסך להתנהל כבשגרה למרות שמסביב לא היה שקט בכלל. העובדים, יהודים וערבים, המשיכו לטפל יחד במכוניות בלי שהאירועים הקיצוניים מסביב ישפיעו עליהם. "אנחנו מדברים על כל מה שקורה", אומרים השניים, "אבל אין השפעה שלילית.
בשביל להדליק את המדורה צריך ניצוץ. כל מה שקורה, למשל, כמו מה שקרה באבו סנאן זה חבר'ה צעירים שלא חושבים מטר קדימה ולא חושבים על ההשלכות של הפעולות שלהם. פה אין מצב כזה. אנחנו צופים מהצד כמו כל אזרח. לא נוצרים פה מתחים במוסך. אפשר לראות שגם נשים וגם גברים מכל מקום מגיעים למוסך, משאירים את הרכב, הולכים למאפייה ומסתובבים בכפר כבשגרה. אנחנו גם רואים שאין לנו ירידה בעבודה".

עבד אלחלים ציין כי הוא חש אי נוחות לאחר מה שאירע בבית הכנסת בירושלים. "הרגשתי רע כמו כל אחד במדינה, וכמו זלמי", הוא מסביר. "כשהיו שביתות בבתי ספר אחרים במגזר בעקבות האירוע בכפר