צילום: אביהו שפירא לאורך חצר המשק של קיבוץ דפנה זורם אחד היובלים של הירדן, פינת חמד מקסימה שחברי הקיבוץ דאגו לטפח. משני צידי הנחל נשתלו מדשאות ונסללו שבילים עם גשרונים קטנים, שחוצים את היובל המרהיב. לאורכו פזורים בתי מגורים של חברי קיבוץ שזוכים ללא ספק במקום אטרקטיבי, ירוק ואיכותי, לצלילי שכשוך המים הזורמים.

לשכת הרב הראשי לישראל לראש העיר: "תתנצל"
כפר כנא: הפגנות אלימות, אסלאם קיצוני ונקמה
למרות המחלה: יותם לומד רפואה ומטפס על הרים

אלא שלפינת החמד הזו מגיעים מטיילים ונופשים מהאזור כולו כדי לבלות בחיק הטבע. בדפנה לא אהבו את "הפולשים" לשגרת חיי הקיבוץ והחליטו לפני מספר חודשים לסגור לציבור את המרחב הקרוב לנחל. בכניסה למקום הוצב מחסום שנפתח באמצעות שלט רחוק, כך שרק חברי הקיבוץ יכולים להיכנס עם מכונית. בנוסף, את פני הבאים מקדם שלט המודיע, בין היתר, כי ה"שטח פרטי" ו"העבריינים צפויים לקנס".

מי שנכנס ברגל ומתמקם על המדשאות מול הנחל עלול לפגוש את אריק פלד, חבר הקיבוץ, שמונה להיות פקח הנחל ומתוקף תפקידו דורש ממבקרים שאינם תושבי המקום לעזוב.

תושבת קרית שמונה שהגיעה לפני שבועיים לנחל עם בנותיה וחמותה מספרת שפלד פנה אליה ואמר: "המקום הוא שטח פרטי". לדבריה, "שאלתי אותו אם כשהוא בא לקרית שמונה אומרים לו שהוא לא רצוי? הוא השיב לי: 'כשאני בא לקרית שמונה אני משלם על חנייה'".

האישה לא ויתרה ונשארה במקום עם משפחתה, אך כשחזרה הביתה סיפרה על כך לגבי חסין, תושב העיר, שהיה חבר מועצת העיר בקדנציה הקודמת. חסין, שהיה גם אחד הפעילים הבולטים בקמפיין הציבורי נגד סגירת הגישה לנחלים באצבע הגליל, העלה את הסיפור בדף הפייסבוק שלו ותוך זמן קצר נוספו לו תגובות נזעמות של תושבים בקרית שמונה.



צרות של שכנים
הסיפור הזה נוגע בעצבים החשופים של מערכת היחסים המתוחה בין תושבי קרית שמונה לתושבי הקיבוצים בסביבה. רבים בעיר טוענים שתושבי הקיבוצים מתנשאים כלפיהם ויש שאפילו מכנים זאת "גזענות".

מצד אחד, אומרים בקרית שמונה, הקיבוצניקים שמחים מאוד כשתושבי העיר מגיעים בהמוניהם לעשות קניות בחנות המפעל של 'סנדלי דפנה' או לפקוד את בית הקפה הסמוך אליה, אבל לצידו השני של הקיבוץ, ליד הנחל, השער סגור בפניהם.

בסטטוס שהועלה בפייסבוק כתבה תושבת העיר: "זה שנים שאנחנו מגיעים לדפנה לשבת עם הילדים והנכדים בנחל ותמיד מבקשים מאתנו לעזוב את המקום, אבל את הכסף למגפיים ונעלי הבית הם אוהבים לקבל מתושבי קרית שמונה. גועל נפש, פשוטו כמשמעו".

גם סגן ראש העירייה, יגאל בוזגלו, מתייחס לנושא ואומר: "יש כאן מידה מסוימת של צביעות. תושבי קרית שמונה רצויים בקיבוצים רק כשיש מניע כלכלי. לעומת זאת, כשהם באים ליהנות ממשאב ציבורי כמו גדות הנחל, הם הופכים לבלתי רצויים. כשהקיבוצניקים מגיעים לקרית שמונה מתייחסים אליהם בכבוד ואף אחד לא שואל אותם לפשר מעשיהם כאן. אף אחד גם לא מגביל אותם. הייתי מצפה ליחס דומה גם בכיוון ההפוך.

"יחד עם זאת, לא הייתי משליך מהמקרה שאירע בדפנה לכלל מערכת היחסים עם חברי הקיבוצים. יש מקרים חריגים, אבל אסור שהם יפגעו במרקם ובקשר איתם. צריך לקיים שיח עם החברים והנהלות הקיבוצים על מנת שמקרים כאלה לא יישנו".

פלד ממהר להבהיר: "יש תושבים מקרית שמונה שחושבים שאנחנו חוסמים את הגישה בגלל שיש לנו משהו נגדם, אבל זה פשוט לא נכון. חסמנו את הגישה לנחל למי שאינו תושב דפנה. גם אם יבוא לכאן מישהו מקיבוץ הגושרים או מקיבוץ דן, הוא לא יורשה לשהות ליד הנחל".

"חיים בתוך מטרד"
ואכן, מצידם של חברי קיבוץ דפנה הדברים נראים אחרת לגמרי. לטענתם, הם גרים במקום שנים רבות ולא עשו עניין מכך שמטיילים נכנסים לקיבוץ. אלא שבשנים האחרונות, לדבריהם, הפך המצב לבלתי נסבל.

"מיום ליום זה הפך יותר גרוע", אומרת תושבת הקיבוץ, שביתה נמצא ממש מול הנחל. "הגיעו לכאן משפחות עם ילדים, וכל הזמן היו צרחות ורעש. הם היו מחנים את המכוניות על השבילים, חוסמים את התנועה ומשאירים לכלוך וזוהמה. הבנות היו מסתובבות מול הבית שלי בביקיני וזוגות שכבו על הדשא והתעלסו. הייתה לנו תחושה שאנחנו חיים בתוך מטרד בלתי פוסק. זו גם תחושה של חוסר הגנה. לך תדע מי מסתובב כאן כשכל עם ישראל מתנחל אצלך מול הבית".

פלד מציין כי "הסובלנות של חברי הקיבוץ נגמרה ברגע שאנשים החלו לעשות את הצרכים שלהם בכל מיני פינות לאורך הנחל. אז התארגנה קבוצה של חברים שהחליטו לשים לזה סוף. הם הביאו לכך שהנהלת הקיבוץ החליטה לסגור את הנחל בפני כל מי שאינו תושב הקיבוץ".

כשביקרנו השבוע בנחל, בשעת אחר הצהריים, ישבו על הדשא צעיר וצעירה שהגיעו מנצרת. "אנחנו מגיעים לעיתים קרובות לכאן", אמרה הצעירה, "אבל בזמן האחרון זה הפך לבעיה כי יש כאן פקח שדורש מאית