צילום: דוברות מועצת אשכול כדי לצפות על שטח לבנון ו"ארץ החזבאללה" אין מקום טוב יותר מאשר המצפה בפסגת הר אדיר בגובה 1,008 מטר מעל פני הים, מהמצפור והאנדרטה לזכר חיילי צה"ל שנפלו במלחמת לבנון השנייה. מבט לכיוון צפון מציף שוב את כל המקומות שנצרבו בזיכרון הקולקטיבי במהלך המלחמה, שבהם התרחשו הקרבות הקשים מול החזבאללה - בינת ג'ביל, דבל, מרון א-ראס ועייתה א-שאב. דרומה מאותם כפרים ועיירות לבנוניות, מתפתלת גדר המערכת של גבול הצפון.

תושבים בזרעית: חזבאללה חופר לנו מתחת לבית
קצין הנדסה בכיר: "חזבאללה לא צריך מנהרות"
הסייען המוסלמי מדרום לבנון שהפך לחרדי בצפת

לא רחוק מהגזרה של הר אדיר, מעט מערבה, נמצא המקום שבו נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב, בתקרית שהובילה למלחמה. סגן אלוף שאדי אבו פארס, סמח"ט החטיבה המרחבית, חי את הגזרה הזאת ומכיר אותה ככף ידו. במהלך המלחמה הוא לחם כסמג"ד של יחידת "חרב", גדוד הלוחמים הדרוזים המתמחה בפעילות בגבול הלבנון. ב"צוק איתן" הוא כבר פיקד על הגדוד, שלא השתתף בקרבות. "החיילים כמובן רצו לקחת חלק בלחימה בעזה", הוא מסביר, "אבל היינו חייבים להישאר פה כדי להבטיח שחזבאללה לא ינסה לנצל את המצב ולתקוף".



האינטרס העליון: ציר הרשע
אבו פארס, איש צבא נחוש בעל חיתוך דיבור ונוכחות סמכותיים, עשה את מרבית שירותו הצבאי בגדוד חרב ומגלה הזדהות מוחלטת עם צה"ל ומדינת ישראל. הוא תושב עוספיא, נשוי ואב לשני ילדים, בעל תואר שני ומתמחה הן בלימודיו והן בעיסוקיו הצבאיים בחזבאללה.

"זה לא יהיה נכון להתייחס לחזבאללה כארגון צבאי בלבד", אומר אבו פארס. "יש לו גם תשתית אזרחית ענפה והוא צריך לתת מענה לצרכים של התושבים. לכן, למרות האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית שלו, יש לו סיבות טובות לא להתעמת עם ישראל, לפחות בשלב הזה. כרגע עיקר מעייניו נתונים למאבק בתוך סוריה. מבחינת חזבאללה, ההישרדות של ציר הרשע של איראן, סוריה ואסד הם אינטרס עליון, ולכן הוא מוכן להקריב לא מעט במלחמה בסוריה".

אלוף אביב כוכבי, שמונה לתפקיד אלוף הפיקוד במקומו של אלוף יאיר גולן, אומר השבוע כי "לציר הרדיקלי - איראן, סוריה וחזבאללה - עשויים להצטרף ארגוני טרור שטופי אידיאולוגיה קיצונית, הנכונים לשנות את יעדיהם הנוכחיים ולהציב את מדינת ישראל כמטרה".

אבל אבו פארס מעדיף שלא מתייחס למה שקורה עכשיו בסוריה ובעיראק עם הסכנה של דעאש ואומר: "אני מומחה לחזבאללה, לא לעורפי ראשים למיניהם". דעאש, לדבריו, הוא סכנה רחוקה בשלב זה, ואילו חזבאללה הוא האיום המיידי. המרכיב המטריד ביותר באיום הזה הוא המערך הרקטי האדיר של הארגון שהוא, לדברי אבו פארס, גדול וקטלני בהרבה ממה שהיה בידי חמאס בעזה.

"אם יש דבר שחזבאללה למד מאז מלחמת לבנון השנייה, בעיקר מהחמאס, זה לרכז את המערך הרקטי בתוך שטח בנוי כי שם צה"ל שם על עצמו מגבלות", הוא מסביר.

אבו פארס עוסק יומיום בשאלה כיצד צה"ל יוכל להתמודד עם מערך כזה ולמנוע ירי מאסיבי לעורף הישראלי. "אנחנו לומדים עכשיו את הלקחים של מבצע 'צוק איתן'", הוא אומר, "ומנסים לראות מה מתוך מה שקרה שם יכול להשליך על הגזרה שלנו. אחד הלקחים החשובים שלמדנו הוא הצורך להתמודד עם האיום של המרגמות, שעלולות לפגוע בעיקר בכוחות הנמצאים בשטחי כינוס.

"בהכללה, האויב בשני המקרים דומה באחיזה שלו באוכלוסיה, בשיטות הפעולה, ובעיקר בשימוש במרחב האזרחי כמרחב לחימה. אבל מבנה הזירה שונה מאוד. בעזה מדובר בשטח בנוי צפוף מאוד ובלבנון יש יותר מרחב. זה מהווה יתרון מבחינת צה"ל. אם תהיה הסלמה בגבול הצפון, צה"ל יוכל להביא לידי ביטוי בזירה הזו את יכולת התמרון והתנועה שלו באזור הפתוח שבין הכפרים. אנחנו מדברים על תמרון מהיר ואגרסיבי שיביא לידי ביטוי את כל מכפילי הכוח שבידינו, כך שנוכל למוטט את המערך הרקטי מהר ככל האפשר", הוא מוסיף.

בינתיים הגזרה יחסית שקטה, אך הפעילות של הביטחון השוטף לא פוסקת לרגע. במבצע "צוק איתן" סכנת המנהרות הפכה למוחשית וחמורה. בגזרת לבנון המציאות שונה מבחינת המרחקים ואופי השטח, אך לדברי אבו פארס, כל חשד נבדק. החשש העיקרי הוא כמובן פיגוע מיקוח. לוחמי חזבאללה יכולים לפרוץ את הגדר באחד הישובים שממש סמוכים אליה, לחדור תוך זמן קצר לתוך ישוב אזרחי וללכוד בני ערובה.

"אנחנו מבצעים פעילות שוטפת כדי למנוע אפשרות כזו", אומר אבו פארס. "אנחנו משפרים כל העת תשתיות, מציבים מארבים ולוקחים ברצינות כל התרעה מהגדר, למרות שכמעט בכל המקרים אנחנו רודפים אחרי חזירי בר. מבחינתנו, כל עוד לא שללנו חדירה האירוע לא הסתיים".



המענה הראשוני: המערך האזרחי
צה"ל ערוך לאורך כל הגזרה, אבל חלק מההיערכות מול האיומים מוטלת גם על תושבים המתגוררים סמוך לגדר הגבול, והמערך האזרחי הזה, הכולל רבש"צים (רכז