צילום באדיבות המשפחה שלי דדון ז"ל מעפולה, שנרצחה ב־1 במאי בדרכה לריאיון עבודה במגדל העמק, הייתה אמורה לחגוג ביום שלישי את יום הולדתה ה-20, בדיוק בשבוע שבו נפתח משפט רצח. במקום חגיגה ושמחה גדולה לרגל האירוע ושינוי הקידומת, התכנסו קרוביה באותו היום בבית המשפחה, יומיים אחרי הדיון הראשון, והעלו זיכרונות מימי הולדת קודמים.

שלב אחר שלב: כך פוענח הרצח של שלי דדון
רצח שלי דדון: פרקליט הנאשם התפטר מתפקידו
רצח שלי דדון: בלי אף מילה על 'רקע לאומני'

"היה יום קשה לכולם", אמרה השבוע טל פרץ, בת דודתה של דדון ז"ל, שדיברה איתה דקות לפני הרצח. "היינו אמורים לשמוח ולצחוק, ובמקום זה כולנו בכינו והתאבלנו. ראינו תמונות ונזכרנו בימי הולדת קודמים שלה. ביום הולדת שעבר אני ואחותי הפתענו אותה, והיא ממש שמחה והתרגשה. 19 היה נראה לנו ממש גדול בשנה שעברה. עכשיו זה מרגיש שהיא הייתה ילדה שלא הספיקה לעשות שום דבר".



בראשון בבוקר נפתח בבית המשפט המחוזי בנצרת שלב ההוכחות. כזכור, דדון ז"ל יצאה בשעות הבוקר מביתה שבעפולה לריאיון עבודה באמצעות תחבורה ציבורית, אליו היא לא הגיעה. כמה שעות לאחר שבני משפחתה לא שמעו ממנה, נמצאה גופתה מוטלת באזור התעשייה ברמת גבריאל שבמגדל העמק, כשעליה סימני דקירות רבים.

הבוקר הגשום והאפור לא מנע את הגעתם של רבים מקרוביה לבית המשפט לתחילתו של הדיון ושמיעת חלק מהעדויות בתיק. משפחתה של דדון ז"ל הגיעה כמעט בהרכב מלא, למעט אמה. אליהם הצטרפו עשרות מכרים וחברים. תוך מספר דקות האולם החל לסעור, ונזרקו לאוויר חילופי דברים בין קרוביה לבין אביו של הנאשם חוסיין ח'ליפה, שבשלב מסוים פונה מהאולם לאחר שקיבל מכה מאחד הנוכחים.

ח'ליפה, הנאשם ברצח, שחזר בו מהודאתו בטרם נפתח המשפט וכופר כעת בהאשמות המיוחסות לו, עדיין לא היה באולם בשלב זה. לאחר שנרגעו מעט הרוחות הוא הוכנס לאולם למספר דקות, בהן הטיח בו הקהל האשמות והוא מצדו השיב שלא הסיע את דדון ז"ל באותו יום.

"הייתי במתח"
מאוחר יותר החל שלב העדויות, כשהראשון להעיד היה אייל הררי, קצין החקירות שטיפל בתיק הרצח. במשך קרוב לשעתיים פירט הררי שלב אחר שלב את תוכן החקירה ואת הדרך שעשתה המשטרה כדי להבין את מה שאירע באותו היום. בין היתר, נשמעה לראשונה שיחה של דדון ז"ל עם בת דודתה טל, ברגעים האחרונים לפני שנרצחה, בה הורגשה המצוקה שבה הייתה שרויה המנוחה ברגעיה האחרונים. כך, למשל, היא שאמרה שהיא נמצאת ב"אחת המוניות המפחידות" ושהיא "לא נושמת".

קשה היה להתעלם מקולות הבכי, שנשמעו באולם באותם רגעים. פרץ העידה מיד הררי, וניכר כי עבר עליה בוקר קשה שכלל שעות של המתנה עד לתורה לעמוד מול הנאשם ברצח. "הייתי במתח ובלחץ", אמרה אחרי הדיון. "ידעתי שעוד מעט אשמע את השיחה הזו שוב לאחר הרבה חודשים שלא שמעתי אותה. לא רציתי לאכזב אף אחד. השתדלתי לא לבכות באותם רגעים". אבל כשעמדה על דוכן העדים בזמן שהושמעה אותה שיחה מצמררת, היא לא הצליחה לעצור את הבכי.

פרץ סיפרה שהשבוע הוא קשה במיוחד לאור העובדה שגם החל המשפט בו הייתה צריכה להעיד וגם חל יום הולדתה ה-20 של דדון ז"ל. "קשה להמשיך הלאה", ציינה. "זה כמעט בלתי אפשרי. ניסינו ביום הולדת להחליף קצת אווירה, אבל תמיד חוזרים בסוף לאותה נקודה. היה ממש עצוב ביום שלישי. תמיד אני אומרת שימים מיוחדים כמו ימי הולדת, בהם מעלים זיכרונות, הם הכי קשים וכואבים. מדובר בימים שתמיד אומרים בהם 'לפני שנה היה ככה וככה', וישר עולות מחשבות של מה היה יכול להיות אם היא הייתה כאן ולא הייתה נרצחת".