קרדיט: אלבום משפחתי "בחנוכה כשבכל הבתים היה אור ושמחה והדליקו נרות בחנוכיות, אנחנו לא הדלקנו בבית חנוכייה. לא הייתי מסוגלת כי אצלי כבר כבה האור מאז שבני בכורי נפל באסון הכרמל", סיפרה השבוע בדמעות בת שבע חייט מעפולה, אמו של דני חייט ז"ל, שנספה באסון הכרמל לפני שלוש שנים, לאחר שנלחם בלהבות והיה עסוק בהצלת נפשות
במסגרת תפקידו ככבאי. אתמול נערכה אזכרה לזכרו במלאת שלוש שנים למותו.


מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק

בני משפחתו של דני לעולם לא ישכחו את אותו יום נורא שבו פרצה השריפה הגדולה בכרמל שבה נפצע בנם באורח קשה ולאחר מכן נפטר בבית החולים. השבוע, בחלוף שלוש שנים, סיפרו על הקושי לעכל את האובדן. "קשה לנו מאוד. כל יום הוא התמודדות חדשה", סיפר בכאב אביו מוטי, "ליד אנשים אנחנו מראים שהכול בסדר, אבל כשאנחנו בבית לבד אנחנו נכנסים לאינטרנט וכל הזמן מסתכלים במחשב וחושבים איך לא הצליחו להציל אותו וכמה שהייתה בנו תקווה שהוא יצא מזה".



טלי, אחותו של דני, סיפרה כי השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד לבני המשפחה והקרובים. "אחי רון התחתן וחגגנו את השמחה שלו", ציינה, "זה היה ערב עצוב ושמח כאחד. לא נתנו לעצב לחלחל יותר מדי באותו ערב כי אנחנו בטוחים שזה מה שדני רצה. כמו שדני שמח והשתולל בחתונה שלי, אני בטוחה שכך הוא היה רוצה שננהג גם בחתונה של רון".

טלי סיפרה השבוע על הכאב שלא מקהה ככל שהזמן עובר. "זה פאזל עם חתיכה אחת חסרה", אמרה, "התחושה שהזמן מביא הקלה זו תחושה שחוטאת לאמת במקרה של שכול. הזמן רק הופך את ההתמודדות לקשה יותר. הניסיונות היומיומיים כמעט לנסות ולשחזר את הקול, הריח והמגע מעצימים את הגעגוע. הכי חסר לנו ההומור שלו ורגעי הצחוק המטורפים שהוא היה סוחף אחריו רבים, גם בעבודה וגם בקרב המשפחה.

"הבנות שלי מבקשות ממני הרבה פעמים שאספר להן על חוויות הילדות שלי עם דני, שתמיד לוו בהומור ובזיכרונות שמעלים בי חיוך ותקווה כי במקום שהוא נמצא היום הוא גורם לאחרים לחייך, כפי שהוא גרם לנו מדי יום כשהיה איתנו".

הוריו של דני נוסעים כמדי יום רביעי בשנה האחרונה ברחבי הארץ ואמו מעבירה הרצאות ומספרת את סיפור גבורתו של דני. "מתוך דרכו ומורשתו אני בונה לעצמי איזה שהוא מערך שבו אני מרצה בפני קבוצות בכל הגילאים", סיפרה בת שבע, "אני מרגישה שאני מחיה אותו כל פעם מחדש. אני מספרת על הקווים לדמותו ועל הדברים הטובים שבו. אני מתרכזת במסר, בתכונות המיוחדות שלו, במורשת שהוא השאיר לנו ולא באסון עצמו".

בת שבע שיתפה השבוע בתחושות הכאב שלא מרפה. "ככל שהזמן עובר זה כאילו דני מתרחק מאיתנו ואנחנו צריכים להכיר בזה שהוא כבר לא יחזור", סיפרה, "שלוש שנים אחרי אנחנו מתחילים להבין שהוא בעצם נהרג. זה כואב בעצמות וכואב בלב וככל שהזמן עובר זה כואב עוד יותר. קשה לנו להירדם בלילה. אני קמה כל בוקר עם דני ואני גם הולכת לישון איתו. במהלך היום אין לי שליטה על זה, כל רגע הוא מופיע, בכל מיני זמנים, בלי שום התראה".