צילום: אבישג שאר-ישוב עדן אטיאס ז"ל (19) הספיק לשרת רק חודש בצבא. ביום רביעי השבוע הוא סיים חופשה בביתו שבנצרת עילית, עלה על אוטובוס חזרה לבסיס הטירונים מחנה 80 והתיישב על הכיסא. כשהאוטובוס החל בנסיעה, הוא הניח לעיניו להיעצם. כמו כל חייל טרי ועייף שנמצא באוטובוס המלא בעיקר בחיילים, ניסה לנצל את זמן הנסיעה לתנומה קצרה ולאגור כוחות להמשך הטירונות. אבל קו 823 שיצא מנצרת עילית באותו בוקר, לא הגיע לעולם לצומת שליד הבסיס או לתחנה הסופית - תל אביב.

תרמו את האיברים של בנם: זאת הייתה צוואתו
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק

עם הגיעו לתחנה המרכזית בעפולה התנפל צעיר פלשתיני חמוש בסכין על החייל הישן ודקר אותו בכל חלקי גופו. אטיאס נפצע אנושות ופונה בידי מד"א למרכז הרפואי העמק, שם נפטר על שולחן הניתוחים, למרות מאמצי הרופאים להצילו.



מחקירה ראשונית עולה כי המחבל, שוהה בלתי חוקי מג'נין, עלה לאוטובוס בנצרת, ככל הנראה, התיישב סמוך לאטיאס, באחד הספסלים האחוריים, וחיכה להזדמנות. כשהתנפל על אטיאס בדקירות, ניסה החייל ההמום להתנגד, אך ללא הועיל. לבסוף הצליחו כמה מהנוסעים להשתלט על החשוד, הוציאו אותו מהאוטובוס והעבירו אותו לידי שוטרים שלקחו אותו לתחנת המשטרה בעפולה. הסכין שבה השתמש הדוקר נתפסה.

אמו של עדן, איליה אטיאס, קיבלה את ההודעה בזמן שהייתה בעבודה בסניף הדואר ברסקו. "אחת החברות שעובדות איתה קיבלה הודעה בטלפון הנייד מהחדשות וסיפרה לכולם", סיפרה אחותה של האם ודודתו של עדן, שרית לוי, "הלב של אחותי ניבא לה רעות, הייתה לה תחושה כבדה שמדובר בעדן". איליה, שלא הצליחה להשיג את עדן בטלפון, נסעה מיד לבית החולים עם קרובי משפחה, שם גילתה לדאבונה הרב כי אכן מדובר בבנה.

"עדן היה ילד מדהים ומיוחד, היו לו הרבה תכנונים לעתיד. הוא מאוד התרגש לקראת הגיוס לצה"ל ורצה לשרת במשהו קרבי כמו מג"ב. הוא אהב מאוד את הצבא, והיה חברותי וטוב לב. הפעם האחרונה שבה ראיתי אותו הייתה ערב לפני הרצח. עוד הספקתי לשאול אותו אם הוא חוזר בשבת והוא אמר שכן. אמרתי לו שנחכה לו בקוצר רוח ושמחתי שהוא חוזר. איזה אסון קרה לנו", סיפרה לוי והוסיפה, ממררת בבכי: "הוא היה ילד שעזר מאוד לאמו והיה קשור אליה במיוחד. אי אפשר להתאושש מדבר כזה. אי אפשר להאמין שהפרח הזה נלקח מאיתנו".



לפני כחודשיים נסע עדן עם חבריו לבורגס, לטיול שלפני הצבא. החברים תכננו את הטיול וחיכו לו מאוד. "הטיול הזה היה שמח מאוד, ועכשיו הפך למין מזכרת אחרונה. תכננו טיול גדול יותר בסוף הצבא", סיפר חברו הטוב, ניב נחום, "בדיוק התחלתי עבודה חדשה לפני הגיוס, ומשעות הבוקר קיבלתי טלפונים והודעות מחברים. הבנתי שקרה משהו נורא, ואז קלטתי את גודל האסון.

"לעדן היו הרבה חברים, והוא היה חבר מדהים, ממש אח שלי. אני עדיין לא מעכל שהוא לא פה. הוא היה חובב מוסיקה ותמיד רצה לשרת בקרבי, גם כשהגיע לחיל החימוש הוא שאף להגיע גבוה יותר".

קובי, אביו של ניב, מוסיף: "עדן היה בן בית אצלנו, הם היו כמו אחים. תמיד אומרים על מי שמת שהוא טוב ואהוב, אבל עדן היה באמת כזה. הוא אחד שתמיד נתן כבוד לזולת, היה אהוב מאוד וחייכן. רק כמה ימים לפני האסון זכיתי לקחת אותו טרמפ. הוא גם היה ילד מאוד נבון", סיפר בעצב.

לדבריהם של כל חבריו וקרוביו, לעדן הייתה אהבה גדולה למוסיקה. הוא אהב לשיר ולהאזין לשירים. בספר המחזור של בית ספרו, אורט משה שרת בנצרת עילית, נכתב עליו: "עדן הוא ילד פיקח, את היכולות שלו הוא מפתח. מוזיקה אצלו זה הכול בחיים, בסך הכול עדן ילד מדהים".

לפני הצבא הוא הספיק גם לעבוד בתחום. "עדן הגיע אליי וביקש עבודה כדי לעזור קצת בבית", נזכר מאיר ג'נו, בעל חברת 'דיסקו חן', "מאוד אהבתי אותו. הוא היה ילד רציני שאהב את העבודה. לקחתי אותו בשמחה ועזרתי לו ככל יכולתי. הוא עבד אצלי שנתיים והיה כמו בן בית אצלי. גם כשהתגייס אמרתי לו שהוא מוזמן אלינו, ושאם הוא צריך משהו שרק יגיד. "לפני חודש וחצי ארגנו לו מסיבת גיוס גדולה ושמחה, והוא מאוד התרגש וחיכה לצבא. אני עדיין לא קולט שהוא איננו, איזה אסון".

החלום של עדן היה להתפרסם בתחום המוסיקה. "עדן אהב להאזין למוסיקה וכתב שירים, הוא האמין שמתישהו בעתיד הוא יצליח בתחום הזה", סיפר אחד החברים, "הוא תמיד היה מזמזם שירים, לכל מצב וסיטואציה היה לו שיר. אני לא מאמין שהוא לא יהיה פה יותר, הוא השאיר אחריו חור ענק".

ידידתו של עדן מתארת ילד חייכן שאהב מאוד את חבריו. "עדן היה החבר הכי טוב שיש, הוא תמיד היה ראשון לעזור ולדאוג, תמיד היה חייכן כזה ואופטימי והיה מוצא פתרון לכל דבר. הוא אהב מאוד מוסיקה, והייתה לו שמיעה מוסיקלית. אלוהים קוטף רק את המלאכים, והוא לקח את עדן לגן שלו. הכול השתנה מעכשיו, נשאר לנו חור