צילום: שרון צור יום ראשון, 6:30 בבוקר במזח דגניה. אבי אריש, מפקח אגף סובב כנרת ברשות ניקוז כנרת, שמלבד הכותרת הזו הוא גם סקיפר ויערן, עולה על 'כנרת 1', ספינת האכיפה של איגוד ערים כנרת, ויוצא להפלגה לכיוון הבטחה – אזור בצפונה של הכנרת שנחשב בתקופה זו לגן העדן של האמנונים, שמטילים ביצים ומקננים שם במטרה להגדיל את אוכלוסייתם באגם הלאומי.

טבריה: מצלמות הוצבו בחופי הרחצה ובעיר
אחרי 30 שנה: מסורת האיגרוף חוזרת לטבריה
מחכים לכם בעמוד של "ידיעות העמק" בפייסבוק

בתקופה זו, על פי סעיף 8 א לתקנות הדיג, הדיג בבטחה אסור. אריש (28) יוצא לאכוף את האיסור שיהיה תקף בארבע השנים הקרובות, ולהפגין נוכחות בכנרת, שבה פועלים למעלה ממאה דייגים חוקיים ולא מעט כאלה שאינם חוקיים.



אנחנו מתלווים אליו למשמרת בוקר ובדרך אנחנו פוגשים את הוותיקים שבדייגי טבריה, את אלה שסתם נהנים לדוג בסירת גומי ואת אלה שדוגמים את המים.

בתום הסיור אנחנו חוזרים עם מסקנה אחת - לא פשוט לאכוף את התקנות וליצור רשת מודיעין איכותית, שתסייע לעלות על עקבותיהם של דייגים חובבנים שעוברים על התקנות ופוגעים באלה שמתפרנסים מדיג. לא קל, אבל בשביל אריש זו ממש שליחות.

האגם הלאומי נמצא בתקופה טובה בימים אלה. עליית המפלס עשתה לו יחסי ציבור מצוינים ומשכה אליו אלפי מבקרים. "בשנה שעברה לא יכולנו לעגון עם הסירה במזח דגניה בגלל שלא היו פה מים", נזכר אריש ומספר באותה נשימה על הקושי בעבודתו, "בין הדייגים יש רשת מידע, ואם אני יוצא מדגניה, אז אחד יודיע לשני, כך שהדייג שאמור להגיע לבטחה לא יגיע, כיוון שהפגנו שם נוכחות.

"רוב הדייגים אנשים טובים ואמינים", הוא מסביר, "אבל חלק קטן, לרוב חובבנים ולא דייגים חוקיים עם רישיון – לא אמינים. היו כאלה שהרעילו את הדגים באמצעות פיזור ריסוס רעיל, מה שהיה גורם להמוני דגים לצוף, ואז הם היו דגים אותם בקלות – כל מה שנותר להם זה לפתוח בקבוק מים ולאסוף אותם פנימה.

"זה אחד הדברים החמורים שנתקלנו בהם, כיוון שאחר כך אנשים אמורים לאכול את הדגים האלה. אבל זה פסק. יש גם דייגים חובבנים שמגיעים לכנרת, זורקים רשת בין השיחים ודגים מושטים, חלקם אפילו מוכר אותם אחר כך. דיג כזה הוא אסור, כיוון שבכנרת מותר לדוג רק בסירה. לצערי יש קבוצה קטנה של דייגים שפועלת בניגוד לחוק ומוציאה שם רע לשאר".





אנחנו מפליגים לכיוון הבטחה. האזור משתרע על פני 7-5 ק"מ, מצפון-מזרח לחוף כינר ועד מפרץ אמנון, והוא מסומן באמצעות מצופים צהובים, שעליהם כתוב שמדובר בשטח שהוא מחוץ לתחום.

"דגי המושט מקננים כאן", מסביר אריש, "זה אזור רווי צמחייה שקרוב לשפכי הנחלים, ולדגים יש נטייה לקנן בו". 'כנרת 1' מפליגה, ומתחת לפני השטח הכנרת סוערת. בשעת בוקר מוקדמת זו נראים רק נופשים בודדים שהגיעו למקום או כאלה שנשארו מסוף השבוע.

אריש מספר כי בגין איסור הדיג הדייגים עלולים לקבל קנסות שנעים בין 750 שקל ל-6,000 שקל. בלב הכנרת אנו פוגשים את שמואל קובי המכונה 'ג'יבלי' – אחד הדייגים הטבריינים הוותיקים ביותר בכנרת, ששמו הולך לפניו.

ג'יבלי (67) נמצא בכנרת כבר 51 שנה. "אבא שלי היה דייג ואני דייג", הוא מספר אחרי שעלה לסירה שלנו, "אני בכנרת עוד מזמן שהסורים היו כאן. יש דגים בכנרת אבל לא שומרים עליה. עליית המפלס עשתה טוב, אבל הצמחייה זה רעל למים", הוא מוסיף בידענות, "בקיץ הדגים יתחילו למות".

גב'לי מגיב על התקנה שאוסרת על הדיג: "הבטחה סגורה אבל נכנסים אליה דייגים, גם כאלה עם סירות גומי. אין פיקוח", הוא מעיר לאריש ומציין: "זה פוגע בפרנסה של הדייגים.

"יש נקודות מסוימות שאתם לא יודעים עליהן, והם מגיעים לשם. ככה אתה לא תמצא אותם, אתה תמצא אותם בין העצים. כל יום בלילה הם נכנסים לבטחה. תפסת
עד עכשיו דייג טברייני שנכנס לבטחה? לא תפסתם. כואב לי שאתם משקיעים מאמצים לשווא".

אריש עוצר סירת דיג נוספת, הפעם לבדיקת רישיונות שגרתית. "כבר עשו לנו ביקורת לפני יומיים", מעדכן הדייג. אריש בוחן את השלל ומבחין שהשניים דגו דגים גדולים – אינדיקציה לכך שהם השתמשו ברשתות תקינות וחוקיות, ולא כאלה שחורים בהם בגודל של פחות מ-20 ס"מ, שמאפשרות לדוג דגים קטנים. "החבר'ה האלה בסדר", מעדכן אריש, "הנוכחות שלנו יוצרת הרתעה".



אריש, יבנאלי במקור, מתגורר כיום בכפר קיש. הוא עובד כפקח מגיל 22 וחצי. "אני עובד בעבודה הזאת כי אני רואה בה סוג של שליחות, שמאפשרת לשמור על הכנרת ועל הסביבה, והצ'ופר הוא שמדובר בעבודה מאתגרת ומעניינת. אני חושב שאני אעסוק בתחום הזה כל החיים".

אחרי הפלגה בת כשעה אנו מתקדמים לעבר הבטחה. "התקנה האוסרת על הדיג נכנסה לתוקף כבר במרץ, ומאז נתפסו כמה רשתות של דייגים מקצועיים וחובבנים", אומר ארי