אבל כבד נפל על משפחת גיליאדוב ומגדל העמק עם מותו של שלו גיליאדוב (18) ז"ל ביום חמישי שעבר, בתאונה קטלנית שאירעה בלילה בסמוך לכניסה לקיבוץ שריד. התאונה אירעה בין שני רכבים ל'ריקשה' עליה נסע גיליאדוב יחד עם שני חברים בכביש 73 (צומת נהלל - צומת תל עדשים).

שלו גיליאדוב ז"ל. אהב לטייל | צילום: אלבום משפחתי

חבריו של הצעיר נפצעו קשה, אך גיליאדוב שישב בסמוך לנהג נפגע חזיתית ונפצע באורח אנוש. צוות מד"א שהגיע למקום ביצע בו פעולות החייאה, אך גיליאדוב לא שרד את הפגיעה ונפטר עוד באמבולנס בדרכו לבית החולים. "שלו נסע יחד עם עוד שני חברים לפגוש חבר בקיבוץ שריד. הם באו לקחת את הסיבוב שמאלה ומולם הגיע רכב שפגע בהם חזיתית. שלו ספג את הפגיעה הכי קשה", מספרת בכאב בת דודתו של גיליאדוב, עפרה קליין (37) ממגדל העמק ומשתפת היכן הבשורה על מותו תפסה אותה, "חגגנו יום הולדת בבית של חברה שקרובה גם למשפחה. אחת החברות שהגיעה בישרה לנו שילד בן 18 שנסע על אופנוע נהרג. ישר הרצתי בראש שאופנוע לא נוגע אלינו ונרגעתי, אבל אז התחלנו לקבל טלפונים והשאר היסטוריה. רצנו לבית החולים, קיווינו שמדובר בחלום רע. אפילו להיפרד ממנו לא הספקנו. נפלה עלינו מכה קשה שאני לא יודעת עוד כמה שנים ייקח למשפחה הזאת להתאושש ממנה, אם בכלל".

חיכה לגיוס

גיליאדוב ז"ל למד בבית ספר 'קישון' ברמת דוד (בית ספר מיוחד לחינוך המאמין בערכים כדרך ארץ, משמעת עצמית וכבוד הדדי) וגם שם דאג להשאיר חותם. "גם הבן שלי הלך ללמוד שם ובהתחלה חששתי, אבל שלו הבטיח לי שהוא שומר עליו ושאין לי מה לדאוג", מספרת קליין, "שלו פרח במקום הזה והקים שם בית גידול יונים ענק. כל הילדים בבית הספר הכירו אותו בזכות בית היונים הזה".

לצעיר, שגדל ללא אב, היה קשר חזק מאוד עם אמו שגידלה אותו לבדה ועבורה האובדן הוא קשה מנשוא. "אמא שלו היא חד־הורית. אם לארבעה ילדים שגידלה אותם בשיניים כמו נינג'ה. היא גם אמא וגם אבא עבורם. שלו רק רצה לעשות אותה מאושרת. הוא התחיל לעבוד לא מזמן ואמר לה: 'ברגע שאני אקבל משכורת ראשונה, אני משפץ לך את הבית'. הוא כל כך דאג לה ורצה לטפל בה. הוא תפס את המקום של האבא בבית והיה כמו כמו אב עבור האחים הקטנים שלו", מספרת קליין בכאב, "כל המשפחה תמכה בה במשך השנים ואני הייתי כמו אחות גדולה עבורו; כיוונתי אותו בחיים, כתבתי לו את הדרשה בבר המצווה, עזרתי לו עם עבודת השורשים בבית הספר. היינו קרובים".

קליין מספרת על ילד חייכן ושובב שכולם אהבו. למרות השובבות הגדולה, גיליאדוב היא אומרת היה בוגר ואחראי. "הילד הזה כאילו נולד בוגר. כל יום הולדת שהיה לו, זה הרגיש כאילו הוא קפץ בשנתיים. הוא היה כל כך בוגר ודאג לכולם", היא אומרת וממשיכה, "נכון הוא היה שובב והיה עושה הרבה שטויות עם החברים, אבל כולו היה טוב ורצה לעזור לכולם. כולם אהבו אותו והמונים באו לחלוק לו כבוד אחרון ביום ההלוויה. היום גיליתי שהוא חנך ילד מהקיבוץ ברמת דוד", היא אומרת בגאווה.

לדבריה, גיליאדוב רצה להתגייס ל'גולני' לאחר שסיים את לימודיו ואף קיבל כבר תאריך גיוס. באופן מצמרר תאריך הגיוס נקבע ל־2 בדצמבר - בדיוק היום שבו נספה בן דודו של גיליאדוב, רב כבאי אורי סמנדייב ז"ל, באסון הכרמל, "לצערי זו כבר הפעם השלישית שהגורל מכה בנו ולא עוזב אותנו. כבר איבדנו עוד בן דודה, רמי אבשלומוב ז"ל, בטביעה כשהיה בן 9 באחד ממאגרי המים בבית שאן".

גיליאדוב ז"ל. בוגר לגילו | צילום: אלבום משפחתי

חשב כמו מבוגר

גלעד, אחיו של אורי סמנדייב ז"ל, כבאי גם הוא, מספר על הקשר הקרוב לגיליאדוב ז"ל (אחיין של אמו) ועל הבשורה שהחזירה אותו כמעט עשר שנים אחורה. "הייתי במשמרת כששמענו על רגע התאונה", מספר סמנדייב, "בדרך כלל כשיש תאונת דרכים אנחנו יוצאים לשטח, אבל הפעם לא קראו לי. בסביבות 12 וחצי בלילה אבא שלי מתקשר אליי בוכה ואז הבנתי שקרה משהו. הוא סיפר לי ששלו היה מעורב בתאונה וזה מיד הכה בי והחזיר אותי אחורה למקרה של אורי. שלו היה אמור להתגייס בתאריך שבו אורי נהרג וכל הסיפור הזה הפך להיות צירוף מקרים מצמרר מדי".

האח אומר כי גיליאדוב אמנם היה קטן כשאורי נספה, אך רצה להיות לוחם כמוהו. "הוא והחברים שלו ראו תמונות של אורי ורצו לתרום למדינה כמוהו".

על הקשר של הצעיר אליו ולמשפחתו, הוא מספר: "הוא היה קרוב אלינו. היה בסביבתנו הרבה. נמצא איתנו כל יום וטיפחנו אותו. הוא היה ילד טוב עם עתיד שלם לפניו. זו אבידה גדולה", הוא אומר בכאב.

אחד החברים הקרובים של גיליאדוב, גיל אליגוב, מספר גם הוא על הילד שרק רצה לעזור לכולם. "אני מכיר את שלו מגיל 0. אנחנו שכנים, הוא חבר טוב של אחי הקטן ולאחרונה גם התחיל לעבוד איתי. זה הילד הכי בוגר שיכול להיות. הוא התנהג וחשב כמו מבוגר. בגיל 13 הוא חשב כבר כמו מישהו בן 40", אומר אליגוב וממשיך, "תמיד דאג לעזור בבית למשפחה. קרע את עצמו בעבודה כדי לתת את הכסף לאחים שלו. אין בנאדם שהיה צריך עזרה והוא לא עזר לו. זקנים שעברו ברחוב הוא הושיט להם עזרה גם בלי שיבקשו. להלוויה הגיעו לחלוק לו כבוד מכל קצוות הגילאים. זה ילד שהיה חבר של אנשים גם בני 30 ומעלה".

אליגוב מספר על הקשר בין השניים ועל תחביביו של גיליאדוב: "כל שבת היינו הולכים לטייל יחד. הוא אהב לטייל ותמיד הוביל בראש. הוא היה ספורטאי - הוא היה אלוף הארץ כמה פעמים באגרוף קלאסי. אחרי שהמקום נסגר פה, הוא חזר לעבוד ולפרנס את המשפחה. הוא חיכה לגיוס , רצה להיות לוחם ולתת למדינה. הוא היה מלח הארץ. ילד חייכן, נסיך אמיתי. בהופעות של יום העצמאות היינו הולכים לחוף והבנאדם היה כמו מגנט. הכי כובש שיש".

החבר אומר כי בבוקר התאונה עוד הספיק לדבר עם גיליאדוב, מה שהפכה להיות שיחת הפרידה שלו ממנו. "דיברנו בבוקר. הוא התקשר אליי ושאל אם אני בא לאסוף אותו. אמרתי לו שאני בחופש היום ולא יוצא לעבודה. אני יודע שהוא ביקש מהמנהל שייתן לו משמרות כי רצה לעזור בבית", הוא אומר בכאב, "בלילה אחי הקטן התקשר אליי והתחיל לצעוק בטלפון את הבשורה הנוראה הזאת ואני פשוט נכנסתי להלם מטורף".