בשקט בשקט, עם עבודה חרוצה וכישרון רב, צומח לו בעפולה סקסופוניסט מחונן העונה לשם מתן שחר. שחר אמנם רק בן 16 וחצי, אבל כבר עתה מסומן כמי שעתיד להגיע לגדולות בתחום וללא ספק נחשב לאחד הנגנים המוכשרים בתחומו לגילו. נוסף על כך שהוא מנגן על ארבעה סוגי סקסופון שונים, הוא גם מעבד, מלחין ואף הקים הרכב משלו יחד עם כמה חברים.

מתן שחר. "כולם עזרו לי להגיע לאיפה שאני היום" | צילומים: שרון צור

הילד שהתחיל בכלל על פסנתר, גילה מהר מאוד את כלי הסקסופון שלימים הפך אותו למי שהוא. "בגיל 7 התחלתי לנגן בפסנתר בשביל הכיף. אמרו לי בבית שזה תחום שכדאי לי להיכנס אליו. את הסקסופון גיליתי דרך פרויקט של 'עיר מנגנת' בבית ספר בית זאב בכיתה ה'. עשו לנו מבחנים ואמרו לי שהכלי שהכי מתאים לי זה הסקסופון, כנראה שקלעו בול", הוא אומר בחיוך.

קשה שלא לשים לב כיצד שחר מדבר על הסקסופון. אין פלא שהוא מעיד כי זה הכלי שעיצב אותו להיות מי שהוא היום, הרבה פחות מופנם וביישן מהילד שהיה בעבר. "אם לא הייתי מנגן ועוסק במוזיקה, לא הייתי מי שאני היום. זה בנה אותי", הוא מודה, "מההתחלה בעיקר מה שמשך אותי זה המוזיקה שהכלי הזה מוציא מתוכו. לאט לאט הבנתי שהמוזיקה שאני אוהב היא ג'אז".

בראש העדיפויות

החיבור של הנער הצעיר למוזיקה הגיע דרך סבו מצד אמו, טלי. "סבא שלי מתופף והוא תמיד רצה שאני אנגן. הייתי מקשיב לו וזה מצא חן בעיניי", הוא מסביר איך הכל התחיל.

שחר הוא לא המוזיקאי היחיד במשפחה. גם אחיו הקטן דניאל נחשב למתופף מחונן בעוד האח האמצעי עומר פנה לתחום הכדורסל. ההתנגשות בבית בין צלילי התופים והסקסופון מתקבלים בשלום על ידי השכנים ויש אפילו חלום לנגן עם האח הצעיר כשיגדל. "אני מאמין שבעוד כמה שנים אני ודניאל נוכל להופיע יחד גם בהרכבים גדולים. בינתיים עד שיגדל כולנו עושים רעש בבית וסובלים ביחד", הוא צוחק.

כאמור, בפרויקט 'עיר מנגנת' הבין שהמוזיקה בכלל והסקסופון בפרט זה התחום שלו. תחילה החל להופיע בטקסים והתקבל לכיתת המוזיקה בחטיבת הביניים. "המורים והמשפחה מסביב מאוד תמכו בי וזה נתן עוד יותר אמביציה להמשיך. היו לי רגעים של משבר שרציתי לוותר ולעזוב את התחום, אם זה  בגלל העומס של הלימודים או דברים אחרים שרציתי לפנות להם זמן אבל המורים שכנעו אותי לא להפסיק", הוא משתף.

משם שחר רק המשיך ועלה מעלה. הוא התקבל לתזמורת וללהקת הג'אז בקונסרבטוריון העירוני ובסוף כיתה ט' בחר להמשיך ללימודים במגמת המוזיקה בתיכון ובמקביל התקבל לתזמורת הנוער הלאומית של ישראל, שם החליט לבסוף כי הסגנון פחות מתאים לו ועזב. בימים אלה, במקביל לקונסרבטוריון בעפולה, הוא מנגן גם בתזמורת'ביט' בחיפה איתה טס בשנה שעברה לרוסיה, שם זכו במקום הראשון באליפות אירופה, והשנה זכה לייצג את מדינת ישראל והעיר עפולה עם אותה התזמורת בפסטיבל 'פטרו ג'אז' ברוסיה. "זו היתה הרגשה מדהימה. אלה הבמות הכי גדולות שהופעתי בהן עד עכשיו והרגשתי סוג של ניצחון שהופעתי שם. כל פעם שאני מציב לעצמי יעד ואני מגיע אליו, ההרגשה היא טובה".

איך נראה סדר יומו של סקסופוניסט?

"אפשר להגיד שלנגן זה מה שאני עושה בערך כל היום. חשוב לי כל יום לנגן שעתיים-שלוש ביום. אני הולך לחזרות כל יום פה בעפולה ויום אחד בשבוע יש חזרות בחיפה. יש לנו יום אחד של לימודים עד 5 אחר הצהריים במגמת מוזיקה ומעבר לזה זו גם הרבה למידה עצמית בבית ועם החברים".

שחר. מנגן כל היום

יותר מדי זמן לבלות אין לו וגם הלימודים מבחינתו הם באופציה שנייה, אך הוא לא מצטער על כך לרגע. "יצא לי לוותר הרבה על הלימודים בשביל המוזיקה כי זה משהו שאני יותר אוהב ונמצא בעדיפות ראשונה שלי. גם רוב החברים שלי בבית הספר הם מנגנים ויותר קל להתחבר למי שעוסק בתחום שלי. מבחינתי זו השקעה שהיא משתלמת ולמרות הקשיים שהיו בדרך, אני לא מצטער שבחרתי להתמיד בזה. אני לא מרגיש שיש לי איזשהו חסך אלא ההפך - זו הילדות שלי והמוזיקה גרמה לי להיות מי שאני".

הרכב משלו

שחר כפי שהבנתם הוא סוג של 'מלח הארץ'. מעידים עליו כי מלבד הכישרון יוצא הדופן שלו הוא גם ילד טוב, מנומס, מגדיל ראש ותמיד חושב על היעד הבא. בהתאם לכך הקים יחד עם חמישה חברים לפני כחצי שנה הרכב מוזיקלי שעדיין אין לו שם. "רצינו לנגן את המוזיקה שלנו ולהיות אדונים לעצמנו בלי מורה או מנצח שיגידו לנו מה לעשות. יצא לנו להופיע כבר עם עיבוד שאני כתבתי והיה כיף. בינתיים זה רק בקטן. אולי בהמשך נופיע במקומות גדולים יותר", הוא אומר.

סבו השני מצד אביו, שמואל שחר, היה נוכח לידו בראיון והדגיש כי מעבר להיותו נגן מוכשר הוא בעיקר ילד טוב. "מעבר לכל יש לו חינוך ודרך ארץ מדהימים. אני וסבתא שלו אוהבים מאוד לראות אותו מנגן בהופעות, זו גאווה גדולה עבורנו. הכל הוא למד מסבא שלו שגם מנגן. ממני הוא למד להכין לחוח (מאכל תימני)", הוא מתלוצץ.

כחלק מההתפתחות האישית, שחר לא עוצר ובימים אלה מתכונן להופיע בחתונות ובבר מצוות. "להופיע לבד זה יותר כיף. אני חושב שאם הופעתי בבמות גדולות בעולם, אני אצליח גם בחתונות".

בכלל נדמה כי הטאלנט הצעיר יודע היטב מה הוא רוצה. "כשיש לי מטרות אני עושה הכל בשביל להגיע הכי גבוה ולשם אני שואף. מבחינתי זה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו. אם אתה עושה משהו שאתה אוהב, אתה תצליח", אומר הנער השאפתן.

שחר. שאפתן

לא מוותר

לשחר חשוב להודות למנהלת שלו ב'בית המוזיקה', לילך מיידן, שנתנה לו ביטחון ושבזכותה הוא לא פרש מהמקצוע. "בהופעה הראשונה שלי עליתי לנגן לבד והכל התחרבש לי. הייתי ממש גרוע וירד לי הביטחון. הלכתי הצידה והתחלתי לבכות. ואז לילך באה להרגיע איתי וביקשה שאעלה להופיע שוב בסוף המופע. שם כבר הלך לי יותר טוב וזה החזיר לי את הביטחון ועד היום אני מודה לה על זה. אם לילך לא היתה תומכת בי, כנראה שהיום לא הייתי בתחום הזה", הוא אומר, "אני רוצה גם להודות לאלכס המורה האישי שלי שלימד אותי כל מה שאני יודע וגם לתזמורת בחיפה. כולם עזרו לי להגיע לאיפה שאני היום".

תגדיר מהו הסקסופון עבורך?

"החיים שלי".

לילך מידן, מנהלת הקונסרבטוריון העירוני בעפולה, מחמיאה לנער הפלא. "מתחילת הדרך ראינו ילד רציני שמאוד אוהב לנגן ומוכן לקחת כל הזדמנות להופיע בטקסים ובכל אירוע אפשרי", היא מספרת, "הוא היה מאוד מופנם ובקושי דיבר. התקשורת איתו היתה בעיקר דרך הנגינה. השינוי הגדול אצלו קרה איפשהו בין כיתה ח' ל־ט' שם ראינו שיש פה נגן שמחפש לעשות יותר. מעבר לעובדה שהוא אוהב את זה, הוא גם היה מוכן להשקיע בזה המון. תמיד הגדיל ראש ולא הסתפק במה שיש".

לילך מידן. מנהלת הקונסרבטוריון העירוני| צילום: שרון צור

"כשהתקבל לתזמורת הנוער הלאומית כבר היה ברור לכולנו שיש פה נער שמתייחס למוזיקה בצורה עמוקה ובננגן שמוציא מוזיקה באיכויות באמת גבוהות", הוסיפה מידן, "מכיתה י' הוא כבר חיפש כל דרך אפשרית לקדם את עצמו וגם ייצר לעצמו יחד עם עוד כמה חברים להקה מתוך המגמה. הוא שם לעצמו מטרה להיות נגן והוא מבחינתו יעשה הכל בשביל לעשות את זה. זו בהחלט גאווה עבורנו ועבור העיר".