כבר כמעט תשע שנים שאיה גונן ממגדל העמק מתמודדת עם מחלת הסרטן שחוזרת אליה שוב ושוב ומסרבת להרפות. גונן, נשואה ואם לשתיים, ניהלה במהלך השנים האלה מאבק נוסף - להיות אמא. אחרי שהביאה בת ראשונה, היא ניסתה שוב ושוב להביא לה אח או אחות, אך בכל פעם שהרתה המחלה חזרה והיא נאלצה לעבור הפסקת היריון. גונן לא ויתרה, פנתה להליך פונדקאות ובשנה האחרונה היא חובקת בת נוספת - עוד ניצחון קטן פרטי שלה בכל המערכה הזו.

איה גונן | צילומים: שרון צור

גילוי מאוחר

כאמור, הכל התחיל בהיריון הראשון עם ליה, כיום בת 9, כשגונן חשה גוש בשד במהלך החודש השביעי להריונה. הרופאים התעקשו שמדובר בגוש חלב, אך ארבעה חודשים אחרי התברר שמדובר בגוש סרטני במצב הרבה יותר מתקדם. "כמה חודשים הרופאים התעקשו שמדובר בגוש חלב ולא בדק אותי כירורג. ארבעה חודשים אחרי גילו שמדובר בסרטן השד. נכנסתי לשנה אינטנסיבית של ניתוח, כימותרפיה, טיפול ביולוגי והקרנות", היא מספרת.

באותה תקופה היא היתה חודשים ספורים לאחר הלידה. "עוד הייתי בשלבי ההתאוששות מהלידה, עדיין לא עיכלתי שאני בכלל אמא והייתי בשנה האחרונה של התואר הראשון בלימודים. זו היתה שנה לא פשוטה בכלל והמזל שיש לי בעל ומשפחה חזקה. אחרי ההלם הראשוני השתדלנו לא להישאב לזה וישר התחלנו להזיז עניינים".

היה כעס שלא גילו את זה בזמן?

"ברגע שדיווחתי על הגוש בשד היו צריכים להפנות אותי לבדיקה כירורגית. אם היו מפנים אותי בזמן, יכול להיות שהייתי במצב אחר".

השלב הכי קשה עבורה היה נשירת השיער. לנשים רבות הנשירה היא טראומתית לא פחות מהמחלה. "היה לי שיער ארוך מאוד שהיה סימן ההיכר שלי. גם ברגע הגילוי של המחלה הדבר הראשון שרץ לי בראש זה קרחת. הייתי בת 24, אמא צעירה וטרייה, שהשיער עבורה היה הכוח. היה לי מאוד קשה עם זה ולא הפסקתי לבכות. זה מוריד את הביטחון. בהמשך הורדתי את הפאה כי היא לא היתה נוחה. אני זוכרת שבאחת המסיבות שהיו אצלנו בלימודים כסטודנטית החלטתי להגיע עם הקרחת, אודם אדום וחולצה מנומרת ולאט לאט מצאתי את הדרך שלי לחזור לאהוב את עצמי", היא אומרת.

לא לשקוע

לאחר שנתיים של הפוגה מהמחלה היא חזרה ועברה למקום הרבה יותר רגיש - הראש. "היינו לקראת חתונה של החברה הכי טובה שלי. יומיים לפני החתונה התעוררתי עם פרכוסים. טומי בעלי היה לידי ונאלץ להרחיק את ליה שהיתה אז בת 4 ונכנסה לחדר", היא משחזרת.

לאחר סדרת בדיקות התברר שיש לה גרורה במוח. "לחתונה כבר לא הגעתי ונכנסתי לניתוח ראש מורכב. אחר כך הגיעה תקופת התאוששות לא פשוטה".

במהלך השנים האלה עברה עוד ארבעה ניתוחי מוח בגלל גרורות שחזרו שוב ושוב. "כל חצי שנה הייתי נכנסת לניתוח. זו היתה תקופה נורא מלחיצה", היא נזכרת.

בשלב הזה הייאוש כבר החל לחלחל או שעדיין היתה תקווה שתצאי מזה?

"מצד אחד יש את הצד החזק שהתעקשתי להתמודד ולחזור לשגרה, אך כמובן שהיה את הצד שמאוד פחדתי כי ראיתי שזה משהו שהולך וחוזר ושאני לא נפטרת מזה. מאוד פחדתי שזה לא ייגמר טוב והיו ימים שכבר התחלתי לחשוב על מקומות הרבה יותר נמוכים. אבל לאבד תקווה אף פעם לא איבדתי ובכל פעם שהיה גילוי כזה אמרתי לעצמי שזה עוד שלב ויהיה בסדר".

גונן. "להגיד שהכל תקין - אי אפשר להגיד"

הקרב על האימהות

כאמור, במהלך השנים הללו גונן לא ויתרה על רצונה להיות אמא בשנית, ואף כמעט איבדה את חייה בשל כך. במקביל לטיפולים שעברה והניתוחים היא החליטה להביא עוד ילד לעולם שישמש כאח או אחות לליה, הבת הבכורה. "מה שהדאיג אותי יותר מהמחלה זה עניין ההיריון כי מאוד רציתי ילד נוסף", היא מסבירה, "ליה כבר החלה לגדול ובגיל 4 כבר שאלה למה לה אין לה אחים. סוג הסרטן שלי הוא הורמונלי ויכול להתפרץ בהיריון, אבל עדיין פחות חשבתי על עצמי ויותר על ליה. רציתי שיהיו לה אחים ופחות חשבתי מה יקרה לי".

גונן מספרת כי במהלך התקופה הזו נאלצה פעמיים לעשות הפסקת היריון, לאחר ששוב התגלה גידול בראשה ונאלצה להיכנס לניתוח. למרות כל זאת היא לא ויתרה. "בגילוי האחרון שהיה לפני שנתיים וחצי, בדרך לחדר ניתוח להפסקת ההיריון, בעלי הבטיח לי שנביא אחים לליה גם אם זה יהיה בדרך אחרת. הרופא המנתח שכבר ניתח אותי כמה פעמים לקח אותי לחדר קטן, החזיק לי את היד ואמר לי 'אני יודע שאת רוצה שיהיו לליה אחים. אבל אני מבטיח לך שאם היית שואלת אותה מה היא מעדיפה, אמא או אחות, היא היתה בוחרת בך'. ואז משהו שם התחיל לחלחל בי והתחלתי להבין שליה צריכה אותי בעולם שלה", היא אומרת בהתרגשות.

אחרי טיפול אינטנסיבי נוסף שעברה דאגה לשמר פוריות ולהקפיא עוברים. לאחר הטיפול חזרו לאופציית הבאת הילד. "חשבנו בהתחלה על אימוץ ועל פונדקאות, אבל כל עניין הפונדקאות עולה המון כסף".

לבסוף החליטו בני הזוג לגייס כספים כדי להתחיל בהליך פונדקאות. "כתבתי פוסט שבו שיתפתי את הסיפור שלי עם הרצון לילד נוסף שישמש אח לליה. הצלחנו לגייס שליש מהסכום יחד עם ערב התרמה. בכסף הזה חתמנו על חוזה עם חברה שאחראית על פונדקאות בגיאורגיה ולאט לאט התחלנו את התהליך הזה, והיום התינוקת שלנו בת שנה. הצלחנו להגשים את החלום לליה ויש לה היום אחות קטנה".

בימים אלו היא עדיין נמצאת בביקורת ובמעקב. "כרגע אני יותר משנתיים עם טיפול מסוים שנועד לשמור על המצב הקיים. אני עורכת כל שלושה חודשים ביקורת שגרתית כדי לבדוק שאין ה'פתעות' חדשות. להגיד שהכל תקין - אי אפשר להגיד. כל עוד לא רואים התפתחות חדשה בבדיקות מבחינתנו זה המצב האידיאלי שמנסים לשמור עליו".

עקב מצבה הרפואי היא לא עובדת, אבל כן דואגת להגשים את עצמה בדרכים אחרות. "אני כרגע מעבירה הרצאות בשם 'להנהיג את חיי' שבהן אני עוסקת בסיפור האישי שלי. הדרך שעברתי בתשע השנים האחרונות והתובנות מהדרך הזו. נוסף על כך אני פועלת להעלאת המודעות לסרטן השד ומלווה נשים שחלו במחלה".