אבידה קשה למועצה המקומית כפר תבור עם לכתה של תמר גנות (רחמים) זיכרונה לברכה. גנות, שהיתה בת 66 במותה, היתה מוכרת מאוד במועצה ואהובה על כל תושבי כפר תבור. כסייעת גננת היא חינכה ילדים רבים ונחשבה לאמא השנייה שלהם. ביום ראשון היא נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

תמר גנות ז"ל. "אישה טובת לב בכל רמ"ח אבריה" | צילום: אלבום פרטי

המחלה התגלתה אצל גנות כבר לפני כ־28 שנה כאשר אבחנו לה סרטן בשד. לאחר טיפולים, הקרנות ואף כריתת שד שעברה, הצליחה להבריא ולנצח את המחלה. היא חזרה לחיים שגרתיים והתנהלה כרגיל, אבל לפני ארבע שנים המחלה חזרה שוב והפעם היתה אלימה יותר.

"לאט לאט זה התחיל להתפשט לכבד ולעצמות ובחודשים האחרונים זה כבר הגיע למוח. בחודשיים האחרונים היא כבר ממש סבלה. הרופאים אמרו שאין כבר מה לעשות והמליצו לנו לקחת אותה להוספיס", מספר אחיה של גנות דודי רחמים, "לקחנו אותה להוספיס בנשר ואחרי יומיים החלטתי שאני מוציא אותה ועושה לה הוספיס בבית". בינתיים המצב הידרדר, היא הובהלה לבית החולים רמב"ם ושם אחרי 24 שעות היא נפטרה.

רחמים מספר כי אחותו נלחמה לאורך כל הדרך. "היא היתה הולכת להליכות בחוץ, הולכת לחוגים. היא נלחמה עד שכבר לא יכלה לעמוד. היא קיוותה כי תנצח את המחלה".

רחמים מספר כי רק לאחר שנה שהמחלה חזרה, היא סיפרה לו על כך. "היא לא רצתה להדאיג אותנו אז כל הזמן היתה מסתירה מאיתנו דברים. רק אחרי חצי שנה שיתפתי את האחים והאחיות".

לגנות, שהיתה נשואה לבצלאל, לא היו ילדים משלה, אך ילדים רבים מרגישים כאילו היתה אמם. "תמיד אמרתי שיש לה הרבה ילדים ונכדים. היום בבוקר הגיעה בחורה מאילנייה. היא בת 40 פלוס ואמרה לי שתמר היתה הסייעת שלה בגן", מספר האח.

גנות שימשה כסייעת גננת במשך יותר מ־40 שנה. לפני כשלוש שנים נאלצה להפסיק לעבוד בגלל המחלה. "היא היתה מגיעה לגן כמה שיכלה לקראת הסוף", מוסיף רחמים, "והיתה אהובה מאוד בקרב ההורים והילדים. בדרך כלל ההורים דואגים מי תהיה הגננת של ילדיהם, אבל במקרה של תמר הם ידעו שהילד שלהם בידיים טובות. היתה לה נתינה בלתי נגמרת לילדים. הם כל היום היו סביבה. היתה מוציאה אותם לטיולים, מחזיקה אותם על הידיים, מלווה אותם לאוטו. הם מבחינתה היו הילדים והנכדים שלה. הם היו החיים שלה. ההורים היו רואים את זה, כשתמר היתה נמצאת הם היו רגועים".

האח מספר שגם כאחות היא תמיד דאגה לכולם. "היא דאגה לכולם בלי יוצא מן הכלל. זו אבידה קשה מאוד. עברנו הרבה חוויות ביחד, אבל עכשיו הראש שלי פשוט לא מעכל כלום".

אחייניתה של גנות, דנית רחמים, גם דיברה על האבידה הקשה. "כולם היו קרובים אליה ואהבו אותה. היא היתה בנאדם שנדיר למצוא היום. תמיד ראתה את הטוב, גם כשלא היה טוב. זו הרגשה קשה לאבד אותה". על עבודתה בגן והקשר עם הילדים אמרה האחיינית: "הם היו הכל בשבילה, זה היה האור שלה. הם נתנו לה את הכוח להמשיך במשך השנים האלה".

יוסי דולה, ראש המועצה האזורית כפר תבור, ספד לה. "תמר היתה אישה טובת לב בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, ולא פגעה באיש מימיה. כולה היתה רק טוב, נתינה וחמלה. שנים רבות עסקה בחינוך ילדנו בכפר, ושמה יצא למרחוק כאשת מקצוע מעולה, מחבקת ואוהבת. הילדים והוריהם הכירו לה תודה והערכה, כולם ביקשו שילדיהם יהיו בגן אצל תמר, ולא בכדי".