חברת מועצת העיר עפולה נגה שרון תפנה לוועדת השמות בעירייה בבקשה להנציח את שמו של ניצול השואה יפים (חיים) קיפקניס ז"ל, שהלך לעולמו לפני כשבועיים. שרון גם העבירה בקשה אישית לראש העיר אבי אלקבץ, להנציח את שמו של קיפקניס. "יפים היה דמות חשובה בבניית הקהילה של יוצאי ברית המועצות בעפולה", אומרת שרון. "הוא היה יו"ר ארגון פליטי השואה וחבר בארגון חזית הכבוד שדאג למיצוי זכויות ברחבי הארץ".

יפים קיפקניס ז"ל. אהב שחמט (צילום: אלבום פרטי)

קיפקניס עלה לארץ ב־1991 והיה ממייסדי מפלגת 'ישראל בעלייה' בראשות נתן שרנסקי (שזכתה ב־1996 בשבעה מנדטים בכנסת). הוא גם ייסד את עמותת 'ילדי השואה למען העתיד'. במקצועו היה מהנדס בניין. הוא שירת בצבא האדום ברוסיה ונלחם במלחמה העולם השנייה. הוא נפטר בגיל 87 וחצי.

"מהיום הראשון שהגענו לעפולה, אבא התחיל לפעול כדי לאחד את קהילת דוברי הרוסית בעיר", מספר גנדי קיפקניס, בנו של יפים, על אביו. "אחרי שעזב את הפוליטיקה המקומית הוא התחיל לדאוג לזכויות של ניצולי השואה. הוא התרוצץ בכל הארץ. אני לא יודע אם יש חבר כנסת שלא מכיר את אבא. לפני כן לא ידעו מה זה פליט שואה, כיום יש להם זכויות.

"כשפרצה המלחמה אבא שלי היה בן עשר", מוסיף קיפקניס הבן. "כילד, כשהמשפחה ברחה לרוסיה, אבא היה צריך להשיג אוכל. הוא נהג לרוץ בחורף לשדות, ללקט אוכל ולהביא למשפחה. באחד מימי החורף, כשהיה ילד, הוא מצא גרמני מת ולקח לו את הנעליים כי שלו כבר היו קרועות. כנער הוא עבר חוויות שליוו אותו כל החיים".

הבן מספר שהאהבה של אביו היתה מספרים. הוא אהב מתמטיקה ושחמט: "עד ימיו האחרונים הוא שיחק שחמט".

בתו של קיפקניס, טניה דוידוב, אומרת: "אבא היה אדם צנוע מאוד. היה לו לב ענק והוא תמיד עזר לכולם. בשנים האחרונות הוא עבר טיפולי דיאליזה אבל למרות זאת נסע בין טיפול לטיפול לכנסת, לפגוש אנשים ולאסוף תרומות. הוא תמיד נסע באוטובוס ולא היה מוכן לנסוע באוטו, כדי לחסוך כסף לעמותה. אבא היה סוג של צדיק בעולם הזה".

חברת המועצה נגה שרון (צילום: רון צור)

טניה מספרת על זיכרון מיוחד שיש לה מאביה: "לפני שלוש שנים הוא קיבל דום לב. כשהגעתי וראיתי אותו ככה נכנסתי להיסטריה. הוא היה שלושה חודשים בטיפול נמרץ. אמא שלי סיפרה לו באיזה לחץ הייתי וכמה צעקתי באותם רגעים. אבא בא אליי ואמר לי 'בתי האהובה, אני רוצה לדבר איתך. אני לא רוצה שתבכו אחרי שאני אלך. ההורים הולכים, זה הטבע ואני לא רוצה שתבכי כשזה יקרה. אני רוצה שתשמחו יחד עם כל העם שלנו".

"לצערי, הכרתי את דמותו של יפים רק עם פטירתו", אומרת נגה שרון. "ההספדים בלוויה שלו שבה נכחו רבים מהעיר ומרחבי המדינה, הניחומים בשבעה והתמונות - כל אלה לימדו אותי על פעילותו ופתחו לי צוהר להיכרות עם דמות שהיא משכמה ומעלה. כולי תקווה שייקרא בעפולה רחוב על שמו ושמורשתו תילמד בבתי הספר".