נילית מאזריב מבית זרזיר עשתה את מה שאף בדואית לא הצליחה או העזה לעשות לפניה. לאחר שבמשך שנה למדה ועברה מיונים כדי להגשים את חלומה עוד כילדה אז הסתכלה בגאווה על נהגי האוטובוס, לפני כחודש וחצי הפכה באופן רשמי לנהגת האוטובוס הבדואית הראשונה כאשר קיבלה את הרישיון המיוחל. "במשך שנה עברתי קורס בשביל לקבל את הרישיון. התחלתי ללמוד נהיגה על אוטובוס ועברתי טסט שני. כשהודיעו לי שעברתי, כל הגוף שלי היה צמרמורת. זאת היתה הרגשה נהדרת", מספרת מאזריב על הרגע שבו הבינה שהצליחה להגשים את החלום.

נילית מזאריב. "אולי אני כן מהווה השראה" | צילום: שרון צור

מאזריב (40), נשואה ואמא לשלושה ילדים, עבדה בחמש השנים האחרונות כמנקה בבית ספר 'עמקים תבור' בעמק יזרעאל, אבל הרצון להתקדם ולהגשים את עצמה בער בה והיא החלה בתהליך ארוך שהסתיים כאמור רק לאחרונה. "כילדה כשנסעתי באוטובוסים אהבתי להסתכל על הנהג. איך הוא נוהג על כלי תחבורה כזה גדול וארוך, זה נראה לי כיף".

אנחנו לא רואים הרבה נשים שנוהגות על אוטובוס, בטח לא מהמגזר הבדואי. איך קיבלו את זה במשפחה וביישוב?

"כולם אמרו לי כל הכבוד ואיחלו לי מזל טוב שקיבלתי את העבודה. יש אנשים שהם נגד זה, אבל אצלי במשפחה זה התקבל בברכה אצל כולם".

למה לא רואים יותר נשים במקצוע הזה?

"חלק מפחדות לנהוג על אוטובוס. גם לי כולם אומרים איך את נוהגת עליו. זה קשה כי הוא ארוך, אבל מבחינתי זה לא קשה בכלל. בהסעה הראשונה שלי הרגשתי שניצחתי ושהצלחתי".

מאזריב אומרת כי התגובות מהנשים הבדואיות לא איחרו להגיע ולמרות שהיא מסרבת להודות בכך, היא בהחלט יכולה לראות את עצמה כפורצת דרך וכדמות מעוררת השראה עבור אחרות. "בינתיים הן מסתכלות עליי, אבל לא הולכות ללמוד בעקבותיי. אחותי אמרה לי שהיא גם רוצה ללמוד אבל מפחדת. הבת שלי אמרה לי שהיא גם רוצה להיות נהגת אוטובוס אז אולי אני כן מהווה השראה".

הנהגת התחילה את עבודתה לפני כשבועיים בחברת ההסעות 'מטיילי סעסעאני', שם היא מסיעה ילדים לבית הספר. על ההבדל בין העבודה הקודמת לזו היא אומרת: "התקדמתי בחיים ואין הרגשה טובה מזו. אם אני הצלחתי אז כולם יכולים".

איך הקשר שלך עם התלמידים?

"אני אומרת לכל אחד מהם בוקר טוב כשהוא עולה להסעה בחיוך. הם כולם ילדים טובים ואני יודעת שיש לי אחריות לשמור עליהם ולהביא אותם בבטחה לבית הספר".

מזאריב. עבודה עם אחריות| צילום: שרון צור

למאזריב היה חשוב להודות לבית הספר 'עמקים תבור' שבו עבדה: "אהבתי מאוד את הילדים ואת המורים והרגשתי שאני חלק מהצוות. מדובר בבית ספר ברמה גבוהה מאוד והיה לי קשה לעזוב את המקום כי באמת אהבתי את כולם שם. אבל רציתי להתקדם ולהגשים את החלום".

דודו גורן, מנהלה של מאזריב בבית ספר 'עמקים תבור', גאה בהתקדמות שלה. "נילית החליטה לעשות רישיון נהיגה על אוטובוס. היתה לה מוטיבציה גדולה ורצון להצליח ומאוד שמחנו לראות שהיא מממשת את עצמה", אומר גורן והוסיף: "כמנהל אני מאוד שמח לראות את העובדים שלנו מעזים לחלום ולשבור תקרות זכוכית. להוציא רישיון על אוטובוס זה לא דבר של מה בכך עבור מישהי שגדלה בסביבה מסורתית, אבל בכל זאת היא עשתה את זה ואני מאוד גאה בה. כשהיא בישרה לנו על הרצון שלה אמרנו לה 'מברוכ' ושאנחנו מאוד מאמינים בה שהיא יכולה לעשות את זה".