"איבדתי אותה, איזה אסון נפל עלינו", צעק והתייפח אביה של גל מיריאל אליהו ז"ל, בת ה־21, שנהרגה ביום ראשון בתאונת דרכים קטלנית.

גל אליהו ז"ל, תושבת בית שאן, היתה בדרכה לעבודה כשלפתע אירעה התנגשות בינה לבין אוטובוס בכביש 92 ליד עין גב. במד"א סיפרו כי כשהגיעו למקום היא כבר היתה מחוסרת הכרה עם פגיעה רב מערכתית קשה והם נאלצו לקבוע את מותה.

גל אליהו ז"ל | צילום: אלבום משפחתי

אייל (48) ואיריס (46), הוריה של גל ז"ל, התקשו השבוע לדבר ולא הפסיקו למרר בבכי מאז האסון הגדול שנחת עליהם. הם לא מבינים איך לפתע נגדעו חייה של הבת הבכורה שלהם, שרק לפני כחודשיים השתחררה מהצבא עם שאיפות וחלומות גדולים שרצתה להגשים. בחורה צעירה שכל החיים עוד לפניה. "עשינו לה 'פריסה' יפה וגדולה ביום השחרור", סיפר אייל אליהו, אביה של גל, "מיד אחרי השחרור היא רצתה להיות עצמאית ושכרה דירה. נתתי לה אוטו שיהיה לה איך להתחיל. רק בשבוע שעבר עשיתי לה טסט לאוטו שיהיה לה לעוד שנה. איך אפשר? הבת הגדולה שלי, הבכורה שלי. איך היא נקטפה לי, איך לא שמרתי עליה?", זעק בקול חנוק מדמעות.

מצחיקה וחמה

האב, שפרמדיק אישי הוצמד לו מתחילת השבעה, סיפר על רגעי הדרמה שבהם התבשר על תאונת בתו. "ישבתי בארוחת בוקר עם חברים מהעבודה. אחד מהם הסתכל בוואטסאפ ואמר לי 'אייל, אני רוצה להראות לך משהו אבל אני מתלבט'. אמרתי לו 'תגיד' ואז הוא שאל 'יש לך רכב ניסאן, נכון? תסתכל פרסמו תאונה עם הרכב הזה'. מיד ידעתי שזאת הבת שלי. כשהסתכלתי על התמונה, הרגשתי משהו בלב נקרע לי, כבר ידעתי", תיאר את תחושותיו.

מיד כשראה את התמונה ביקש מחבריו שיסיעו אותו לבית חולים פוריה. "הדרך לבית חולים נראתה כמו נצח", הוא נזכר, "אמרו לי 'תירגע, יש פה ארבעה פצועים קל, אבל ידעתי שאחרי תמונות כאלה לא יכול להיות שהיא פצועה קל. גל גם לא היתה רשומה ברשימת הפצועים ולאף אחד לא היו תשובות בשבילי. בדרך חזרה הביתה ראיתי שאמא שלי כתבה בקבוצה של המשפחה בוואטספ, 'גל שלנו נהרגה'", סיפר בבכי קורע לב, "הלכתי היום לבית הכנסת בבוקר וראיתי את מודעות האבל שלה ואני לא מאמין. אני לא מסוגל לדבר עליה בלשון עבר".

אביה תיאר ילדה חייכנית, מלאת שמחת חיים, הדבק של המשפחה שהיתה קשורה מאוד לסבתה. "כשהיא נולדה אמא שלי אסתר החזיקה אותה עוד לפני האחות. הן היו בקשר קרוב וכל הזמן אהבו לפטפט", ציין.

גל, לדבריו, חיכתה מאוד לחג השמח מכולם. "היא היתה מאוד מצחיקה. היא מאוד אהבה את פורים והתכוננה לחג, תמיד הכינה תחפושות לכולם ולאחרונה גם התחילה לתפור קצת".

בפורים הקרוב תכננה להתחפש לוונדר וומן - גיבורת העל שאיש אינו יכול להכניע. אלא שהגורל האכזר הכניע את הבחורה הצעירה וכעת המשפחה נותרה רק עם הזיכרונות. "תמיד ניסיתי להראות שאני אבא חזק מול הילדים, אז היא היתה באה ומחבקת אותי כדי שאתרכך", נזכר אביה.

לאייל היה חשוב להודות לחבריו במקום עבודתו, מפעל 'ריקור', שתמכו בו ללא הרף מאז המקרה הקשה. "כולם באו מהמנכ"ל עד אחרון העובדים, גם אלה שכבר לא נמצאים במפעל. הרגשתי באמת שאני חלק ממשפחה".

לטרוף את העולם

אלפים ליוו אותה ביום ראשון בערב בדרכה האחרונה. הצעירה שרק השתחררה מהצבא לאחר ששימשה כטכנאית בחיל התקשוב, כבר תכננה את המשך דרכה באזרחות. היה חשוב לה כאמור להיות עצמאית וכבר הספיקה לשכור דירה ברמת הגולן. היא עבדה בשתי עבודות במקביל, רצתה ללמוד עיצוב ונתנה שיעורים פרטיים בתפירה. בעיקר היא חלמה על הטיול הגדול שאחרי הצבא עם בת דודתה וחברתה הטובה, מור תורג'מן. "רצינו מאוד לטוס לתאילנד ולדרום אמריקה. היא עבדה קשה בשביל להשיג כסף לטיול. תמיד היו לה רעיונות בראש, היה לה ראש עסקי טוב והיא רצתה לטרוף את העולם", סיפרה בת דודתה.

תורג'מן נזכרה גם היא ברגע שקיבלה את הבשורה המרה: "הייתי בלימודים וכבר בשיעור הראשון קיבלתי שיחה מאבא שלי ולא עניתי. הוא סימס לי 'תצאי מהר מהשיעור ותתקשרי דחוף'. לא הבנתי מה קורה כי אבא שלי היה באותו זמן בבית החולים וזה בלבל אותי. כשהתקשרתי אליו הוא סיפר לי מה קרה ולא ידע להגיד לי אם המידע נכון בוודאות. באותו רגע התמוטטתי, לא עיכלתי. זה היה הזוי ולא צפוי. לילה לפני זה דיברנו וצחקנו. לא תיארתי לעצמי שזו תהיה השיחה האחרונה שלי איתה".

אחיה של גל ז"ל, רון (17.5) ונתן (16) אליהו, התקשו לקבל את רוע הבשורה והיו מכונסים בתוך עצמם. "היינו בקשר טוב. היא תמיד עזרה לי, תמכה בי ונתנה לי עצות מהניסיון שלה כאחות בכורה. גם בבית הספר וגם בגיוס שלי תמיד עזרה לי וידעה מה להגיד". סיפר רון, "היא תמיד אהבה לעשות שמח, אהבנו להיות לידה. היא היתה מצחיקה אותנו. היתה האחות הבכורה המושלמת".

רון מספר כי את רגע הבשורה קיבל מסבתו לאחר שהתעורר משינה. "קיבלתי טלפון מסבתא ולא הבנתי מה קורה. נכנסתי לחדשות ואז הבנתי שזו באמת היא, נכנסתי לשוק", סיפר בכאב.

אליהו ז"ל. המשפחה תמיד היתה לנגד עיניה | צילום: אלבום משפחתי

רון נשא בהלוויה הספד קורע לב לזכרה של אחותו: "אחותי היקרה. אני לא מעכל את מה שקרה, רק אתמול דיברנו וצחקנו. אמרת שתתפרי לי תחפושת לפורים. היית בשבילי דמות לחיקוי וחברה טובה שתומכת בי ועוזרת לי. תמיד היינו עצובים כשהיית נוסעת לרמת הגולן ושמחים שאת חוזרת כל סוף שבוע. אני עצוב שכל זה קרה ושאני לא אראה אותך יותר. אני תמיד אוהב אותך ואזכור אותך".

נתן, אחיה הקטן, סיפר כי התכנונים לטיול הגדול העסיקו אותה מאוד והיא היתה נרגשת מכך. "ביום שישי בערב היא אמרה 'ניסע כולנו לתאילנד' ואבא שלי אמר לה 'עד שנה הבאה אלוהים גדול'. היא רצתה שאתחיל למכור איתה תיקים ואעזור לה. במוצאי שבת ראינו תוכנית טלוויזיה יחד, זה פשוט לא נתפס", סיפר.

קשורה למשפחה

גם דודתה ואמא של מור, מירב תורג'מן, תיארה קשר משפחתי קרוב. "יומיים לפני דיברנו איתה כולנו יחד על רמקול. צחקנו איתה ועליה על התחפושת הראשונה שתפרה שיצאה קטנה מדי והיא נתנה אותה לתינוקות. כשהיא השתחררה חגגנו יחד כולם. המשפחה תמיד היתה לנגד עיניה, זה היה הדבר הכי חשוב לה. היא אהבה את החיים, אהבה מסיבות ואהבה לרקוד. היא נהנתה מהחיים ורצתה להוכיח שהיא עצמאית".

ובתה מור מוסיפה: "כל פעם היא היתה אומרת לי היום אני מכינה ככה וככה. היתה אומרת לי 'אני חייבת ללמוד לבשל'. היא רצתה להוכיח שהיא יכולה".

גם הדודה תיארה קשר קרוב עם הסבתא: "היא תפרה את התיק הראשון לסבתא שלה. היא היתה קשורה אליה מאוד ובשביל אמא שלי היא היתה כמו עוד ילדה. היה ביניהן קשר שאי אפשר לתאר. הן היו מדברות כל בוקר. באותו היום של האסון אמא שלי התקשרה אליה והיא לא ענתה לה והיא כעסה עליה וסימסה לה למה היא לא מתקשרת".

תורג'מן נשאה גם היא הספד מרגש לזכרה ביום ההלוויה: "גל אהובה, גיגו שלי. היום בבוקר הפכת את החיים של כולנו. הפכת אותם לעצובים וקודרים. איך זה קרה? למה? אין תשובה. אין תשובה איך ילדה טובה וטהורה הולכת מאיתנו סתם כך. כל כך מיותר. מהרגע שנולדת היית ילדה שמחה ומלאה באהבה. כל כך אהבת את המשפחה. כל התכנסות משפחתית מילאה אותך בשמחת חיים. הנה כולנו כאן, לכבודך, בשבילך. את רואה? קומי. קומי תסתכלי מי בא. דודה מירב קראת לי ובכל פעם שהתקשרת אליי היו לך רעיונות לפגישות משותפות. לפני שבועיים הבריק לך רעיון - רצית טיול בנות לתאילנד. כל התוכניות לעתיד, כל הרצונות והבקשות כבר לא יתגשמו בשבילך. התוכניות שלך ללמוד לעצב, ללבוש את התחפושת שתפרת, לתפור תחפושת לאבא. 'משנכס אדר מרבין בשמחה'. באמת? עבורנו אדר הביא איתו עצב גדול לכל החיים", אמרה בקול חנוק מדמעות.

גל ז"ל השאירה אחריה אמא, אבא ושני אחים.