"עצוב לי שאני לא יכולה לצאת ולראות אנשים”, אומרת בעצב אמה צרויה, בת 81 מנצרת עילית שכבר שמונה חודשים לא יצאה מביתה. צרויה מתגוררת ברחוב חרוד בעיר זה 45 שנים. היא אשה ערירית, ללא משפחה וללא ילדים, ולמעשה רוב שעות היום היא יושבת לבדה בבית ולא פוגשת אנשים, למעט כמה בודדים כמו מטפלת שמסייעת לה לזמן קצר מאוד ואנשי רווחה.

בחמשת החודשים האחרונים מגיעה אליה דרך קבע יובל בן גל (22) ממושב ציפורי, שאימצה אותה ואף פתחה עבורה פרויקט גיוס המונים כדי לרכוש לה מדרגון - כיסא מיוחד שבעזרתו היא תוכל לרדת ולעלות מדירתה שנמצאת בקומה שנייה כדי לצאת החוצה, לפגוש אנשים ולקחת חלק בפעילויות לבני גילה.

אמה צרויה ויובל בן גל. כמו משפחה | צילום: שרון צור

חיבור מיידי

בן גל וצרויה הכירו בראש השנה האחרון. "דוד שלי החליט שנעשה משהו טוב אז חיפשנו 20 אנשים שנוכל לפנק אותם בשי מיוחד לחג, ואמה היתה אחת מהם", מספרת יובל, "לא הכרתי אותה קודם. הגעתי אליה עם השי לפי רשימה שקיבלתי, ומהשנייה הראשונה היא נכנסה לי ישר ללב".

כשיובל הגיעה לדירה, היא מצאה אותה לבדה. "היא היתה ממש בודדה ונקרע לי הלב. ביררתי עליה וגיליתי שהיא אשה ערירית. אין לה אף אחד, לא ילדים ולא משפחה, אז החלטתי לאמץ אותה ולהגיע אליה לפחות פעם בשבוע", ממשיכה יובל, "מבחינה חומרית לא חסר לה כלום, אבל  מהשיחות איתה הבנתי שמאוד כואבת לה הבדידות. ימים שלמים היא בבית לבד ולא רואה אנשים, היא לא יצאה לסב־יום ומועדון לקשיש במשך שמונה חודשים. עד לפני שמונה חודשים היה כיסא מיוחד, מדרגון שהוריד והעלה אותה וכך היא יכלה לצאת מהבית, אך הוא התקלקל".

יובל החליטה להגיע אל אמה בקביעות לפחות פעם בשבוע ולדאוג לה למדרגון מיוחד. אמה נקשרה אליה מאוד ומתנהגת אליה כאל בת משפחה. השתיים מביטות אחת על השנייה באהבה גדולה, שמרגשת כל מי שנמצא עם שתיהן באותו החדר. הן מדברות כל יום, ובנו קשר מיוחד מאוד. "אמה אוהבת מאוד לדבר, ככה בעצם התחברנו. היא סיפרה לי על העלייה לארץ לפני 52 שנים. היא סיפרה לי על עברה הלא קל. אני יושבת איתה שעות ואנחנו מדברות הרבה, בדרך כלל אני אצלה בכל יום חמישי למשך שעתיים, ואם מסתדר לי אני מגיעה גם יותר", מסבירה יובל.

מסיפוריה של אמה ניתן להבין שחייה לא היו קלים מעולם. "עליתי ממרוקו יחד עם בעלי הראשון, ללא משפחה וללא אחים. חיינו יחד שש שנים, עד פטירתו. הוא היה מבוגר וחולה, ולא הבאנו ילדים לעולם. בהתחלה כשבאתי לארץ היה קשה. עבדתי קודם כל בניקיון כאן בעיר וגם בפיקוד הצפון. לאט לאט למדתי עברית תוך כדי עבודה. את בעלי השני הכרתי כאן בנצרת עילית. גם הוא היה מבוגר ממני ב־20 שנה, ונפטר לאחר שבע שנות נישואין. גם איתו לא הבאתי ילדים, לצערי הוא היה חולה לב. לאחר פטירתו המשכתי לעבוד במפעלים ובטיפול תינוקות. עד היום אני מתגוררת בדירה שבה גרנו ביחד", היא מסבירה את בדידותה.

בשנים האחרונות הידרדרה בריאותה והיא אינה מסוגלת ללכת בעצמה, מה שמרתק אותה לבית. "קשה להיות בבית. אני הכי מתגעגעת לראות אנשים, להיות בחוץ. כשהיתה לי אפשרות לרדת במדרגות הייתי יושבת בחוץ על הספסל ונהנית מהאוויר”, אומרת אמה בעצב, כשהיא נבוכה מכל המהומה סביבה שנועדה להשיג לה את המדרגון המיוחל.

פוסט מרגש

בשל הקשר המיוחד שנוצר, גמלה בלבה של יובל ההחלטה לדאוג לאמה למדרגון, כשעלות מדרגון חדש היא 21 אלף שקל. לצורך העניין היא פנתה לכמה חברות ומצאה חברה אחת שממנה הוחלט לקנות אותו, שאף החליטה להשתתף בעלות ותרמה 5,000 שקל אחרי ששמעה את הסיפור המרגש.

יובל החליטה לפנות לגיוס המונים ופנתה לציבור בפוסט מרגש בפייסבוק. "אני כותבת את הפוסט הזה ובאמת נשבר לי הלב. קשישה ערירית, בת 81, לא יצאה מהבית למעלה משבעה חודשים עקב חוסר היכולת שלה לרדת במדרגות מביתה שבקומה השנייה", כתבה, "את אמה המקסימה הכרתי לגמרי במקרה, כשחילקתי אריזות שי לקשישים המוכרים לרווחה. מהרגע שנכנסתי לביתה, היא נכנסה אליי עמוק ללב. אמה היתה נוהגת לצאת בקביעות למועדון לקשיש בנצרת עילית. לעמותה למען הקשיש היה כיסא מיוחד שיכל להוריד אותה במדרגות. הכיסא התקלקל, ומאז אמה לא יצאה מביתה בכלל. החלטתי לצאת באיסוף תרומות כדי לרכוש לה כיסא מדרגון. אם נצליח לרכוש לאמה כיסא מיוחד, היא תזכה להגשים את החלום הקטן שלה, הבסיסי ביותר - לצאת מהבית, לשאוף אוויר צח, לפגוש אנשים". 

אמה צרויה | צילום: שרון צור

באתר גיוס ההמונים היא מבקשת תרומה בסכום של 18 אלף שקלים מאחר שלדבריה יש לקחת בחשבון עלות התקנה ועמלות של האתר. אנשים החלו בינתיים לתרום, אך עדיין לא גויס כל הסכום. "באמת היתה התגייסות וכרגע אנחנו עומדים על 13 אלף שקל וזה מדהים לראות שאנשים הסכימו לעזור ברוחב לב", מציינת יובל, "היה מישהו שתרם 3,000 שקלים".

אמה, שמעודכנת בדברים, נפעמת מההתפתחויות. "אני מאוד מתרגשת שאוספים בשבילי כסף לכיסא. אני מברכת את כל האנשים שרוצים לעזור לי, ומאחלת להם שאלוהים יגמול להם על כך", היא אומרת.

עיניה של יובל בורקות לנוכח התרגשותה של הקשישה. "היא שמחה מאוד, ביום שהגענו עם האיש מהחברה עם מדרגון דמה כדי לעשות התאמה בבית שלה, הורדנו אותה עם הכיסא ואיזה ניצוץ היה לה בעיניים כשיצאה החוצה. אמרתי לה, 'את כמו סבתא שלי, את סבתא שלי אני מגיעה לבקר בחמישי וגם אותך", אומרת יובל.

יובל מנסה לדאוג לאמה לכל דבר נוסף שיעשה את חייה נוחים יותר. בין היתר פנתה גם לעמידר, שם התרגשו מהפוסט ומהרצון שלה לעזור והבטיחו לדבריה לסייע בהנגשת הבית מבפנים ככל האפשר. "חברת עמידר אמרו שתגיע מרפאה בעיסוק שתפקידה לבדוק אילו התאמות אפשר לעשות לה בבית על חשבון החברה", היא מציינת.

אמה אוהבת מאוד את יובל ומעריכה מאוד את כל מה שהיא עושה למענה. "יובל היא בחורה מיוחדת. אני מאוד שמחה שהכרנו. היא כמו משפחה בשבילי, הלוואי שהיא הייתה יכולה לבוא כל הזמן לבקר אותי. אני מאוד מקווה שבקרוב אוכל לצאת שוב מהבית", היא מסכמת.

כל המעוניין לתרום מוזמן להיכנס לאתר: https://www.giveback.co.il עבור פרויקט רוכשים מדרגון לאמה