"עדיין כשאני מסתובבת בעיר ורואה את מטופליי, אני מתרגשת ועונה להם בחום אם הם שואלים אותי על בעיה כלשהי", מספרת בהתרגשות ד"ר גיטה סני, רופאת המשפחה המוערכת מנצרת עילית שקודמה לאחרונה לתפקיד ראש מינהלת עמקים במחוז הצפון.

ד"ר גיטה סני | צילומים: שרון צור

ד"ר גיטה סני היא רופאה מוכרת ואהובה בעיר. היא עלתה לישראל מרומניה מיד עם סיום לימודי הרפואה ב־89' ועברה את מבחני ההסמכה בישראל בהצלחה. לאחר שקיבלה את רישיון הרפואה החלה לעבוד בבית חולים העמק בעפולה כסטאז'רית, ולאחר מכן התמנתה לרופאת משפחה בקופת חולים כללית. במשך שנים רבות היא עבדה כרופאת משפחה ובמקביל מונתה להיות מנהלת שתי מרפאות בנצרת עילית: מרפאת השכונה הצפונית אותה ניהלה בין השנים 2009-2006 ולאחר מכן מרפאת השכונה הדרומית אותה ניהלה מ־2009 ועד 2017. בהמשך עבדה בתפקיד מינהלתי במחוז, עד לתפקידה הנוכחי.

למרות היותה מנהלת מרפאה, היא תמיד מצאה זמן למטופליה ונחשבת עד היום לאחת הרופאות היותר אישיות עם מתן יחס מיוחד לחולים. גם היום בתפקידה החדש המטופלים מרגישים חופשי לפנות אליה בכל עניין. הם יכולים לפגוש אותה במספרה או סופר, לשאול שאלות רפואיות ולהתייעץ והיא תמיד עונה בסבלנות. "היחס שלי למטופלים שלי תמיד היה יחס מיוחד, אני רואה בתפקיד הזה שליחות", היא אומרת, "היחס, הכבוד והאמפתיה נובעים מזה שגם אני הייתי רוצה לקבל יחס דומה מרופא מטפל וככה הייתי רוצה שיתייחסו אל המשפחה שלי. אני רואה במטופל שותף לכל דבר בתהליך הרפואי שלו, הדו־שיח בינינו פתוח לגמרי כדי שיהיה שיתוף פעולה מיטבי. אני תמיד קשובה, גם עכשיו, ומשתדלת לסייע בכל מה שאני יכולה. מחמם את הלב לראות את הכבוד שלהם ואת היחס החם שלהם כלפיי", היא מסבירה בחיוך.

לגיטה לא היה פשוט לעזוב את המרפאה שבה עבדה כל כך הרבה שנים. "זו היתה החלטה לא קלה, אבל תמיד ידעתי שביום מן הימים זה יקרה כי כיוונתי להתקדם. אני כל הזמן לומדת וידע זה כוח. למדתי מינהל מערכות בריאות לתואר שני כי ידעתי שאמלא תפקיד כזה ביום מן הימים".

כיום היא אחראית על כ־150 מרפאות ברחבי העמקים ובהן מרפאות ביישובים כפריים, עירוניים ומרפאות פרטיות. היא עוברת ממרפאה למרפאה ותורמת מנסיונה האישי רב השנים.

קושי אישי

עם כל העזרה לאחרים, בשנים האחרונות היא מתמודדת עם מקרה בריאות קשה במשפחתה; אביה נמצא במצב מתקדם של מחלת האלצהיימר. כבת יחידה להוריה המתגוררים בנצרת עילית, היא מטפלת באביה באופן צמוד ב'כובע' הבת. "אבי בן 85 ולפני כמה שנים חלה במחלה. בתחילה טיפלנו בו במסגרת הביתית. כבת יחידה הייתי מעורבת בכל, אבל לאחרונה מצבו הידרדר. זה לא פשוט לראות את זה כבת ובמיוחד כרופאה כשאני יודעת מה המשמעויות. לצערנו בשל מצבו קיבלנו החלטה להכניסו לבית אבות למחלקה לתשושי נפש", היא מסבירה.

הדבר לא פשוט עבורה כלל. "יש לי ניסיון של שנים בתחומים האלה וכשזה נוגע לך באופן אישי, הכל כאילו נמחק לך", היא משתפת, "היתה לי תחושה של חוסר אונים באיך לטפל ומה לעשות, ולמזלי הצוות שנמצא בבית האבות עזר לי מאוד. זה שונה כשאת בת ומטפלת באביך ושונה כשאת מטפלת באחרים, אז את יותר מפוקסת".

הרופאה לא היססה לפנות לקולגות לקבלת סיוע וייעוץ. "פניתי לקולגות שלי מהתחום שמבינים ויודעים והם טיפלו וייעצו. כבת יחידה עליי לקחת אחריות ולקבל החלטות לבד, וכשיש חברים מהתחום שמייעצים הכל נראה אחרת", היא אומרת.

ד"ר סני. כיום היא אחראית על כ־150 מרפאות 

כיום היא משמשת באחד התפקידים הבכירים במחוז בכללית וחושבת שהעובדה שהיא אשה מקנה לה יתרון. "אשה בתפקיד ניהולי היא בעלת יתרון.  אנחנו יכולות לעשות כמה דברים במקביל ויש לנו אינטליגנציה רגשית גבוהה ויכולת להבין את הצד השני טוב יותר", היא אומרת בחיוך.

למרות שעזבה את המרפאה הדרומית שבה עבדה שנים רבות, והיה לה קשה מאוד עם העזיבה, היא שומרת על קשר חם והדוק עם הצוות. "אני מגיעה פעמיים-שלוש בשבוע למרפאה ונפגשת עם הצוות. אני יוצאת לבלות לקפה עם הבנות במשרד שם. גם המטופלים שפוגשים אותי עדיין נותנים לי להרגיש שיש להם פינה חמה בלב וכמובן גם לי עבורם".

לדבריה, המערכות הרפואיות במחוז כל הזמן פועלות להתקדם ולהתפתח ורואים זאת היטב בשנים האחרונות. "יש פה רצון ויוזמות לשיפור, ורואים את זה בשטח בשירותיות ובמקצועיות. כל הזמן שואפים ועובדים כדי לשפר ולהתקדם".

ולאן היא רוצה להגיע בהמשך? מבחינתה היא רואה בתפקידה הנוכחי אתגר ושליחות, והשמים הם הגבול.