בעוד חודשיים, ביום הולדתו ה־29, תתקיים ההשקה החגיגית של אלבומו הראשון של הזמר והיוצר עודד שכטר משמשית. ההכנות כבר בעיצומן וההתרגשות בשיאה. שכטר, שבילדותו חווה קשיי התאקלמות חברתיים עם המעבר לעמק, עדיין זוכר את הימים הקשים של ההתבודדות, הימים שבהם בחר להסתגר עם עצמו, משוטט במרחבי הטבע, בורח למקום היחיד שבו הרגיש בטוח - המוזיקה. "המוזיקה עזרה לי לקלף שכבה ועוד שכבה ממנגנוני ההגנה ששמתי על עצמי", הוא אומר.

עודד שכטר. "החלום הוא 'טור' באירופה" | צילום: ריאן

מקום מפלט

שכטר, נשוי, עבר בגיל שבע עם הוריו - אמא פסיכולוגית קלינית ואבא יועץ ארגוני ומנהל בית ספר למנהלים בחברת החשמל - לשמשית שבעמק יזרעאל. הקליטה היתה קשה מאוד עבורו. "זה לעזוב את כל מה שהכרת. בכיתה א' הייתי בבית הספר בחיפה ואחר כך את כיתה ב' כבר עשיתי בבית הספר בעמק בגבעת אלה. זה היה לא פשוט עבורי ומטלטל", הוא מודה, "משהו בנושא החברתי לא היה פשוט, לא קלטו אותי. הייתי ילד רגיש, קצת מוזר, מחובר בעיקר לעצמי. התבודדתי מאוד והרגשתי שאני לא צריך עוד אנשים איתי. לקח לי הרבה זמן עד שהתחברתי למישהו, היה לי חבר אחד או שניים".

החיבור שלו למוסיקה החל כבר בגיל צעיר. "התחברתי דרך בני דודים שלי למוסיקה כמו נירוואנה, שם בעצם התחיל החיבור למוסיקה ובגיל 15 התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה. זה היה המפלט שלי. בהתחלה למדתי בעיקר יצירות קלאסיות כמו באך", הוא נזכר.

התקופה הקשה השפיעה עליו והוא זוכר את עצמו כבחור צעיר מסתובב בעמק ומחובר לטבע ולמרחבים - מה שבא לידי ביטוי היטב באלבום שלו. "מאז שעברתי לעמק הרגשתי חיבור לטבע, גם כשהיה לי סוג של 'דאון'. גם האלבום מצביע לכיוון הזה - יש לו חיבור למרחבי הצפון שאליו אני מרגיש מחובר".

בגיל 18 החליט לעשות שנת שירות והתנדב בכפר הירוק. בתקופה הזו הוא כבר החל ליצור שירים שהושפעו בעיקר מהמצב הרגשי שלו. "זה היה זמן של הצפות רגשות מהעבר ומההווה, כתיבה רגשית כזו שאדם מוציא את שעל לבו", הוא מסביר, "יצאתי פעם ראשונה מהבית לשנת השירות, עבדתי בסביבת ילדים שלא היה להם פשוט. זה היה סוג של כתיבת יומן אבל בשירים. הייתי חוזר הביתה בסופי שבוע וכל העניין הזה השפיע לי מאוד על הכתיבה", מסביר שכטר.

לדבריו, המוזיקה סייעה לו לקלף את שכבות ההגנה שבנה סביבו. "היו לי כל מיני מנגנוני הגנה, מאוד חששתי להיקשר לאנשים", הוא משתף, "רציתי לשמור על עצמי והייתי רגיש מאוד. אני עדיין רגיש מאוד. לפעמים אני מסתכל על השירה שלי ומבין שיש הרבה דברים שלא ידעתי על עצמי".

עודד שכטר. רגיש | צילום: ריאן

הופעות ברחבי העולם

את האלבום החדש שנקרא 'kiss the sun', עליו עבד כמה שנים, הוא סיים לפני שנה. האלבום לא יצא עד עכשיו כי היה חשוב לו לסיים גם את הקליפים. הוא כולל שמונה שירים, ועוסק בשני נושאים מרכזיים: האחד הוא הצורה שבה אדם רואה את עצמו במערכות יחסים והשני הוא הפער בין הבית לעולם שבחוץ. הבית כמקום בטוח ומוגן, לפעמים אפילו מדי, והעולם שבחוץ - שהוא מסקרן אבל גם מאיים.

בחודש שעבר יצא הסינגל הראשון מתוכו 'Morning Grace'. "השיר נכתב על החיפוש שלי בתוך מערכות יחסים ועל הדרישה להשתנות בשביל הצד השני, משהו בין תלות לאהבה. חוויתי רגעים של מאבק, רגעים של התמסרות. בכל מערכת יחסים יש לי נטייה להתחבר עמוק ומהר מדי", הוא מציין.

שכטר כותב מאז ומתמיד בעיקר באנגלית, והאלבום עצמו כולו באנגלית. לאחרונה היה בסיבוב הופעות של שבועיים באיטליה. "גם שם הרגשתי את החיבור לעמק", הוא אומר, "הופעתי בין כפרים שהזכירו לי מאוד את המרחבים פה".

ההופעה על במה הסירה מכשולים רבים משכטר הרגיש והמופנם. "כשאני מתחיל לשיר הכל נעלם, אני שר מהלב והנשמה. אני מוצא את עצמי כל פעם מחדש דרך השירה והמוסיקה. זה חיבור שקיים שם באופן אוטומטי".

בין היתר הוא הופיע גם בגרמניה, ובימים אלו מגשש את דרכו להופעות נוספות ברחבי העולם. “יש משהו בחשיפה הזו. חיכיתי הרבה זמן להיות חשוף, שיראו את הצדדים האלה שלי. מיד עם צאת האלבום אני מתכוון לעבוד על עוד חמישה שירים אחרים".

מה החלום הגדול?

"החלום הוא 'טור' באירופה".