אביבית כהן (33), מחנכת כיתה א' בבית ספר אוהל מאיר בעפולה, התייצבה לצד תלמידיה שעברו חיסון, למרות שהוא נערך בדיוק ביום החופשי שלה. כהן, נשואה ואם לשלושה, עוסקת בחינוך כבר כשבע שנים וביום שלישי שעבר בחרה לתמוך בתלמידיה אשר חששו מהחיסון שהם צריכים לעבור.

אביבית כהן. "הם חיבקו אותי וביקשו שאכנס איתם" | צילום: שרון צור

ההורים ששמעו על כך דאגו לציין את כהן לטובה ולשבחה. "ברגע ששמעתי שהחיסון יוצא על יומי החופשי, היה ברור לי שאני מגיעה וגם אמרתי לילדים את זה", היא אומרת, "הילדים האלה הם כמו הילדים שלי. אני תמיד אומרת להם שאנחנו כמו משפחה אחת גדולה ואני אמא של כל ילדי הכיתה. במצב כזה שברור שהילדים חוששים מהחיסון ולא תמיד ההורה יכול לצאת מהעבודה ולהיות איתם, אז אני שם. לי זה היה ממש ברור והתפלאתי שזה גרר כזה הד. חשוב לי להגיד תודה להורים הנפלאים שיש לי בכיתה שמאוד הודו לי על כך והוקירו תודה.

"מה שהיה מובן מאליו מבחינתי לא היה מובן מאליו מבחינתם", הוסיפה, "וכשהורה יודע להגיד תודה זה חינוך שגם עובר בסוף לילד שלו. זה מאוד ריגש אותי ואני שמחה שיודעים להעריך את זה. אין ספק שהאמון הזה נותן 'דרייב' להמשך כי בכל זאת בחינוך יש ימים שהם קשים ומאתגרים יותר. אני חייבת לציין שבאוהל מאיר כל מורה משקיעה בילדים כמו בילדים הפרטיים שלה".

כהן מודה כי העובדה שהילדים שמעו כי החיסון נערך על יומה החופשי הגבירה את החששות אצלם, לכן היא מיד דאגה לפוגג את המתח בקרבם. "זה קצת הרגיע את רמת הלחץ אצלם וגם ראיתי שהם מאוד שמחו לראות אותי ביום החיסון. הם חיבקו אותי וביקשו שאכנס איתם לעבור את החיסון. הם רצו להראות לי שהם חזקים ומתגברים על הפחד".

כהן חושבת שחשוב שיהיה קשר טוב בין המורים לתלמידים. "זה הבסיס לתקשורת. לפני הלימודים ושאר הדברים צריך שיהיה בסיס של תקשורת בינאישית. גם בין ההורים וגם בין התלמידים. ברגע שההורה יודע שהמורה נמצא שם בשביל התלמיד וישנו שיתוף פעולה, אז השמים הם הגבול. כי בסופו של דבר הילד מקבל את התחושות מהבית וכשהתחושה מסביב היא חיובית, זה עושה את שלו".