אולג זובטוב מעפולה, מאמן כדורגל במקצועו, חיפש למלא את זמנו במהלך היום בעשייה עם משמעות, נוסף על עבודתו כמאמן כדורגל בשעות אחר הצהריים. מאז כבר עברו תשע שנים שבהן הוא משמש כמדריך מוגנות בבית הספר המקיף שש שנתי עמקים-תבור בקיבוץ מזרע.

"במקצועי אני מאמן כדורגל ועבודתי העיקרית היא בשעות אחר הצהריים, לכן חיפשתי לעצמי תעסוקה לשעות הבוקר שתהיה עם משמעות", הוא מספר איך הכל התחיל, "יום אחד שמעתי מאחד החברים שלי שהוא גם מאמן כדורגל, שהוא התחיל לעבוד כמדריך מוגנות בבית הספר ויצו נהלל. מאותו הרגע ידעתי שהתפקיד הזה תפור עליי. ביקשתי ממנו שאם הוא שומע שמחפשים עובדים לתפקיד, שיקשר ביני לבין האחראי - וכך היה. שנה אחרי זה הרחיבו את התוכנית לבתי ספר נוספים במועצה וביניהם בית הספר 'עמקים-תבור' והתקבלתי".

אולג זבוטוב. "אני מרגיש סיפוק אדיר" | צילום: שרון צור

בעבודתו כמדריך מוגנות הוא משולב בבית הספר ומהווה חלק מהצוות. במסגרת תפקידו הוא עוסק בעיקר במניעת אלימות ובאיתור תלמידים בסיכון תוך כדי שיתוף פעולה עם גורמים שונים בבית הספר.

"זה תפקיד שהוא לא מוגדר כמו למשל מורה שבא ללמד", מסביר זובטוב, "כל אדם שעובד בתפקיד הזה מביא משהו מהאישיות שלו, משהו מעצמו. אני באתי מרקע של כדורגל ומן הסתם אני מדבר הרבה עם הילדים על נושא הכדורגל בפרט וספורט בכלל. אני מגיע בבוקר לבית הספר, פוגש את הילדים יחד עם מנהל בית הספר ומקדם אותם בברכת בוקר טוב בחיוך ובחיבוק. אני מסתובב כל היום בשטח בית הספר ועצם הנוכחות של אדם מבוגר במקום מהווה גורם הרתעתי שמשפיע לטובה על מניעת אלימות, הרי מורה מלמד בכיתה ולא יכול להסתובב בחצר. זה נהדר שיש לבית הספר אדם זמין מיידית שיכול להיות בכל רגע בכל נקודה שבה צריכים אותו".

חלק מעבודתו של זובטוב כרוכה בזיהוי ילדים במצוקה. "אני רואה ילדים יושבים בצד ואני יכול להתיישב לידם ולשוחח איתם קצת. חלק מהתפקיד שלי הוא לזהות סימנים של ילדים במצוקה ואם אני רואה ילד שבולט בבדידותו בשטח בית הספר בהפסקה, אני מגיע ומתיישב לידו ומשמש לו אוזן קשבת בשעותיו הקשות. אני איתם כל יום שמונה שעות, אז אם ילד נמצא לבד פעמיים-שלוש נדלקת נורה אדומה. זה מגיע גם עם הניסיון ואתה יכול לזהות ילד שהוא במצוקה, שהוא אולי דחוי חברתית ולא משתלב. במידת הצורך אני מספר על זה לאנשים הרלוונטיים, למחנכים או ליועצים".

איך החיבור שלך עם הילדים? הם מצליחים להתחבר אליך?

"יש לי קשר מצוין עם ילדים. הם גם מכירים אותי כמאמן כדורגל וזה מאוד עוזר לי; אני בעיניהם אוטוריטה בתחום. יצא לי לעבוד בעבר עם שחקנים שהיום הם מפורסמים בנבחרת ובליגת העל וזה פרט שעוזר לי לפתוח בשיחה עם ילדים שהם סגורים ולא קל לדובב אותם; כשהם שומעים שהייתי מאמן של שחקנים מפורסמים זה נותן להם חשק להיפתח אליי ולדבר איתי".

על הסיפוק מעבודתו כמדריך מוגנות הוא אומר: "בהתחלה כשהגעתי לעבודה הזאת אמרתי לכולם שאני מגדיר את עצמי כמאמן כדורגל שמחפש למלא את שעות היום בעבודה נוספת, אבל היום אני מגדיר את עצמי כאיש מוגנות שמשלים שעות כמאמן כדורגל. אני מאוד מרוצה ומרגיש סיפוק אדיר. אני היום בן אדם מאושר, בן אדם שקם בבוקר וכיף לו. אני מרגיש שליחות ושזה הייעוד שלי, אני עושה את התפקיד מתוך הרבה אהבה והזדהות. אני מרגיש שאני עושה עבודה חשובה, עם כל השחיקה והקשיים שיש לפעמים".

בין היתר הוא עובד יחד עם המועצה האזורית עמק יזרעאל על פרויקט כדורגל חברתי באחוזת ברק, וגם עוזר לבית הספר בליווי פרויקטים שונים כמו סיוע ברכיבה על אופניים לילדים הסובלים מניוון שרירים בבית הספר 'יובלים' בעפולה. "בכל יום רביעי אני מגיע לפארק עם תלמידי כיתות ח' מבית הספר עמקים-תבור ואנחנו מלווים את הילדים ברכיבה ומלמדים אותם לרכוב על אופניים. זה צעד קטן של התנדבות של כמה שעות אבל אתה רואה בסוף הפרויקט איך זה תורם לתלמידים והופך אותם ליותר סבלניים למצוקה אחרים".